דן רוגל יצא לפנסיה פעמיים. עכשיו הוא אומר שזה סופי. כעת הוא מתכוון להגשים את חלומותיו כמחבר ספרי מתח וכצלם טבע. הוא החל לעבוד ברפא"ל (רשות לפיתוח אמצעי לחימה) לאחר מלחמת יום הכיפורים. במשך ארבעה עשורים מילא שם תפקידים שונים, בשיא עמד בראש גוף שפיתח אמצעי לחימה לכוחות היבשה. על עבודותיו שם זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל.



“היום כולם יודעים מה זה רפא"ל", הוא אומר, “אני התחלתי לעבוד שם כשזה עוד היה סודי. נהג האוטובוס בדרך לעכו היה יודע לפי המלמול שלך איפה להוריד אותך".



בגיל 70 פרש רוגל לגמלאות, אבל בזכות הידע הרב שצבר במשך השנים ביקשו ממנו לחזור. לאחר שנתיים הוא פרש שוב.



“אני מתגעגע לעבודה ברפא"ל", הוא מספר, “אני חושב שהייתי יכול ללכת לשם מחר ולעשות דברים, המוח והיצירתיות שלי עדיין בשיאם. אבל חוץ מזה שהשתנה מאוד הידע ההנדסי, אני עסוק עד מעל הראש בקריירה החדשה שלי".



בעוד חודש יחגוג רוגל יום הולדת 80. הוא עדיין מנהל חיים עמוסים ומנסה להגשים את כל חלומותיו. “בשנים האחרונות אני כותב", הוא מספר, “זה התחיל מרומן בלשי המשיך לעוד ארבעה מותחנים ולעוד ספר ביוגרפי מהחיים המקצועיים שלי, שמסכם ארבעה עשורים ברפא"ל. בחיים לא חשבתי שאכתוב פרוזה. זה היה ממני והלאה, אבל זה פשוט יוצא ממני".



לאחר עבודה ביטחונית עשירה, קשה שלא לתהות אם חלק מספריו של רוגל לקוחים מהמציאות. באחד מספריו, “בוחן צדיק", הוא מספר על חברה גדולה המפתחת אמצעי חדש לחיסול טרוריסטים, גם כשהם מסתתרים בקרב אזרחים תמימים. באתר הניסויים נרצח אחד העובדים הבכירים. רשימת החשודים במעשה מתארכת וכוללת את הגורמים הבאים: המודיעין האיראני ושלוחותיו בג'יהאד האסלאמי, אנשי שמאל השותפים בפרויקט ומחזר קנאי. כשרוגל נשאל על כך, הוא משנה את נושא השיחה לקריירה השנייה שלו בפנסיה, צילום טבע.




צילום: דן רוגל


“תמיד צילמתי כתחביב", רוגל אומר, “צילום הוא גם הנדסה וגם אופטיקה, כך שזה עוד קשור לעולם שממנו אני מגיע. אני מסתובב באפריקה ומצלם רק סטילס. מה משך אותי? זה משהו סופר־אסתטי וזה יפה לעין ובגלל שאנשים אומרים ‘וואו'. מכל נסיעה אני מכין אלבום. ההבדל בין הקריירה הזו לקריירה רגילה הוא שכאן רק מוציאים כסף. כשכותבים ספר ומדפיסים, זה גם עולה לי הרבה כסף".



מהמסעות שלו רוגל מאוכזב בעיקר מהטבע האנושי. “יצא לי להיתקל בציידים. עקבתי אחר צ'יטה שמטפלת בגורים שלה. היא מחביאה אותם והולכת לצוד וכמעט נתפסת על ידם. זה נורא ואיום. או למשל כאלה שצדים קרנפים כדי להשיג את הקרן שלהם ולטחון אותה, מאחר שיש אמונה שהיא עוזרת לכוח הגברא. זו תופעה נוראית שלא נגמרת".



עכשיו רוגל מתכנן עוד מסע, לטנזניה. יש גם מותחן נוסף בדרך. “באופי שלי אני לא יכול לשבת בשקט", הוא מסביר את חדוות העשייה, “אני חייב לבצע כל הזמן. הצילום תמיד היה ברקע עם המשפחה. ילדים, חו"ל, אני מצלם כמו כל אחד. כשמתייחסים לזה ברצינות זו אמנות שלוקחת אותך למקומות רחוקים.



תמיד אהבתי לעשות דברים שאחרים לא עושים. זה שומר אותי חי ובמתח גבוה. בעוד חודש אהיה בן 80. אני לא יודע איך מרגיש בן 80, אבל אני יודע שאני עוד מלא מרץ".