לא צריך להמתין 30 שנה לפתיחת פרוטוקולים חסויים או להזדעזע רטרואקטיבית מחשיפה מרעישה של בכיר לשעבר, שלרגל יום הולדתו ה-80 שובר שתיקה ומגלה שאי שם בשנת תרפפ״ו, באוגוסט 2015 ליתר דיוק, מערכת הביטחון וממשלת ישראל מנהלים מדיניות חוץ וביטחון קוטביים, אם לא לעומתיים.



מתברר שהקרע בין צה״ל ובין ממשלת נתניהו מעולם לא היה רחב, עמוק וברור יותר, כמעט בכל תחום. ממדיניות פנים -היחס לבג״ץ, עד מדיניות חוץ וביטחון - היחס לאיראן. בנימין נתניהו מפגין שרירים ופוזה של ״לא תקנו אותי בממתקים וצעצועים״. צה״ל דווקא לוקח ולוקח ומבקש עוד, בעוד נתניהו מצטרף לקמפיין הבחירות הרפובליקני.



שום אינטרס ישראלי ביטחוני לא עומד מאחורי ״המאבק״ של נתניהו על הכרעה נגד ההסכם ונגד ברק אובמה בקונגרס, חרף משחק ההקנטות. בשימועים הנערכים על אישור ההסכם בוושינגטון, האינטרס האסטרטגי המרכזי של הרפובליקנים הוא הכנת בחירות 2016 לנשיאות ארצות הברית.



ברור להם שההסכם יעבור. רוב הציבור האמריקאי תומך בו בכל הסקרים, ברמות של 65%-60%. אובמה יכול להעביר אותו בווטו.



תמיכתה של הילארי קלינטון בהסכם מאפשרת לקמפיין של המועמד הרפובליקני לתקוף אותה באמצעות מסע הפחדה שגרתי: ״הסרכזות מסתובבות״ (על משקל ״ערבים נוהרים״). זו הסיבה היחידה שנתניהו מתגייס לצבא הרפובליקני. בינתיים, מנקרים הרפובליקנים בהסכם כדי למצוא בו את מה שאין בו: כניעה איראנית טוטאלית.



את שער הניצחון היומי כבש השבוע בחור צעיר, טום קוטון (38), ששאל את ג׳ון קרי האם קרא את שני הנספחים הסודיים. קרי, שנע על קביים ועל זריקות משככי כאבים בין טיפולי פיזיותרפיה לגיחת עבודה בקובה, אמר שלא. ביג דיל. כמי שסימן את הקווים האדומים ונסמך בהנחיית אובמה על תהליך מדיני-חברתי מתגלגל באיראן, הוא לא היה צריך לקרוא את ההנחיות שלו עצמו. ובכלל, ארצות הברית זה לא ישראל, שם כולם עובדים בעיניים על כולם.



למערכת הביטחון בישראל יש בעיות אחרות, בהן דאגה אמיתית לביטחון המדינה ושיכוך החרדות של הציבור והפוליטיקאים. אחד הרעיונות המופרכים שצף באחרונה הוא הצבת חיילים אמריקאים בישראל, והסכם לשיגור טילים בליסטיים אמריקאיים בעלי ראש קרבי גרעיני - אם וכאשר איראן תתקיף. זה עובד בדרום קוריאה וביפן. אולי היהודים יקנו את הסחורה המפוקפקת הזו.



את התשובה אם וכאשר סיפק כתב״ניו יורק טיימס״ תומאס ארדברינק: קשתות הזהב של מקדונלד׳ס עדיין לא מתנוססות בחוצות טהרן, אבל משדונלד׳ס (משהו כמו פלאפל מקדונלד׳ס) כבר נפתחה שם. למקדונלד׳ס אין עדיין זכיין בטהרן, ובעל המשדונלד׳ס חושש גם ממשמרות המהפכה וגם מעורכי הדין של מקדונלד׳ס, אבל הכיוון ברור: מערבה. הכתבה מספרת את סיפורם של מותגים אמריקאיים נוספים שכובשים במהירות את רחובות טהרן. זוהי מדיניות אובמה, וכמו שזה מצטייר מן הכתבה - זה פשוט עובד. אתה הבנת את זה ביבי? אין סיכוי.