1. צמיחה בצניחה
נתוני הצמיחה המקרטעים במשק ברבעון השני הטרידו את שר האוצר משה כחלון הרבה יותר מחום הקיץ המעיק. עוד לפני שהספיק להתבשם מהעברת התקציב בממשלה, על שלל הרפורמות, הוא התבשר על כך שהמשק מידרדר.
לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה, הצמיחה ב־2015 תסתכם ב־0.4% בלבד - שיעור שלילי של 1.5%. פעמון האזעקה שינה בבת אחת את השיח באוצר, שהתמקד ברפורמות, ביוקר מחיה ובמנועי צמיחה. התברר שהמצב קשה ממה ששיערו, ועלול להשפיע על התעסוקה. נזכיר שמדובר בנתונים סטטיסטיים שעלולים להשתנות. ברבעון האחרון של 2014 התבשמנו בנתוני צמיחה שנתיים של 6.2%, אז לך תדע מה יהיה ברבעון השלישי.
ואכן, באוצר התקשו לבלוע את הנתונים. מצד אחד, נתוני גביית המסים מצביעים על עודפים של 2.5 מיליארד שקל. מצד שני, השכר עלה בתקופה הרלוונטית ב־2%. ומצד שלישי, מחירי הנדל"ן באותו רבעון טיפסו ב־2.4% וההסתערות על שוק הדיור נמשכת. באוצר מסבירים שבגלל ירידת הצריכה הפרטית (האחראית ל־60% מנתוני הצמיחה), הצמיחה התמתנה. הסבר נוסף, הגיוני יותר, הוא שיצוא הסחורות והשירותים הצטמצם ב־12.5%, וזה כבר פיגוע של ממש.
בתחילת השבוע כינס כחלון ישיבה דחופה של הנהלת האוצר לדיון במצב. מהכלכלן הראשי יואל נווה הוא ביקש להסביר את הנתונים בשפת בני אדם ולא בשפה כלכלית, כדי שהוא עצמו יבין היכן מוקד הבעיה. מהחשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו דרש לאתר דרכי סיוע נוספים לתעשייה, כמו הגדלת מסגרות ביטוחי האשראי. אין כמו החשבת כדי לספק את הסחורה: יום לאחר הישיבה התבשרנו שהאוצר ביצע עסקת גידור בהיקף 60 מיליון יורו כדי לצמצם את סיכוני המטבע.
לפני שבועות מספר בוצעה עסקת גידור נוספת, בהיקף 240 מיליון דולר. הממונה על התקציבים אמיר לוי, שרק לפני שבועיים השלים את הכנת התקציב, התבקש להכין בהקדם "מנועי צמיחה" נוספים.
ומה חלקו של בנק ישראל בתוכנית הסיוע? דווקא הנגידה קרנית פלוג זכתה למחמאות על מדיניות רכישת המטבע. עם זאת, לא נחסכה גם ביקורת על העלות התקציבית של תוכנית זאת, שאינה תמיד שקופה. לפי השמועות, בבנק ישראל מתבשלת תוכנית תמיכה חדשה בדולר, מה שהקפיץ שלשום את המטבע האמריקאי.
אבל כחלון יודע לבוא בדרישות גם אל עצמו. כמי שתיאר את עצמו כאחד מחובבי התעשייה הגדולים המספקים מקומות עבודה, הוא ייפגש ביום ראשון הקרוב עם התעשיינים, בראשות שרגא ברוש. נשיא התעשיינים דורש מהממשלה לעורר ולהפעיל תוכנית סיוע מקיפה שהוצגה בפעם המי יודע כמה. בפגישה היא תוצג מחדש. לא ברור אם מתקפת החיוכים של כחלון תעבוד הפעם על התעשיינים.
ביום ראשון ייפגש כחלון גם עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. בפגישה יוחלט איזה חלק מחוק ההסדרים יופרד מחוק התקציב ויועבר לחקיקה רגילה בכנסת. יו"ר הכנסת יתאם את עמדתו עם נתניהו.
בעקבות כל הבלגן שנוצר, כחלון החליט לא לצאת לחופשה והוא נשאר בארץ. אפילו לוועידת קרן המטבע היוקרתית, שתתקיים השנה בפרו, הוא לא יטוס. את התענוג הוא השאיר למנכ"ל משרדו שי באב"ד.
