במאמר חשוב אך חסר תועלת, דויד גרוסמן קרא שלשום בעיתון ״הארץ״ לימין להתעשת סוף-סוף מההידרדרות המוסרית, אבל הודה שתהליך התעצמותו של הצד האפל של ישראל הואץ מאוד מאז ניצחון נתניהו בבחירות (סינדרום ה״גודל כן קובע״) ושאין כוח שיעמוד בפני דורסנות הימין ומעשיו המחרידים, כך לדברי גרוסמן. בסיכום: הימין, אם יתעשת סוף-סוף, יתעשת, אך לרע.
כי מי הימין כיום? מי נותן את הטון והגיבוי לאלימות, לפשעי השנאה ולקנאות הלאומנית-דתית? שואל פרשננו לענייני השראה, ועונה: אנשים ברמת הצרחות של מירי רגב, ברמת השנאה של יריב לוין, ברמת החמקנות של אלקין, ברמת הנבזות של אורי אריאל, ברמת היהירות הריקה של ינון מגל, ברמת האווילות של ירון מזוז, דרך האורן-חזנים, המוטי-יוגבים, והסמוטריץ' הבלעדי; שרון גל והתקווה בת שנות אלפיים אילטוב, כנופיית הקשקשנים של בן גביר, מרזל ושרידי כהנא, הילדים משה אורבך ומאיר אטינגר וחבריהם, צווחני ״מוחמד חזיר״, מתפרעי לה פמיליה, ה״תג מחירים״, בריוני הגבעות, רוצחי הלהט״בים, מציתי בית הספר הדו-לשוני והכנסיות, המסגדים ובתי הפלסטינים. אלה הקומץ של חלילני המלין ועדר החולדות (לא של חולדאי) שנוהרות אחריהן. גרבוז וקוטלר. כמה צדקתם. זה הימין, אוגוסט 2015.
נבחרים רבים מסייעים להם מחולשת דעת, מפחדנות, מקוצר ראייה או מרצון לשנות תדמית. מנהיגי האופוזיציה, במקום לשתף פעולה בעצירת הסחף, מחניפים לחרדים ולימין. וכמובן ימינאים כסילבן, שטייניץ, כץ, אדלשטיין, בני בגין שאישיותו חמקה ממנו, אקוניס מחסרי החוליות והנגבי האופורטוניסט, ובנט, שקדייה וסלומיאנסקי. וליברמן, כמובן, שהולך בלי, אבל מרגיש כהולך עם. הכבשים והזאבים. כולם יירשמו בהיסטוריה כאחראים לשבר הכיליוני שלנו ועל אחדות הרוע והמקורות שלו: פשעי השנאה, הגזענות והטרור כלפי ערבים, יהודים, להט״בים, אתיופים, שמאלנים ותקשורת. אלה שפעלו אוון, אלה שסייעו, אלה שהתעלמו, אלה ששתקו.

ובראשם נתניהו: מהלחישה למקובל כדורי ש״השמאל שכח להיות יהודי״, דרך ״השמאל מסיע אלפי ערבים שנוהרים לקלפיות״ - ועוד ידו ופיו, מעשיו ומחדליו נטויים: לשסות, להפחיד, לעורר שנאה ולדרדר. הוא האחראי לפחד מהמתנחלים והקיצונים בימין, שמשתק אותו ואת ממשלתו - ולכן הוא האשם בסלחנות ובאפס לכידה של טרוריסטים יהודים.
הימין הקיצוני, ההזוי, המשיחי, האלים, שעברייניו נעזרים בהוננו, דרך עמותת ״חננו״, מרחיב, כמו הדלקה באבן ספיר, את השפעתו האלימה על הנהגת המדינה. אחים, העיירה בוערת. מכלל הנאצות והאיומים על הנשיא אמיץ הלב, בולטת פחדנות ראש הממשלה. מנהיג הטפלון לא יעמוד בהתקפות כאלה, ולכן יגנה בפנים חמורות, באמירות לעוסות ודו-משמעותיות את שריפת הפעוט עלי דוואבשה ומשפחתו בדומא ואת רצח הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה - וחיש מהר יימלט מאחריותו למקלט האופציה הנפסדת שלו, המאבק המטומטם נגד אובמה ואיראן ובעד אדלסון והרפובליקנים.
לא הוא זה שיצווה לביטחון ולמודיעין לגבש תוכנית מנע מתוחכמת לחיסול הטרור היהודי: לא רק מעצרי מנע מינהליים, אלא רשימות חשודים, הוצאת קבוצות, עמותות וארגונים מחוץ לחוק, חקירת רבנים נסתרים שמאחורי המפגעים היהודים וחקירת המאיימים ברשת, שהזדהו בשמותיהם; ושיתוף ציבור המתנחלים, שברובו בוודאי מתנגד לקיצונים, באיתור ועצירת הטרוריסטים. עד אז צריך למרר את חיי המאיימים, השורפים, הדוקרים; להלחיצם בחקירות, בעיקוב ובהאזנה - ובסוף להעמידם למשפט ולהענישם. שיראו וייראו. ככה אולי נתעשת מהרעות שהפילו עלינו.
נו. באמת. הצחקתי אותי. אז למה אני בוכה?