מליאת הכנסת אישרה אמש כצפוי את התקציב לשנים 2015־2016. כדי ללמוד על אופיו של התקציב מומלץ להקשיב לדברים שאמר אתמול הממונה על התקציבים באוצר בתוכנית “סדר יום” ברשת ב’, כשהודה לראשונה שהתקציב הוא בעצם ה”בייבי” של המחאה החברתית. במילים אחרות יוקר המחייה IN, הרפורמות והשינויים המבניים OUT.



מדובר בתקציב בתשלומים שההתחייבויות בו נפרסו כמו עסקת תשלומים בכרטיסי אשראי. כחלון ניסה לרצות את כולם, אך לא תמיד בתיאום עם כולם. כך למשל, שר האוצר הודיע שבהסכמת שר החקלאות ויו”ר ועדת הכלכלה תוקם ועדה שתבטיח את הסיוע לחקלאות בשנים הקרובות. אלא ששר החקלאות אורי אריאל טען שאף אחד לא דיבר איתו ומבחינתו אין שום הסכמות. אריאל אינו הגורם היחיד במגרש הנעלבים. קדם לו דרעי שהתעקש להפחית את המע”מ על מוצרי יסוד ובסופו של דבר יסתפק במע”מ מופחת בתחבורה ציבורית החל ב־2016.

לעומת דרעי, נפתלי בנט ומפלגת יהדות התורה דווקא יצאו מרוצים. כל אחד מהם דרש וקיבל אף למעלה מחלקו. גם שר הביטחון, כצפוי, לא יצא מקופח. אלא שיעלון בניגוד לאחרים לא היה צריך להידחף בתור לקופאי. הוא כבר יקבל בחודשים הקרובים את המיליארדים שלו עם או בלי ועדת לוקר.
 

כחלון החליט בתקציב הנוכחי לפנק ולפנק על חשבון הגידול בגירעון ובניגוד לעצת נגידת בנק ישראל. לא רק שהחליט שלא לעלות מסים או לבטל פטורים, אלא כעת הוא שוקל להוריד את המע”מ ואת מס החברות. “יהיו עודפי גבייה וצריך להחזיר את הכסף ששייך אזרחים”, הוא הסביר. 
 
זו טעות. כל עוד יש גירעון הכסף אינו שייך לנו אלא למלווים הבינלאומיים שבינתיים חושבים שהכלכלה הישראלית יציבה ועל כן אפשר להשקיע בה כסף. העמדה של כחלון אומנם מתכתבת יפה עם ההבטחות שנתן לבוחריו ערב הבחירות, אבל היא רחוקה מההיגיון הכלכלי של כלכלני קרן המטבע וחברות הדירוג המסתכלים תחילה על גובה הגירעון.

בעוד ששר האוצר מרפד אותנו במה שהוא מכנה “רפורמות” בתחומי הבריאות, הפנסיה, הבנקאות והקצבאות, שינויים אמיתיים מחוללי צמיחה, הכרוכים בעימותים עם מוקדי כוח, כמעט ולא נעשו. אין רפורמות במגזר הציבורי, אין שינוי העדפות בתחומי החיסכון והמס, אין טיפול שורש בעידוד היציאה לעבודה וכמובן שאין טיפול שורש בתקציב הביטחון. הפתרון של לתת ולתת הוא הכי קל. ככה זה היה בתקופת לפיד וכעת זה חוזר על עצמו.
 
כנראה ששר אוצר, שאינו מגיע ממפלגת השלטון, יפזול תמיד לבחירות הקרובות ולא לעתיד הרחוק. זה נכון במיוחד במפלגות טוטליטריות כמו זו של כחלון, יש עתיד של לפיד, ישראל ביתנו של ליברמן, ש”ס של אריה דרעי ובוודאי במפלגת יהדות התורה.
 
רק במפלגת שלטון שאינה קמה או נופלת בזכות איש אחד, אפשר לבצע שינויים אמיתיים. תתפלאו לשמוע אבל האחרון שניסה לעשות עוד משהו בתפקידו כשר האוצר היה שטייניץ. שום שר אחר לא היה מעז לדוגמה להתעמת עם חברות הגז או עם כיל. זאת הסיבה שהוא שילם גם מחיר יקר בפריימריז בליכוד. זאת גם הסיבה שלמרות זאת ביבי קידם אותו לתפקיד מיניסטר. אחרי הכל, שטייניץ הוא בן יקיר למשפחת נתניהו.

הטור המלא מחר במדור שוטף פלוס