על אופיו, טיבו ותוכנו של המרוץ למועמדות לנשיאות ארצות הברית כבר נגזר פסק דין, והוא מאוד לא מחמיא בלשון המעטה. אבל גם חבר המושבעים - עורכים, עיתונאים, פרשנים ובעלי טורים - שהנפיקו את ההרשעה המעליבה נגד תהליך בחירת המועמד או המועמדת שבינואר 2017 יירשו את ברק אובמה בבית הלבן - אינו נראה טוב. גם זה ביטוי מאופק מאוד.
זירת המרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, שהצפיפות בה גברה עד לכדי 17 מתמודדים, נראית באחרונה כ״כיתה רעשנית של תלמידים מתפרעים הזקוקים לחינוך מיוחד״, כהגדרת פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק. כבר לפני חודשים אחדים, בשלבי הפתיחה וההתארגנות, עורר המרוץ הרפובליקני תהיות והתייחסויות מפוקפקות. זאת בגין זינוקם החפוז והזחוח למרוץ של פוליטיקאים רפובליקנים שרובם חסרי כישורים ובמקרה הטוב מזוהים כחובבנים פוליטיים שמחפשים כותרות.
השתלטותו של דונלד טראמפ, המיליארדר וטייקון הנדל״ן, על המרוץ הרפובליקני השלימה סופית את תדמית המרוץ כקרקס פוליטי. בהתנהלותו המתלהמת ובהתבטאויות חסרות המעצורים שלו, טראמפ מוציא שם רע למונח גסות רוח. אבל לשיח הציבורי, לתגובות של מומחים ולמאמרי פרשנות סביב המרוץ הרפובליקני חדרו באחרונה ולראשונה ביטויי ביקורת וגילויי מורת רוח המכוונים ליעד מפתיע - אמצעי התקשורת בארצות הברית, כולל עיתונים איכותיים ותוכניות טלוויזיה יוקרתיות.
העובדה שפרחח פוליטי כדונלד טראמפ, שמתהדר בהתנהגותו הגסה ונחשב כמי שאין לו סיכוי להשיג את המועמדות הרפובליקנית לנשיאות, מקבל שיעורי תמיכה דו ספרתיים גבוהים ומקדים בסקרי דעת קהל מתמודדים הנחשבים רציניים ומקובלים כבעלי סיכויים לכבוש את הבית הלבן ב-2016, עוררה לאחרונה תחושה לא נוחה וטורדת בקרב פרשנים ומומחים ותיקים לענייני תקשורת. ההרגשה היא שמשהו פגום וטעון תיקון בגישה, בהתייחסות ובתגובות למרוץ לנשיאות הנוכחי ובאופן הסיקור והחשיפה של המתמודדים כפי שהם באים לידי ביטוי בעיתונות הכתובה ובתוכניות פוליטיות בטלוויזיה.
>>>נקבעו המתמודדים בעימות הרפובליקני
חבר המושבעים עדיין מעיין, בודק ודן בקובלנות נגד אמצעי התקשורת. אבל מסתמנת הסכמה כמעט כללית שהשבועות האחרונים לא ייזכרו כשעתה היפה של המדיה בארצות הברית. ״מאחורי כל סיפור ודיווח על דונלד טראמפ מונח אוקיינוס של בלבול ותסכול בקרב הרבה חברות חדשות שמתלבטות אם ואיך לסקר אותו (את טראמפ)״, כתב ״הניו יורק טיימס״ בכתבת תחקיר שפורסמה לא מכבר על הפולמוס סביב החשיפה העצומה שאמצעי התקשורת מעניקים לטראמפ.
טייקון מאמץ פוליטיקאי
המרוץ לנשיאות 2016 כבר שבר הרבה שיאים. הוא התחיל מוקדם יותר מכל מרוץ בעשורים האחרונים. הבחירות המקדימות הראשונות יתקיימו בפברואר 2016, והמתמודדים כבר מזיעים כאילו הבחירות המקדימות מתקיימות בעוד חודש. אחדים מהם נראים כבר תשושים ומחפשים דרך לצאת בכבוד מההתמודדות.
חודשים אחדים לפני שהמרוץ התחיל רשמית, פוליטיקאים רפובליקנים וגם הילארי קלינטון שהתכוננו להצהיר על מועמדותם כבר הקימו צוותים לגיוס תרומות ומטות מיוחדים לאיסוף תרומות למימון מערכות הבחירות העתידיות שלהם - תופעה שאינה זכורה במרוצי נשיאות בעבר. גם הסכומים שנאספו עד כה על ידי אחדים מהמועמדים מסתכמים בעשרות מיליוני דולרים - סכומי עתק מרשימים שהדור הקודם של פוליטיקאים לא חלם עליהם בשלבים כל כך מוקדמים של המרוץ. סכומי הכסף שמועמדים אחדים כבר השקיעו בקידום סיכוייהם גבוהים פי כמה וכמה מאשר בעבר.