2. ביבי נותן גז
מתווה הגז נכנס השבוע לישורת האחרונה, בפעם המי יודע כמה. בתחילת השבוע אושר המתווה בממשלה, בהתנגדות השר לאיכות הסביבה אבי גבאי. לגבאי, שכמנכ"ל מונופול התקשורת בזק לשעבר צבר בחשבונו האישי עשרות מיליוני שקלים, לא הפריע לתקוף את מונופול הגז. ייתכן שהעובדה שהוא מעסיק במשרדו על תקן של יועץ מיוחד את אייל עופר, לשעבר פעיל "ישראל יקרה לנו" (לא המיליארדר ממשפחת עופר), גרמה לתפנית עסקית בסגנון של דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
בסוגריים נעיר ששרים נוספים גילו את פטנט ה"עשה לך יועץ". דרעי מינה את איציק אלרוב, אבי מחאת הקוטג', ליועץ לענייני יוקר המחיה. כדאי ששטייניץ ישקול לגייס את הפעילה החברתית אורלי בר לב ליועצת לנושא ביטחון אנרגטי, ואולי לפתור את בעיות מונופול הגז.
גורל המתווה, החשוב כל כך מבחינה כלכלית, יוכרע על ידי שיקולים פוליטיים בלבד. כחלון ומפלגת כולנו אינם הבעיה אלא הפתרון. האינטרס שלהם הוא לסגור את פרשת הגז, שממנה הם לא יוצאים טוב, כמה שיותר מהר. אם סיפור הגז יימרח עוד כמה חודשים, יהיה קשה להסיר את כתם ההססנות שדבק בכחלון. מרבית חברי הכנסת של הסיעה, ובראשם היו"ר רועי פולקמן, תומכים במתווה המתוקן. המתנגדות הן מירב בן ארי התל־אביבית ורחל עזריה הירושלמית.
ההחלטה על עמדת כולנו בנוגע למתווה תובא לאישור ישיבת הסיעה. אבל גם עם שישה מתוך שמונת חברי כולנו אי אפשר להשיג בוודאות רוב בכנסת. המפתח נמצא אצל אביגדור ליברמן או יאיר לפיד, שמשום מה קולו נדם בעניין מתווה הגז.
אצל ליברמן אף פעם אי אפשר לדעת. הוא הצהיר שהוא תומך במתווה, אבל אינו מוכן להיות חולץ הפקקים של בנימין נתניהו. ראש הממשלה יביא את המתווה לאישור הכנסת רק אם יהיה בטוח בהצלחתו. חלופה נוספת היא הבאתו לאישור הכנסת ב־2 בספטמבר, במסגרת הקריאה הראשונה לחוק התקציב. במקרה זה, מי שלא יצביע בעד יביא במודע לנפילת הממשלה. מכיוון שנתניהו ידוע כמי שממצמץ ראשון, הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.
נזכיר שכל פרשת הגז התחילה לאחר שהממונה הפורש, פרופ' דיוויד גילה, סירב לאשר את המתווה ועמד להעביר את ההכרעה לבית הדין להגבלים. בהגינותו הסביר שאין מניעה שהממשלה תאשרו דרך סעיף 52, המביא בחשבון לא רק שיקולים של ריכוזיות אלא גם שיקולים מדיניים וביטחוניים. אם כך הדבר, עדיין לא ברור מדוע דרעי אינו מרים את הכפפה ופועל בדיוק לפי המלצת הממונה.
3. ביטוח לא בטוח
אחד הנושאים מעוררי המחלוקת בחוק ההסדרים קשור לנושאי הפנסיה. זהו נושא סבוך לצרכן הסביר. לקוח המצטרף לקרן פנסיה או רוכש ביטוח עושה את זה בדרך כלל לפי המלצת הסוכן. הלקוח יישאר נאמן לסוכן עשרות שנים, ולא - הוא יוחלף. מקום העבודה מאפשר כבר כיום ללקוח לבחור בעצמו את הסוכן.
אלא שדורית סלינגר, המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, חושבת שהיא מבינה טוב יותר את צורכי הלקוחות ואיך להיות הבייביסיטר שלהם. יש מקרים שבהם היא צודקת, אבל בלא מעט מקרים היא טועה. פתרונות בית הספר שלה אינם עובדים בשטח. השבוע חוויתי בעצמי את ממדי הפיגוע הרגולטורי.
