בימים האחרונים נחרדנו להיווכח עד כמה צדק הנשיא ראובן ריבלין בדבריו על החולי בחברה הישראלית.
האירועים האחרונים, שהתחילו בהרמת יד על חיילי צה״ל ובהתקפה על בית המשפט העליון, נמשכו ברצח של הנערה שירה בנקי ובניסיון לרצוח אחרים בשל חברותם בקהילה הגאה או תמיכתם בה, והסתיימו ברצח של התינוק הפלסטיני עלי דוואבשה ובניסיון לרצוח את בני משפחתו בשל היותם פלסטינים - זועקים אלינו. הם מחייבים שידוד מערכות כללי.
אחד המאפיינים של פשעים אידיאולוגיים הוא שמדובר בפשיעה המונעת משנאה, החוזרת ונשנית על אותו רקע, והיא אינה מתרחשת בחלל ריק. בבסיס האידיאולוגיה הזו מצויה כפירה בשוויון ערך האדם וקדושת חייו, ודה-לגיטימציה של ציבורים שלמים. פשיעה כזו שואבת עידוד מחולשת שלטון החוק ומתבטאת ביחס סלחני מצד גורמי האכיפה כלפי עבריינות אידיאולוגית מצדם של יהודים, שהתנהגותם בהקשרים אחרים היא נורמטיבית. היא מתבטאת גם ביחס סלחני כלפי מסיתים לגזענות ולאלימות. חולשת שלטון החוק מתבטאת גם ברפיון ובאוזלת היד של המדינה זה שנים נוכח הבנייה הבלתי חוקית ביהודה ושומרון, חלקה על קרקע פרטית של פלסטינים. גם את אופן הטיפול בעברייני ״תג מחיר״ קשה לתאר כמזהיר. לחולשת שלטון החוק במדינה גם היבט מוסדי מובהק - היא מתבטאת בהתקפות על בית המשפט העליון כל אימת שפסיקתו אינה לרוחו של השלטון, תיוג של שופטיו כפוסט-ציונים ודרישה למנות במקומם ״פטריוטים אמיתיים״.
לאחרונה החליט בג״ץ שלא לדחות עוד החלטה מבוששת להתבצע בדבר הרס מבנים. החלטתו נתקלה בהתנגדות בכוח כלפי גורמי הביטחון שנדרשו לבצע את ההחלטה. במקום להתייצב כאיש אחד לצדו של שלטון החוק, בחרו מנהיגי ציבור לצאת בהתקפה פרועה ומשולחת רסן נגד בית המשפט. גם מי שנמנע מהתקפה כזו, סבר כי יש לתגמל את פורעי החוק בהישג פוליטי-מעשי בתחום ההתנחלות. זו התנהגות שלטונית שהיא בבחינת עידוד לאלימות. ההתבטאויות נגד בית המשפט חורגות מביקורת על פסיקתו, ויש בהן דה-לגיטימציה שלו ושל שופטיו. התבטאויות אלה והצעות לצמצם את סמכותו או לשנות את דרכי בחירת השופטים חותרות תחת עצמאות השפיטה. אין ערך לרשות השופטת אם אינה עצמאית. אין מדינת חוק ללא רשות שופטת עצמאית. היחלשות של שלטון החוק מזמינה פריעת חוק. ובהיעדר שלטון חוק, אין תקומה לחברה.
השפל שאליו הגענו מחייב שידוד מערכות בהתנהגות השלטונית, באכיפת החוק וברתימת מערכת החינוך למערכה נגד השנאה, הגזענות והאיבה לאחר, תוך הטמעת שוויון ערך האדם וקדושת חייו, באשר הוא אדם. בראש ובראשונה, מתחייב שינוי בגישת המנהיגות שיש לה השפעה מעצבת על הנורמות החברתיות. השפל שאליו הגענו מחייב דיון עומק בסוגיית הכיבוש ושלילת זכויות אזרחיות מן הפלסטינים תושבי יהודה ושומרון במשך שני דורות. משטר הכיבוש וההתנחלות אינו מאפשר שלטון חוק שוויוני בשטחים. המגמה הנמשכת של נישול הפלסטינים מצמיחה באופן טבעי ערוגות של באושים. ורק שוטה אמיתי יחשוב שמדובר ב״עשבים שוטים״.
הכותב הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה