בתקשורת החרדית יש כלל ברזל: לא כותבים על אלימות ולא כותבים על מין. ואז באה סכינו של ישי שליסל וטרפה את הקלפים, כי רציחתו את שירה בנקי ז"ל ופציעת חמישה צועדים נוספים במצעד הגאווה כוללות את שני הלאווים הללו, ובנוסף - שליסל הוא אדם חרדי. ולזה התקשורת החרדית כבר לא יכלה לשתוק.



"הייתי בדירה עם חברים, פתאום אני מקבל הודעה מאתר חדשות שיש דקירה", מספר אלימלך זילברשלג, 18. "ואז הודעה שנייה שהדוקר הוא חרדי. ממש זעמתי, כולם יצאו מגדרם. מעבר לסתם פיגוע, מבחינתנו הרגשנו שזה הרבה יותר חמור. ברגע שהבנו מה המצב, כמובן העליתי פוסט בפייסבוק של 'למי מאיתנו יש מקום לשפוט' וקיבלתי כל מיני תגובות. שמע, אני חרדי יותר מכל דבר, אבל ממש התביישתי במצב הזה".



כשמישהו כתב לזילברשלג בפייסבוק שגם הוא אשם בדקירות משום היותו חרדי, המועקה רק גברה. "ההכללה הזאת קרעה לי את הלב", הוא אומר. "הפכתי להיות אנטי חילוני בפיד". בעמוד הפייסבוק שלו הוא גולל את מה שעבר עליו ועל חבריו מאז האירוע: "מהרגע שהרוצח דקר את הפצועים במצעד בירושלים, קרה קרע חזק בין המגזר החרדי למגזר הכללי. האשמות הוטחו מצד לצד עד כדי שאנחנו, כחרדים, הסתובבנו ברחובות העיר ירושלים נעצרנו על ידי משטרת ישראל ולפעמים עשו בדיקה חושפנית או שלא הורשינו להיכנס לאזור בשעות הכנס. לא נדבר על המבטים והעיניים הננעצות לך בגב מתוך שנאה וכעס" .



בין תועבה לגאווה


זילברשלג אינו לבד. דקירותיו של שליסל בשבוע שעבר גרמו לציבור החרדי כולו לכווץ את הבטן. כינויי הגנאי שהמשיכו כלי התקשורת החרדים להדביק למצעד גם לאחר האירוע רק ליבו את האש. "אירוע דקירה במצעד התועבה בירושלים", זעקה הכותרת הראשית של אתר החדשות "בחדרי חרדים". גם אתר החדשות החרדי המוביל, "כיכר השבת", לא נסוג מעמדתו העקרונית לגבי המצעד. "שישה נפצעו מדקירות במצעד התועבה בירושלים", נכתב שם. לצד הכותרת התנוססה תמונה גדולה שכבר הבהירה כי המבצע הוא אדם חרדי.



תגובת הרחוב הכללי לא איחרה לבוא. "החרדים ממשיכים בהסתה", כתב גולש אחד בפייסבוק, ואחר קרא, "להוציא מחוץ לחוק את כל האתרים המסיתים האלה! תחנות הרדיו הפיראטיות שמפיצות דברי שנאה והרבנים שזורעים הרס בעם!".




הכותרת באתר "כיכר השבת" לאחר הפיגוע. צילום מסך



הרחוב החרדי זיהה את ענני הסערה מתגלגלים לעברו, ומהר. "יש תחושה בציבור החרדי כאילו כל אחד מאיתנו גידל רוצח, כי כל הזמן זו התחושה שנותנים לנו", אומר ישראל כהן, כתב בכיר ב"כיכר השבת", "כאילו אני עצמי אשם במעשה הזה. הסתובבתי השבוע באיזה קיבוץ, אומר לי מישהו 'שמע, אני יודע שאתה לא קשור, אבל אתה חלק מהציבור החרדי'".



גילוי זהות הדוקר, אותו אדם שדקר לפני עשר שנים, אפשרה לציבור החרדי להשיב הפעם מלחמה, להבהיר לעולם כי שליסל אינו בשר מבשרו. מערכת "כיכר השבת", למשל, כינתה אותו בלי שהיות "פסיכופת", ובצעד חריג פרסמה מאמר מערכת שמתנער ממנו. "הפסיכופת ישי שליסל, שלא בחל בשימוש באמצעי רצח מתוך מטרה לרצוח ולהרוג - אין לו חלק בתורה הקדושה. הוא לא שליח היהדות, הוא לא שליח התורה, הוא לא שליחו של בורא עולם ובטח שאינו שליח הציבור החרדי. ראוי הוא להירקב בכלא כמו כל רוצח נאלח", נכתב שם.



