מוחמד זריף ויוקיה אמונו חותמים על הסכם הגרעין (צילום: צילום מסך: טוויטר)
דמיינו את ראש אמ"ן האיראני מגיע לישיבת הממשלה בטהרן ומציג את תמונת המצב ואת ההערכות העדכניות. הוא ידבר על תגובה עולמית חיובית להסכם הגרעין ועל היערכות מערבית חסרת תקדים לשגר נציגים בכירים כדי להתחיל לקדם עסקות סחר במאות מיליוני דולר, והוא יציג את התמיכה הרחבה שיש באירופה ובממשל האמריקאי להסכם.
איש המודיעין הבכיר באיראן ידבר על דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה. "האיש שסגר אצלנו את השגרירות כבר מדבר על פתיחתה מחדש", הוא יאמר. "הוא הולך לטלוויזיה האמריקאית כדי לשכנע שזה עידן חדש ודף חדש ביחסים, ושאנחנו משנים כיוון. וזה עוד כלום לעומת התגובה בישות הציונית", היה מוסיף הבכיר, בלי להגיד את השם המפורש ישראל, "שם מתייחסים להסכם כאל אסון לאומי, כישלון מדיני".
הבכיר יכול למנות את הכשלים אחד לאחד: יש קרע גלוי עם ארה"ב, ראש הממשלה תוקף את הנשיא אובמה ואפילו לא נתן הצהרות משותפות עם שר ההגנה האמריקאי אשטון קרטר שביקר אותו. העימות עם וושינגטון כה בוטה עד שהממשלה אפילו לא מוכנה לדבר על פיצוי ביטחוני או על חבילת נשק וציוד מארה"ב. חברי כנסת קוראים להקמת ועדת חקירה לבדיקת הכשל הישראלי במניעת הסכם הגרעין ובימים האחרונים יש משבר בעניין מימון הצבא הישראלי. במקביל, שר הביטחון מאיים להתפטר בשל תוכנית קיצוצים שגיבש קצין בכיר לשעבר שנחשב מקורב לראש הממשלה.
"אם זה מה שאומרים אויבינו, אפשר לדבר על הצלחה כבירה לאומה המוסלמית של איראן", יכול היה המעריך הלאומי האיראני לסכם. כי דברים שרואים משם, רואים גם מכאן, אבל לא תמיד אנחנו מציירים אותם בחדות כה רבה.
העימות בין נתניהו לאובמה והמחלוקת המשמעותית עם ארה"ב משדרים החוצה קרע וחולשה של ישראל. הדרך משם למסקנה שדרוש עוד לחץ צבאי או פעולות שיובילו למשברים פנימיים בישראל קלה וקצרה. הפיתוי ללחוץ על ההדק גובר.
בשיחות סגורות אומר נתניהו שהסיכוי לבלום את ההסכם בקונגרס קטן. הוא טוען שהסיכוי אומנם גדל משום שההסכם רע מאוד, אבל הוא יעבור בבית המחוקקים מאחר שבכירי הממשל הסתערו על דעת הקהל בארה"ב ומשום שהציבור האמריקאי תומך בהסכם, על אף שרובם קונים את הטענה הישראלית הבסיסית שההסכם לא ימנע מאיראן את השגת הפצצה.
נתניהו רואה לנגד עיניו את ספרי ההיסטוריה, אולי אפילו את מורשת אביו בנציון, ההיסטוריון עליו השלום. הוא לא מוכן שיתפרש, ולו ברמז, שראש ממשלת היהודים הסכים, ולו בדיעבד, לתת לגיטימציה להסכם שהוא טעות היסטורית, הסוללת את הדרך לארסנל גרעיני איראני ומקרבת את הניסיון להשמדתה של ישראל.
אז נתניהו הולך על זה בכל הכוח ולא מרפה. נתניהו מתנהל ככבאי. פרצה שריפה אדירה והוא מסתער עם צינור. בינתיים, כפי שהוא זוכר היטב מהשריפה בכרמל, אין לו גיבוי אווירי, אין סופר־טנקר, ופעולות הכיבוי אינן צולחות ולא משתלטות על מוקדי הבעירה. אולי אפילו להפך.
לעצור את הנהי
השאלה העומדת בפני נתניהו היא: האם להיות צודק, בוטה, נחוש ומגויס, ולהשהות כל ניסיון מדיני ודיפלומטי כדי לבחון את המצב החדש בניסיון להגיע להבנות, הסכמות ומחויבויות עם ארה"ב ועם המעצמות - או שיש חלופות אחרות? התשובה היא שיש ויש.
