הנה הם חוזרים. משדרי הטלוויזיה המשתמשים באנשים החיים בעוני כדי לייצר הכנסות יפות לזכייניות הטלוויזיה. כמה ימים לפני חג הפסח, לפני יותר משלוש שנים, פרץ המאבק בין שר הרווחה דאז, משה כחלון, לעמותות המחלקות מזון.
הטענה המרכזית, והצודקת, של השר הייתה שחלוקת המזון פוגעת בכבודם של הנזקקים. כתבות הטלוויזיה וה"פסטיבל" התקשורתי, שאותו מובילות העמותות, אינם מכבדים את מקבלי הסיוע והופכים אותם לכלי שרת בידיהן של העמותות.
כחלון הדגיש כי בכוונתו ליישם קוד אתי חדש, שאותו הוא יפעיל כתנאי למתן תמיכה ממשלתית לעמותות המזון. העמותות מצדן טענו כי אין צורך בקוד אתי שכזה - "יש לנו את האתיקה שלנו". המאבק החריף בשבועות שלאחר הפסח.
מאז עבר זמן מה. ממשלות התחלפו, תקציב הביטחון התזונתי טרם הוסדר, ועמותות המזון סירבו לחתום על הקוד האתי שגיבשה ועדה בראשות השופטת בדימוס איילה פרוקצ'יה. שיהיה ברור: יש בעיה של ביטחון תזונתי בישראל. הזמן עובר ושוב מגיעים החגים.
ראש השנה בפתח ואיתו מסעות הפרסום והשיווק של העמותות. ואם כבר לגייס, למה שלא נגייס את מסחטות הדמעות הטלוויזיוניות בדמותם של שידורים עתירי תקציב, המאפשרים לחברות מסחריות להודיע קבל עם ועדה – אנחנו עם הרעבים.
בקרוב נוכל לפתוח את העיתונים היומיים ולראות את כתבות הענק על הזקוקים לעזרה ש"אין להם איך לעשות את החג" ולצפות בתחקירנים, המתחננים ל"נזקקים" חדשים המוכנים להצטלם, להתראיין, אפילו בעילום שם ובטשטוש פניהם.
לנו זה כנראה לא משנה. לנו חשוב לעשות ערב שלם לגיוס מזון, כאילו שהיינו מדינת עולם שלישי, כאילו שאנחנו בעצם אפריקה. לאן נעלמה המצווה היהודית של מתן בסתר? לאן נעלם הצורך לשמור על כבודו של המקבל? לצערי, בעולם התקשורת, המקבל הוא החשוב פחות. העיקר הוא הרייטינג.
טוב יעשו ארגוני המזון המרכזיים, כפי שעושה ארגון לקט ישראל, בנק המזון הישראלי, ויבקשו מהעמותות שלא להשתתף בפסטיבל התקשורתי ולכבד את כבודם של הנזקקים.
הכותב הוא סמנכ"ל עמותת "ידיד" – מרכזי זכויות בקהילה - העוסק זה שנים רבות בקידום מדיניות של ביטחון תזונתי בישראל