במאמר ההוא גם הובהר מדוע אין בכינוי "תועבה" שהודבק למצעד הגאווה משום הסתה: "אין סתירה בין הגינוי למעשה הנפשע לבין ההשקפה התורנית הגורסת כי מדובר ב'תועבה', ולא ב'גאווה', כפי שנכתב בתורה בספר ויקרא: 'ואת זכר לא תשכב משכבי אישה, תועבה היא'״.



״אני יכול להבין את הכעס״, מבהיר כהן, "לא אגיד לך שלא. אבל החלוקה מבחינתנו היא מאוד ברורה - אנחנו נגד כל שימוש הכי קטן באלימות, אפילו אלימות מילולית נגד אותם אנשים. אבל להוקיע את זה (את מצעד הגאווה - ע״ר) בצורה חריפה, זה דבר שלא יכול להשתנות״.



כבר לא מפגינים נגד


הפעם הקודמת שבה כלי התקשורת החרדים השתמשו במילים חריפות ואישיות כל כך כלפי רוצח הייתה לפני כשנה, כשנודעה זהותם של שורפי הנער מוחמד אבו־חדיר משועפט: בנים למשפחות חרדיות מבית שמש ומהתנחלות גבע בנימין. סיעת יהדות התורה הוציאה מיד גינוי חריף, ראש העירייה החרדי של בית שמש כינס דיון חירום בהשלכות המעשה על עירו, וכלי התקשורת החרדים מיהרו לכנות את הדמות הראשית, יוסף בן חיים דוד, ״מעורער בנפשו״ ו״מטורף״.



״אז דיברו על זה שמדובר בנוער שוליים, בקיצונים״, נזכר כהן. ״גם בתמונות אתה יכול לראות שהחשוד היה בלי זקן ופאות, מגולח. אז, הדימוי של אדם שהולך עם זקן וכיפה ונועץ סכין היה אחר. הפעם זה מקרה הרבה יותר קשה לציבור החרדי״.




מוחמד אבו חדיר. צילום: סלמא אדבעי, "בצלם" 


גם הפעם רבנים מיהרו להוציא גינוי חריף. ״כל המרים יד על חברו נקרא רשע״, יצאה למשל הודעה רשמית מלשכותיהם של הרבנים הראשיים לישראל. ״בשם רבני ודייני ישראל כולם אנו מגנים בזאת כלל מעשה אלימות כלפי כל אדם שנברא בצלם, יהודים ושאינם״.



המודעה הזאת, כמו כל אזכור אחר של האירוע אגב, לא התפרסמה כלל ביומונים החרדים. ״שום אזכור של האירוע״, אומר איש התקשורת אבי יוספי. ״אין ספק שהמגזר חטף מכה, (אבל) אין דרך לטהר את השם״.



ולמרות זאת, הפעם היו מי שבכל זאת ניסו, ולו במשהו. ״הייתה לי הרגשה של מועקה קשה בלב״, מספר מוישי קופמן, 20. ״ברגע ששמעתי על הדקירות החלטתי שאני הולך לחלק ארטיקים בשוק מחנה יהודה״.



זה קרה ביום ראשון בצהריים. זמן קצר לאחר מכן נודע שאחת הנדקרות נפטרה מפצעיה. בשלב זה הבינו קופמן וחבריו שעליהם להרחיב את הפעילות. ״יצרתי קשר עם חבר, והוא אמר לי שאמור להיות כנס בכיכר ציון לזכרה של שירה שנפטרה״, הוא מספר. ״אמרתי לעצמי, אם בצהריים, כשחילקתי במחנה יהודה, אנשים הגיבו חיובי, אז למה לא במקום שאפשר להגיב הכי הרבה?״.



חושיו של זילברשלג כיוונו אותו לאותו המקום: ״שלחתי לחבר הודעה בוואטסאפ, והוא שואל אותי 'מה אתה אומר על הרעיון של ללכת לעצרת לזכר שירה ולחלק ארטיקים?״.



בתוך זמן קצר הם גייסו סכום מספיק לרכישת 60 ארגזים - ויצאו לכיכר ציון. קודם לכן, ולאור ניסיונם, הם ביצעו עוד מעשה אחד. ״החלפנו את הבגדים לחולצות צבעוניות״, מספר קופמן. ״הסתובבתי במדרחוב כיכר ציון בחולצה לבנה והרגשתי את המבטים, את העיניים נעוצות בכעס או בשנאה. עלתה לי המחשבה במוח שאולי גם לי יעשו משהו מסוים. גם ידענו שכל חרדי שעובר במקום, בין אם הוא בכובע וחליפה ובין אם רק בחולצה לבנה, המשטרה תעצור אותו לתשאול, תבקש ממנו תעודת זהות ותשאל למה אתה פה״.



חששתם מתגובות שליליות מבאי העצרת?
״בהתחלה אמרנו אולי, לפני הארטיקים, נלך רק לגשש, כאילו לראות מה קורה קודם בשטח. אולי המשטרה תעשה לנו בעיות, אולי האנשים, אבל אז החלטנו שאנחנו פשוט הולכים על זה וזהו״.



בדיעבד ההצלחה הייתה מסחררת, הרבה מעבר למה שקופמן וחבריו ציפו לה. מהקהל במקום הם זכו לקבלת פנים חמה, וכשהדבר התפרסם בכלי התקשורת - הם זכו לחיבוק גם מהציבור הישראלי בכלל. ״לא הבנתי את הגודל שזה יגיע אליו״, מודה זילברשלג.



חצי הביקורת עליהם הגיעו דווקא מתוך המגזר החרדי עצמו. ״בושה: חרדים חילקו ארטיקים לנערות התועבה״, התנוססה כותרת גדולה באתר החדשות החרדי ״קוקר״. גולשים חרדים שונים ביקרו אותם בחריפות על המעשה. זילברשלג החליט הפעם שהוא אינו שותק. ״שקלתי לרגע להעלות צילום מסך מאותו אתר חרדי שכתב כי אני בושה״, כתב בעמוד הפייסבוק שלו. ״מסתבר שעברתי על הדיבר ׳לא תחלק קרטיבים בעיר הקודש׳, הדיבר שמחליף את ׳לא תרצח׳, אבל החלטתי שזה מיותר ואני מתרכז באיך לאהוב את הרחוקים מאשר באיך לשנוא את ה׳קרובים׳״. הפוסט זכה למאות לייקים ושיתופים.



הביקורות הללו משקפות את הסחרור שעובר המגזר החרדי עצמו בעקבות האירוע. האירוע מנער את האבק מעל לדיון ציבורי פנימי שלמעשה לא היה קיים שם עד היום. "בחמש השנים האחרונות לא היה שיח על מצעד הגאווה במרחב החרדי״, מספר כהן מ״כיכר השבת״. ״לא בבתי הכנסת, לא כלום. בהפגנה היחידה שמתקיימת נגד מצעד הגאווה בכיכר השבת בירושלים אין יותר מ־30 מפגינים. קח חמש שנים אחורה, יש לך 2,000 או 3,000 אלפים מפגינים שיצאו להפגין בצורה מטורפת. היום אין!״.



כך למשל, באתר החדשות שבו הוא עובד התפרסם סקר שכותרתו: ״האם החרדים צריכים להתנצל על הרצח שביצע ישי שליסל?״. תשובות הגולשים נעו בין זעם לתסכול, ובין הודאה ובין קריאה שלא להתרפס בפני החילונים. תא הסטודנטים החרדים באוניברסיטה העברית פרסם אף הוא הודעת הוקעה רשמית משליסל, בעוד אחרים פרסמו מאמרי דעה עם טון לא מתנצל: ״אנחנו עדיין יותר טובים מהם״, נכתב למשל בטור דעה באתר ״חרדים 10״, בהתכוון לבני הציבור שאינו חרדי.




ישי שליסל לאחר הרצח. צילום: פלאש 90


״בתקשורת החרדית אי אפשר לתת לגיטימציה לכל דבר שהוא מיני״, מסביר זילברשלג. ״אבל זה שהם בחרו לקרוא לאחים שלהם תועבה, זו בעיה שלהם ושאלוקים יכפר להם״.



ישראל כהן מסכים ולא מסכים. ״מה שאפשר מבחינה דתית כדי לתמוך״, הוא אומר. ״זה להתפלל להחלמת הפצועים, להתפלל לעילוי נשמת הנפטרת, ולהתפלל לחזרתם בתשובה של שאר הצועדים״.