כדי למשוך סכום זניח שנפל בחיקי על חשבון חובות העבר של מעריב, היה צורך להקים פוליסה (כך בלשון המקור), למלא "מסמך הנמקה" מצד הסוכן, לקבל אישור מהמעביד (שכבר לא קיים) ולהמציא אישור ממס ההכנסה על חבות המס. כבר פשוט יותר לבקש רישיון להקמת חברת ביטוח.
בדברי ההסבר לחוק נכתב שבמציאות הקיימת של ניגוד עניינים מובנה בין המעסיקים לבין עובדים, המעסיק משיג לעצמו תנאים טובים ומקבל את ההנחה על חשבון עובדיו. איך פותרים את הבעיה? בהפרדה מוחלטת בין הגורם שמתפעל את הפנסיה והגמל (דרך דוחות חודשיים, גביית פרמיה וכד') לבין המשווק (סוכן הביטוח). עוד מוצע לשנות את שיטת התגמול הקיימת, שבה דמי הניהול משולמים כאחוז מדמי הניהול.
בחוק מוצע לתת חופש בבחירת סוכן פנסיוני לשכירים במקומות העבודה. על פי נייר עבודה פנימי של האוצר, השינוי המוצע יחסוך לנו 500 מיליון שקל בשנה.
השינויים בתחום הפנסיה אינם חדשים. מרבית הרעיונות, כמו החופש בבחירת סוכן, שינוי שיטת דמי הניהול לסוכנים או ההפרדה בין תפעול הקופות לשיווק, נטחנו בעבר בטיוטות חוזרים ובדיונים בוועדת הכספים, אבל נותרו על הנייר.
עמדות האוצר לא תמיד התקבלו. יו"ר ועדת הכספים משה גפני או ח"כ מיכל בירן חושבים שהצעות הסוכנים לא נועדו בהכרח לדפוק את הלקוחות. אבל המפקחת החליטה שהרבה יותר פשוט לעקוף את הכנסת ולהשחיל לחוק ההסדרים, כי כל החוכמה נמצאת אצלה. כך היא גם תפתור בעיה משפטית שהתעוררה בעקבות פניית חברות הביטוח לבית המשפט בדרישה למנוע את התערבות האוצר בעניין שיטת התגמול, בטענה שמדובר במהלך לא חוקתי. נשיא סוכני הביטוח, אריה אברמוביץ, מעדיף להילחם על עמדותיו שלא באמצעות בתי המשפט.
כשאני מספר לו כמה לדעת האוצר תחסוך לנו הרפורמה בפנסיה, הוא צוחק. "למרות שאנחנו שומרים על קשר רצוף עם האוצר, לא דיברו איתנו על חוק ההסדרים. חיסכון של 500 מיליון שקל? המבוטחים לא רק שלא ירוויחו מכך, אלא גם ייאלצו לשלם. אם יכניסו גורמי תפעול חיצוניים יהיה תוהו ובוהו.
אריה אברמוביץ'. צילום: יח"צ
סוכנויות ההסדרים הגדולים אולי ירוויחו, אבל העובדים במקומות עבודה קטנים יידפקו. אנחנו תומכים ביוזמת האוצר לצמצום ניגודי האינטרסים כמו בחירת סוכן ושינוי שיטת התגמול. השיטה כבר מיושמת בבית ההשקעות הלמן אלדובי. אמרנו לאוצר כבר לפני שנה שלא צריך להמציא את הגלגל. מדוע יש לכפות שינויים בהליך לא דמוקרטי, כשאני כנשיא לשכת סוכני הביטוח אומר בוודאות שיפגעו בלקוחות?".
אתה מבטיח שמבחינתכם האינטרס של המבוטח גובר על האינטרס של חברות הביטוח?
"חד־משמעית כן. מדוע לי לדפוק את המבוטח? אנחנו במקום שונה מחברות הביטוח, שמצפצפות על סלינגר. הן פנו לבית המשפט כי הן הולכות להפסיד הרבה כסף. עד היום מימנו הסוכנים את הקולקטיבים של חברות הביטוח, שנהנו מדמי ניהול אפסיים על חשבון הלקוחות הקטנים, ששילמו דמי ניהול גבוהים".