״ניו יורק טיימס״ דיווח בגיליון של יום ראשון: ״הקמפיינים בקושי התחילו על הנייר, אבל הבזבוז והפזרנות התחילו לפני חודשים אחדים״. הפעם גם רווחת ומורגשת יותר מכל מרוץ לנשיאות בעבר התופעה של מיליארדרים וטייקונים שאימצו פוליטיקאים מתמודדים ומרעיפים עליהם סכומי עתק. גם נפוצה הפעם, במיוחד בקרב הרפובליקנים, טכניקת איסוף כספים עקיפה באמצעות גורמים עצמאיים שלפי החוק רשאים לאסוף כספים מאילי הון בלי הגבלה, שבעגה הפוליטית מוגדרת ״סופר פאק״ (super PAC).
ברשימה שפרסם ״ניו יורק טיימס״ מופיעים שמותיהם של 31 אילי הון שתרמו עד כה כספים בהיקף של מיליוני דולרים למועמדים הרפובליקנים. ״אני עוסק בדיווח על מערכות בחירות עשרות שנים״, אמר פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק. ״אני לא זוכר מעורבות והשתתפות כל כך נרחבת של מיליארדרים במימון מערכות בחירות של פוליטיקאים״.
אבל המרוץ הנוכחי רשם כבר תקדים שאיש לא העלה בדעתו ושהפתיע רבים בארצות הברית - תקדים שייזכר לשלילה ואולי אפילו לגנאי בקורות המערכות הפוליטיות והמרוצים לנשיאות בארצות הברית. מועמדים פוליטיים נזהרים ונשמרים מאוד שלא להתעמת עם עיתונאים ולא לעורר את רוגזם. אבל כנראה שהגיעו מים עד נפש. ״אם היית נותן שעות טלוויזיה למועמדים אחרים משמונה בבוקר ועד שמונה בערב כל הזמן במשך שלושה שבועות, אני מעריך שגם מועמדים אחרים היו מקבלים שיעורי תמיכה גבוהים כמו טראמפ״, קבל-רטן המועמד הרפובליקני, הסנטור מקנטקי ראנד פול, בראיון עם וולף בליצר בתוכניתו ״חדר המצב״ ברשת CNN. ״לדוגמה, בעת שבני אדם שומעים כל הזמן על מועמד אחד, מעט מאוד ביניהם ישמעו על תוכנית הרפורמה שלי במס הכנסה. ואם היו לי מיליארד דולרים להשקיע בפרסומת בכל ערוץ טלוויזיה, אני בטוח שגם אני הייתי משיג שיעורי תמיכה גבוהים״.
"אם היו לי מיליארד דולרים להשקיע בפרסומת בכל ערוץ טלוויזיה, אני בטוח שגם אני הייתי משיג שיעורי תמיכה גבוהים". ראנד פול. צילום: רויטרס
במצב כוננות
אבל עיקר הווידויים והתסכול על התנהלות אמצעי התקשורת והתרכזותם המועדפת בחשיפת המועמד דונלד טראמפ באו מתוך ומקרב עורכים ועיתונאים. ״אחרי שהוא הצהיר רשמית על מועמדותו ועמד בכל הנהלים והתקנות הדרושים להצטרפות למרוץ, כולל הצהרת הון, עיתונאים ועורכים צריכים לשקול ולבחון אם כל ביצוע טראמפי, כמו הצגה בפומבי של מספר טלפון של הסנטור לינדזי גרהאם, הוא סיפור ראוי לדיווח ולפרסום״, כתב ה״ניו יורק טיימס״. ״התשובה ברוב המקרים היא כן. לפי בדיקה של גוגל, מאמצע יוני ועד אמצע יולי, טראמפ תפס 45% מסיקור המרוץ הרפובליקני בתקשורת. לפי בדיקת גוגל על מחפשים מידע על המועמדים הרפובליקנים, 60% התעניינו בטראמפ״.
