בתוך חדשות הקיץ השורף והדוקר הזה שמעתי גם: נפתחו קורסים לבני יורדים ולעולים שנוהרים לארץ כדי להתגייס. המטרה היא להסביר להם את המנטליות הישראלית ובכך למנוע התאבדויות שעלולות לקרות כאשר אדם מעולם התרבות נתקל בה.

יפה. חיובי. אני רק שואל את עצמי איך מסבירים את המנטליות הישראלית. יש דברים שקל להסביר. למשל: אין שעות לארוחות. אכילה מתרחשת במשך 24 שעות. בעולם מקובל לאכול על פי שעות מסודרות, וצריך לכן למנוע את ההלם שעלול לקבל אדם כאשר הוא מגלה שהישראלי אוכל כל היממה רצוף.

זאת אומרת, אם אתה מזמין בחורה ישראלית למופע בפארק שנמשך שעתיים, אתה חייב להביא איתך שקיות מזון כדי לתת לה לנשנש משהו תוך כדי. לדעתי, צריך גם קורס הכנה לחריף.

אני עצמי עדיין לא התרגלתי להפתעת החריף שעלולה לתקוף בכל טעימה. על לשוני גיליתי איך המזון בחדרי האוכל הצבאיים נעשה חריף יותר ממילואים למילואים, אפילו המרק החריף, ונדמה לי שגם לפתן פלחי האשכוליות. מה יעשה עולה מארץ שבה אפילו סלרי נחשב כחריף?
 
כדי להשתלב במנטליות הישראלית צריך, כמובן, גם לדבר עברית כמו הישראלים, ולכן חשוב מאוד ללמוד לדבר בשגיאות גסות. אם אתה צעיר, זכור לומר "חמש שקל" או "שתי חברים". אבל הכי קובע: דבר בשגיאות מבטא חמורות. אמור א' כאשר צריך לומר ע' ואמור כ' במקום שבו חובה לומר ח', אחרת אין קשר בינך ובין המנטליות הישראליות.  
 
כשאני נזכר במקרים שבהם נתקלתי בפערי המנטליות, אני שב ליום שבו באו ילדי קרובת משפחה מאנגליה ושיחקו עם ילדי. המשחק זרם, אבל אז אחד מן הילדים שלי דחף, כנראה במנטליות ישראלית מדי, ילד מאנגליה. נשמע בכי מר. רצנו, לא אשכח את המבט בעיני הילד מאנגליה כשהוא חוזר ואומר בבכי: "הוא לא אמר סליחה, הוא לא אמר סליחה". כל הייאוש מן העולם היה במבט הזה. לא הדחיפה הכואבת הייתה סיבת הבכי. לקח לנו זמן להרגיע. לפני הנחיתה בארץ יש, אם כן, להסביר את המנטליות הישראלית בנוגע לאמירת סליחה. זאת אומרת: אל תצפה, לא תתאכזב. ואגב, אם ישראלי כבר יבקש סליחה, עליך להבין שישראלי מבקש סליחה באופן יותר תוקפני מאשר הסיבה לסליחה. 
 

מישהו גם חייב להכין את העולים ל"בערך" הישראלי. מדובר במושג מפתח, ואותו אדגים בסיפור של עולה מצרפת, שאמר לי כך: "עלינו לארץ, ירדנו מן המטוס וראינו דגל ישראל, אמרתי לבן שלי: תראה איזה יופי, הדגל שלנו, כחול־לבן. נסענו ובדרך ראינו עוד דגל, אמרתי לבן שלי: תראה איזה יופי, הדגל שלנו, תכלת־לבן. הגענו קרוב לבית וראינו עוד דגל. אמרתי לבן שלי: תראה איזה יופי, הדגל שלנו, סגול־לבן. בבית קישטו לנו את הכניסה בדגלונים, והבן שלי כבר אמר: אבא תראה איזה יופי, הדגל שלנו, טורקיז־לבן. מה זה? בצרפת יש כחול אחד לדגל. יש לצבע הזה מספר מדויק. אפשר לתבוע למשפט מי שיניף דגל עם צבע אחר". 
 
זהו השיעור הראשון בקורס להבנת המנטליות הישראלית. לקורס המלא אני צריך שלושה עמודים.