בשורה התחתונה, מה אתה מציע?
"באוצר רוצים שהסוכנים יהיו או משווקים לעובדים או מתפעלים למעסיק. כיום אנחנו מתפעלים בחינם ומוכנים להמשיך כך. מי שייכנס במקומנו ירצה כסף עבור התפעול ויגלגל את העלויות לעסקים הקטנים. זה מה שכחלון רוצה? רוב חברי הכנסת תומכים בעמדה שלנו. אני מבטיח שבכל מקום שיהיה ניגוד עניינים בעניין דמי הניהול, אני לטובת המבוטח. אנחנו מייצגים את המבוטחים ולא את חברות הביטוח".
הערה לסיום: לשכת סוכני הביטוח עובדת שנים אחדות עם חברת הלובינג גלעד לובינג. חברות הביטוח שכרו את חברת פוליסי. הן לוחצות להוציא את הרפורמה מחוק ההסדרים ולהעבירה להליך חקיקה רגיל. באוצר מתנגדים, והם יודעים למה.
4. זקן השבט
המפקח על הביטוח דודו זקן מתקשה להיפרד מכיסאו. טיול הקיץ שהבטיח למשפחה הולך ומתרחק. אולי זה יקרה בחגים.
תחילה דובר על פרישתו בסוף יולי. עכשיו מדברים על סוף חודש אוגוסט. גורמים בבנק ישראל אומרים שהוא יעזוב בכל מקרה עוד לפני החגים, אבל אינם מפרטים אילו חגים. מדובר באותו מפקח שסירב לפני חודשיים להצטרף לוועדת שטרום להגברת התחרות במערכת הבנקאית, בנימוק שאו־טו־טו הוא עוזב. אלא שוועדת שטרום תסיים בעוד חודש־חודשיים את עבודתה וזקן ימשיך להסתובב בשטח.
לא שיש לי משהו אישי נגד זקן. להפך. מתחילת 2015 הוא גילה מחדש את נפלאות התפקיד ומציף את הבנקים בעשרות חוזרים, נהלים בנקאיים (תקינים), הצעות לרפורמות ומה לא. אבל בינתיים מתפקדים בבנק ישראל זה למעלה מחודש שני מפקחים: זקן והמפקחת החדשה חדוה בר. טוענים שהשניים עסוקים בחפיפה. אלא שעוד לא נולד השמפו הפיננסי שמחזיק מעמד בחפיפה כל כך הרבה זמן.
תקציר השבועות האחרונים על פועלו של זקן: פרסום נוהל המונע תשלום בונוסים ותגמול משתנה ליו"רים בבנקים; חוזר המחייב את הבנקאים להקליט כל מה שזז; והשיא שעוד לפנינו - דוח הביקורת הנוגע לבכירי לאומי לשעבר בפרשת העלמות המס בארה"ב. יש לקוות שהדוח הסופי, שיאלץ את גליה מאור, את איתן רף ואת צבי איצקוביץ' להחזיר בונוסים שקיבלו, יפורסם הרבה לפני ראש השנה. זה לא יהיה הוגן לקלקל להם את שמחת החג.
נזכיר שבר מנועה למשך שנה וחצי מעיסוק בנושאי בנק לאומי. זה לא מונע ממנה להשתתף בכנס מסחרי שנותן החסות הראשי בו הוא בנק לאומי. על מה תדבר בכנס? אולי על חוויות החפיפה עם זקן.
5. הבנקאי המנומס
בשקט בשקט, ללא קולות תופים ומצילתיים, מנכ"ל בנק מרכנתיל דיסקונט אורי ברוך סיים השבוע את תפקידו. הוא תולה את המפתחות לכספת לאחר 33 שנות שירות בבנקאות, שאותן החל בבנק לאומי. כדי ללמוד משהו על כברת הדרך שעבר, די אם אציין שאז לאומי נוהל ונשלט בפועל על ידי ארנסט יפת. מנכ"לית בנק דיסקונט לילך אשר־טופילסקי, המכהנת גם כיו"ר בנק מרכנתיל דיסקונט, הייתה אז תלמידת תיכון.