בדיקה של ״ניו יורק טיימס״ העלתה כי מאז שטראמפ הצהיר על מועמדותו ב-16 ביוני, שמו הופיע והתפרסם בכותרות בעיתונים מרכזיים בארצות הברית בממוצע 22 פעמים ביום - פי שלושה מאשר ג׳ב בוש, הנחשב מועמד מועדף. ראש המשרד של ״הפינגטון פוסט״ בוושינגטון, ראיין גרים, אמר בראיון לעיתון כי ״הסיקור הנרחב שטראמפ מקבל מטעה את הקוראים וגורם להם להאמין שהאיש הזה הוא מועמד רציני ויכול להיות המועמד הרפובליקני לנשיאות״. אבל עורך חדשות המדור הארצי של ״וושינגטון פוסט״ קמרון בר גורס אמר: ״אנו חייבים להתייחס ברצינות לכל מועמד שמקבל שיעורי תמיכה רציניים בסקרים כמו שהוא (טראמפ) מקבל״. עם זאת, העורך ציין כי ״וושינגטון פוסט״ דיווח באופן ביקורתי חריף על כמה מהצהרותיו של טראמפ. לדברי בר, ״טראמפ מסמל סטייה מהפוליטיקאים המזוהים עם הממסד שאנחנו כל כך רגילים להתייצב מאחוריהם״.
עורכת האתר ״פוליטיקו״ סוזן גלזר אמרה שטראמפ הוא ״חלק ממסורת של פוליטיקאים המתבטאים באופן ישיר ובוטה, ואפילו באופן שערורייתי, שמצטרפים למרוצים לנשיאות רק כדי לחטוף את הבמה לאג׳נדה שלהם״.
סגן עורך בכיר ב״ניו יורק טיימס״, מתיו פורדי, עוקב אחרי טראמפ שנים אחדות ולדבריו, ״אני מהסס מלהתייחס ברצינות לתפקיד החדש שלו כמתמודד על מועמדות לנשיאות״. ראיין גרים סיפר לעיתון כי באחרונה הפיץ בין העיתונאים העובדים באתר ״הפינגטון פוסט״ הנחיה לכתוב ולפרסם דיווחים על טראמפ במדור הבידור של האתר.
מהציטוטים שפרסם ״ניו יורק טיימס״ עלה באופן ברור שהסיקור של הקמפיין של טראמפ הוא בעייתי בקרב עורכים ועיתונאים, וגם מדברי אלה שטענו
שהקמפיין של המועמד השנוי במחלוקת הוא חדשות ואי אפשר לא לדווח עליהן השתמעה אי נוחות ותחושת אשמה שהסיקור הנרחב הניתן לטראמפ גרם למיצובו בקדמת המרוץ הרפובליקני והאיץ את הידרדרות המרוץ למעמד המגחיך את תהליך בחירת מועמד לנשיאות.
אבל גם העיתון היוקרתי לא יוצא חף מטענות ותלונות על מה שמוגדר ״סיקור בלתי הוגן ומוטה״ של הקמפיין של הילרי קלינטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית. במאמר שפורסם בגיליון יום ראשון מדווחת הכותבת מרגרט סוליבן על גל של מכתבים מקוראים ומאנשי ציבור שנשלחו באחרונה לעיתון הכוללים ביקורת וקובלנות על האופן שבו מדווח העיתון על מסע הבחירות של קלינטון. דבורה טנאן, פרופסורית לבלשנות באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון, מצוטטת בכתבה: ״הרבה יותר מאשר המוניטין של עיתונים מונחים על כף המאזניים. מה בדבר העתיד של המדינה שלנו? ומה בדבר אינספור בני האדם שחייהם יושפעו מתוצאות הבחירות לנשיאות?״.
גם הסיקור שלה גורר תלונות. קלינטון. צילום: רויטרס
בינתיים, אמצעי התקשורת בארצות הברית הכריזו על מצב כוננות. עורכים, עיתונאים ופרשנים נערכים לקראת העימות הטלוויזיוני הראשון שיתקיים מחר ושבו ישתתפו עשרה מבין הרפובליקנים הטוענים לכתר המועמדות לנשיאות, ובהם כמובן דונלד טראמפ. כולם דרוכים לקראת הופעתו של טראמפ ולא פחות סקרנים לראות כיצד המועמדים יגיבו על ההתבטאויות של טראמפ. טראמפ עצמו הצהיר: ״אני לא אוהב ויכוחים ולא יודע כיצד להתווכח״. הוא חזר על המנטרה הידועה שלו, ״אני מתכונן להיות אני״. זהו אותו ״אני״ שטלטל את התקשורת האמריקאית טלטלה שכמותה לא ידעה מזה שנים רבות.