ישראל יכולה להיות קצת יותר מתוחכמת, קצת יותר יוזמת וקצת יותר ריאלית. עליה לעצור את הנהי והבכי, קולות הקינה על הטעות ההיסטורית ואסופת הנאצות כלפי נשיא ארה"ב. כולם יודעים שאנחנו ממש ממש נגד ההסכם. הנקודה הובנה.
להיות קצת יותר מתוחכם. בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
יש מה לעשות. מובן שישראל לא תרצה לדבר כרגע על חבילת הפיצוי כי זהו מסלול ה"שוחד" האמריקאי הידוע, שבו אם אתה מוכן לפיצוי, סימן שקיבלת כבר את העיקרון. תשאלו את המתיישבים מגוש קטיף.
ישראל צריכה לנצל את הצהרות המעצמות על כך שהן מבינות את החששות הישראליים ואת הדגש שההסכם יוחד רק לענייני הגרעין ולא עוסק בעניינים האחרים, כדי להציב יעד חדש: הבנות ותוכנית לפעולה נגד כל שאר הנושאים שאינם בהסכם. למשל, מערך הטרור האיראני העולמי, מעורבות איראן בחתרנות מדינית, מימון וחימוש קבוצות הפועלות לפגיעה בביטחון ישראל, זכויות אדם, הסתה וכל שאר הדברים שמאיימים על ישראל בטווח המיידי והבינוני.
הנה התרחיש שישראל צריכה להציג לגורמי המערב מפי שבתאי שובל, לשעבר איש מודיעין: ישראל והמדינות הסוניות, הנמצאות באיום איראני מתמיד, נותרות בתחושה עזה של נטישה וחוסר ביטחון. בזכות ההסכם איראן קיבלה משנה תוקף של 'לגיטימיות לאגרסיביות שלה. בזכות הסרת הסנקציות, הצמיחה הכלכלית והנהירה של משקיעים אירופים יכולה איראן לתקוף ולאיים על שכנותיה, ויש חשש אמיתי שהמערב ואירופה יתעלמו מחומרת מעשיה בשל האינטרסים הכלכליים שלהם.
בתסריט כזה האיראנים יחדירו כוחות לסוריה ולעיראק בתירוץ של מלחמה בדאע"ש ויכתרו למעשה בפועל את ירדן ואת ישראל. איראן תמשיך את השתלטותה על תימן ותתיש את סעודיה משם. בעקבות אותו הסכם, סעודיה ומצרים עשויות להכריז על תחילת פרויקט התחמשות גרעינית. ישראל תבוא במבוכה ותתקשה לתבוע מניעת נשק כזה מיריבותיה - השותפות למאבק מול איראן ודאע"ש, אף שיש חשש אמיתי שבחוסר היציבות הנוכחי במזרח התיכון נשק אמריקאי מתוחכם עוד יגיע לידי מי שיפעל נגד ישראל.
משדרים הרתעה
שובל כתב בשנת 2003 את הספר "אני הנבחר", שבמרכזו נשיא אמריקאי דמוקרטי, יהודי, נבחר לתפקיד בשנת 2008 בעקבות התנגדותו לפלישה לעיראק ועל רקע משבר כלכלי גדול. על פי הספר, הנשיא האמריקאי מאפשר לאיראן להתחמש גרעינית באמצעות הסכמים חסרי ערך. לאחר שהאיראנים משיגים יכולת גרעינית, מרד נגד האייתוללות מביא את המזרח התיכון למשבר גרעיני שהעולם לא ידע כדוגמתו מאז משבר הטילים בקובה. ארה"ב מסרבת לקחת על עצמה את פתרון המשבר, וכך ראש ממשלת ישראל נמצא בדילמה קשה: האם לפתוח במלחמה גרעינית שבה אין מנצחים?
חלק גדול מהתרחישים בספר התממשו בפועל. זה לא מבטיח שכל תרחיש פוגע, אבל משיחות שקיימתי איתו בשנים האחרונות אני מעריך את היכולת שלו לבחון, לנתח ולהציע חלופות מקוריות. הנה אחת שעלתה בשיחה בינינו השבוע, שתוצג כמהלך ישראלי, פומבי או חשאי, או כהצעה אמריקאית נועזת ושונה:
• הסכם בין ארה"ב לבין ישראל והמדינות הסוניות באזור, כולל סעודיה, האמירויות, דובאי, מצרים, ירדן.