ברוך עוזב עם טעם טוב בפה למרות השמועות על חילוקי דעות עם אשר־טופילסקי. מרכנתיל הגדיל את רווחיותו ברבעון השני ב־47% ל־53 מיליון שקל. במחצית השנה הרוויח 141 מיליון שקל - גידול של 68%. הדירקטוריון פרגן, ובקרוב ייערך לו ולכמה דירקטורים אירוע פרידה. את מקומו יחליף שוקי בורשטיין, מכר ותיק שניהל בעבר את בנק לאומי למשכנתאות".
"רווחי הבנק מוסברים בגידול בהכנסות מריבית, ירידה בהוצאות התפעוליות והרבה עבודה קשה", אומר ברוך.
אם המצב כל כך טוב, מדוע אתה עוזב שנתיים וחצי בלבד לאחר שהחלפת את יעקב טננבאום?
"נכנסתי לבנק ב־1 במרץ 2013 לאחר שראובן שפיגל (מנכ"ל דיסקונט לשעבר) הציע לי את התפקיד. לפני שהגעתי למרכנתיל שקלתי לעזוב את הבנקאות (בזמן שגליה מאור עזבה) ולהתחיל בעסקים פרטיים. אני כבר 33 שנים בבנקאות. התחלתי בתפקידים זוטרים, ובתפקידי האחרון הייתי מנהל הסניף המרכזי. התנסיתי בתחומי הבורסה, שוק ההון, האשראי ועוד. הגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו. אמרתי לעצמי אם לא עכשיו, בגיל 61, אימתי. שיניתי במהירות את הכיוון של בנק מרכנתיל והספקתי בשנתיים וחצי מה שבדרך כלל לוקח חמש שנים".
מה אתה הולך בדיוק לעשות?
"לא אמשיך להיות שכיר. אקים מיזם שיעסוק בליווי פיננסי של עסקים מתפתחים המתקשים ליצור ממשק מול הבנקים. אני מכיר את השיטה ויישמתי אותה במרכנתיל ונראה לי שמיזם כזה חסר בשוק הפרטי. לא עזבתי בגלל מחלוקת עם לילך טופילסקי. הכל בסדר ואני עוזב בהסכמה מלאה".
אורי ברוך. צילום: יח"צ
נדמה לי שבנק לאומי הפך לספק התשתית הניהולית למערכת הבנקאית. אתה בוגר לאומי. גם שוקי מחליפך הגיע מהבנק. המפקחת על הבנקים הגיעה מלאומי. מנכ"ל דיסקונט לשעבר הגיע מלאומי. מה בעצם קורה כאן?
"בתחילת שנות ה־80 הגיע יועץ צעיר בשם גדעון צ'יטיאט עם רעיונות חדשניים מחו"ל והמליץ לקחת קאדר ניהולי ולהכשיר אותו. לאומי נענה ויזם הקמת עתודה ניהולית שנקראה 'קבוצת הקדטים', שהוכשרו לא רק בישראל, אלא גם נשלחו לחו"ל כדי לדעת מה קורה בבנקאות הבינלאומית. כל שנה נשלחו 12 איש מהקבוצה לניו יורק, לונדון, מיאמי או קליפורניה לשנתיים וחצי".
"היו שם דב קוטלר, ברוך לדרמן, בצלאל איגר, שוקי בורנשטיין וגם אני. התוכנית הצליחה מעל למשוער, ולאומי נהנה תקופה ארוכה מקאדר ניהולי איכותי המפרנס היום את כל המערכת הבנקאית".
מה סוד הצלחתך בבנק?
"הוצאנו את הפעילות התפעולית מהסניפים למרכזי התמחות. עשיתי רביזיה במטה הבנק תוך ראייה של הצורך בהפעלתו ביעילות מתוך כוונה לשפר את השירות ללקוחות. הבנק נכנס לפעילות אשראי המבוסס על מודלים המתמחים במשקי בית ועסקים קטנים. הבנק עלה על הרכבת הנכונה. גייסנו עשרות אלפי לקוחות נטו, וזה מספר בדוק. למרכנתיל יש נוכחות חזקה במיוחד במגזר העסקים הקטנים. נכנסנו להלוואות בערבות מדינה והקמנו קרן בשיתוף התאחדות התעשיינים".
כמי שראה הכל במערכת הבנקאית, מה התובנות שיש לך על מה שקורה? נתחיל ברגולציה. האם הפיקוח על הבנקים מגזים מבחינת הרגולציה?
"ברור שהרגולציה מכבידה מאוד ומשפיעה לרעה. אני לא רואה היום השקעות ריאליות בתעשייה וזה חבל. מעט מאוד תעשיינים הגיעו אלי כדי לקבל אשראי להשקעות. זה גם בגלל הרגולציה אבל גם קשור לכך שאנשי עסקים לא מאמינים בצמיחת המשק. בשנתיים־שלוש האחרונות לא ראינו יותר מדי השקעות".
"הרגולציה היא כמו מטוטלת שזזה מקצה לקצה. עברנו ממצב של חוסר רגולציה להגזמה, ומתישהו המטוטלת תצטרך לחזור לאמצע. עודף הרגולציה פוגע בכלכלה. הבנקים חייבים להסתכל על כל צעד שהם עושים לפני שמחליטים, וזה יוצר סחבת ולוקח זמן. היום לוקח חודשים לקבל תשובה מבנקאי, ולקוחות עסקיים לא יכולים לחכות כל כך הרבה".
איך אתה רואה את מצב הבנקים היום בהשוואה לתחילת שנות ה־80?
"המערכת עברה מהפך עצום, והשינויים הצפויים בעשור הקרוב יהיו עוד יותר דרמטיים. הפעילות דרך האינטרנט גדלה משמעותית ותהפוך לבנקאות אינטרנט אמיתית. תקשורת הנתונים הפכה לדומיננטית. חלק מהבנקאות הטורקית מתנהלת דרך פייסבוק. המערכת הפכה להרבה יותר מקצועית. כשנסעתי באמצע שנות ה־80 לארה"ב, המושג "תוכניות עבודה" לא היה קיים. הבנקים משתנים דרמטית בזכות הטכנולוגיות, שישפיעו מהותית על תהליכי העבודה.
"הבנקים ייאלצו לשנות את ההסכמים הקיבוציים ויהיה צורך בהתייעלות. בבנקים יש עודף כוח אדם של אלפי עובדים, ותוכניות הפרישה אמורות להתמודד עם התופעה. גם הסכמי השכר משתנים. תוספת של 5.8% לשנה, שהייתה מקובלת בלאומי, היא מוגזמת לחלוטין".
אז להיות מנהל בנק זה כבר לא מה שהיה פעם?
"ה'עליהום' קיים בכל המגזר העסקי אבל כנגד הבנקאים הוא שובר שיאים. כל אחד נגיש היום לתקשורת דרך פייסבוק או דרך האתרים ומגיב. השקיפות והפתיחות עלו הרבה מדרגות לעומת העבר. אצל ארנסט יפת אף פעם לא ידעת מה באמת קורה בבנק. אנחנו מסתכלים כיום הרבה יותר בהוגנות על הלקוח, וגם לבנק ישראל יש תרומה חיובית לכך. המערכת מתייחסת ללקוח בשקיפות ובגובה העיניים. טובת הלקוח עומדת כל הזמן במרכז. גם המחאה ב־2011 תרמה לכך".
תודה שבנושא שכר הבכירים הביקורת הייתה עניינית ומוצדקת.
"לגבי שכר העובדים הבעתי את דעתי. לגבי שכר הבכירים, לא הייתי מבעלי רמות השכר הגבוהות. אנחנו חיים במדינה קפיטליסטית וכך היה מקובל עד היום. אבל אני לא יכול להתעלם מהביקורת המוצדקת. שכר של עשרות מיליוני שקלים לשכיר בבנקאות או מחוצה לה זה בהחלט מוגזם".
מה התובנות על שוק הנדל"ן והסיבה לבועת מחירי הדיור?
"כל עוד ריבית בנק ישראל אפסית לא יהיו חלופות השקעה. אני יכול לספר לך שהכספים שיושבים בבנקים בעו"ש קפצו פי שלושה בתוך שנתיים. לקוחות לא טורחים לקבל ריבית אפסית ומשאירים את הכסף בעו"ש. כל עוד הריבית נמוכה מאוד הנהירה לשוק הנדל"ן תימשך. מחירי הדירות הגיעו לרמות גבוהות, ובעניין זה אינני איש בשורה".