• ארה"ב מתחייבת לכך שתראה בפעולה צבאית נרחבת ויזומה מצד איראן, ישירות או באמצעות שלוחיה (חות'ים או חיזבאללה), הכרזת מלחמה עליה, בדומה להסכמי נאט"ו.
• מתקפה כזו תחייב את ארה"ב לפעול בכלים צבאיים להפסקה של מעשי האיבה מצד איראן או שלוחיה.
• עקרונות אלו לא יחולו במקרים שבהם אחת מבנות הברית יזמה התקפה ישירה על איראן או על שלוחיה ואיראן הגיבה באופן מידתי לתקיפה זו.
• במקרה שאיראן תאיים במתקפה גרעינית, מכל עילה שהיא, על אחת מבנות הברית ותנקוט צעדים מעשיים (חימוש טילים, הכנת מחפורות לשיגור וכדומה), ארה"ב מתחייבת לפעול באופן צבאי גורף ולחסל את יכולתה הגרעינית של איראן.
המהלך הזה לא נטול בעיות. ברית הגנה בפועל מסנדלת את ישראל ופועלת נגד עקרון הפעולה של צה"ל, המגן על ישראל בכוחות עצמו ובלי לערב אף כוח זר. העובדה שברית כזו תיחתם עם כמה מדינות תיתן לה משנה תוקף, אך עלולה לסבך את האמריקאים בסכסוכים רבים.
גם תגובתם של שליטי האזור לברית הגנה מזרח־תיכונית אינה דבר של מה בכך. האם ישראל תסמוך על הבטחה להגן עליה מפני איראן? האם שלטון א־סיסי במצרים, שננטש על ידי ממשל אובמה, ישאף להסכם כזה אל מול דעת קהל שאינה נוטה חיבה לממשל זה? אבל מהלך כזה יאותת לאיראנים שארה"ב נשארה מחויבת למדינות אלה ושהעימות במסלול האחד עלול להשפיע על ההבנות במסלול הגרעיני. המהלך יוצא נגד הדימוי של נשיא ארה"ב, שנתפס כמי שנטש את בני בריתו, ובפועל לא ישנה את המציאות בשטח, אך משדר הרתעה, אחדות ועוצמה.
זה הימור גם מצדו של רה"מ. לצד מלחמתו בהסכם הוא מאותת שיש על מה לדבר ויש עם מי לדבר בבית הלבן. אולי הרפובליקנים לא יתעלפו מהמהלך, אבל זה חשוב גם כדי להסיר את התווית הנוראה של מדינה שיצאה מאזור החסינות של תמיכה דו־מפלגתית והפכה להיות נכס רפובליקני מוכר בפוליטיקה האמריקאית.
"כל מנהיג נדרש להמר וכל החלטה של רה"מ בישראל היא הימור", כתב לי שובל, "בשונה מהחדר הסגלגל בבית הלבן, לראש ממשלת ישראל חדרים קטנים הרבה יותר. בחדר ישיבות הממשלה השולחן כל הזמן מתקצר ומתארך לפי מצב הקואליציה ונראה שונה בכל קדנציה. מטאפורית (כי לא מרשים לו לעשות זאת), כשנתניהו מסתכל מחלון לשכתו הוא לא רואה מדשאה ירוקה ופריחת דובדבן בעונה. ואכן, הדברים שרואים מלשכת רה"מ קשים יותר מכתיבת מאמר בעיתון. אך המבחן הנורא של ההיסטוריה לא מתחשב בזוטות.
הנוף מהחלון נראה אחרת, הבית הלבן. צילום: רויטרס
"רה"מ אכן צריך לקבל החלטות קשות בבדידות מזהרת. כמו למשל, האם 'לשלם' בצמצום המלחמה בהסכם עם איראן, במקרה שהאמריקאים היו מתחייבים לברית הגנה על ישראל, במקרה של תקיפה איראנית או של חיזבאללה באמצעות מטחי טילים על כל מדינת ישראל, כולל בתי הזיקוק, הקריה ומתקני הגז?".
במילים אחרות: כמו בענייני הגרעין הישראליים, יש דברים שעדיף לשמור סביבם על עמימות קונסטרוקטיבית, או במקרה הזה, התנגדות קונסטרוקטיבית להסכם, במקום הסתערות חסרת סיכוי על חומות הבית הלבן.
