הרוסים באים, וטוב שכך. אל תאמינו למי שאומר לכם שלאיומים המרחפים מעל ראש כולנו נוספה עוד ציפור טרף אימתנית, ושאחד בשם ולדימיר פוטין, מטורף ומגלומן, רוכב על צווארה בדרכו להשמידנו. 



אותו פוטין הוא אכן מטורף ומגלומן, ובנוסף לכך הוא גם לא רואה ממטר זכויות אדם ושאר הבלים ליברליים. בייחוד כשהעניינים נוגעים לשלטון היחיד הפומפוזי שלו. מילא הפגנת שרירים וקוביות בחזה חשוף כשהוא רוכב על סוס (בנימין נתניהו היה מת.

החיקוי הגולמני של הנפת הז'קט הנונשלנטית של ברק אובמה עבר איכשהו בצליעה, אבל לך תסיר חולצה ותוציא בטן מעל החגורה); אבל הפגנות השרירים הרצחניות של פוטין בצ'צ'ניה ובאוקראינה וחיסול מתנגדים פוליטיים, כולל עיתונאים, הם כבר מחזות הרבה פחות נעימים. והכל בשם שובה של האימפריה למשחק המעצמתי. 
 
המפתח להתערבות אלימה מצד רוסיה במזה"ת הוא איכות המודיעין שיש לה על הכוחות שמסתובבים כאן, וכמה זמן, כסף וקורבנות היא מוכנה להשקיע במאחז ההשפעה באזור. כמו שזה נראה, הפוטינים מגיעים לסוריה (חיל האוויר, "מדריכים" וטילי נ"מ) כדי להישאר. 
 

בלשכת נתניהו לא יפספסו כמובן את ההזדמנות להפחיד את היהודים. דף המסרים על פי ערוץ 2 (אודי סגל) הוא ש"המטוסים וסוללות הנ"מ יגבילו את מרחב הפעולה של ישראל", בנוסף לקיבעון נגד אובמה במצוות אדוניו הרפובליקנים של נתניהו: "הרוסים נכנסו כי האמריקאים עזבו" (אהוד יערי, ערוץ 2), וכמובן, התגובה האיראנו־פבלובית של נתניהו עצמו: "הרוסים הגיעו בגלל ההסכם עם איראן". 
 
במקרה הזה נתניהו צודק. ההסכם הוא חלק מעסקאות החבילה המתגבשות, שמטרתן לארגן את המזרח התיכון החדש. זה אכן נשמע מפחיד כשהמפלצת הרוסית נוהמת ליד הגדרות, אבל תרגיעו. לפוטין יש חשבונות אחרים, ובאופק אין שום סימן לכך שהשותפות עם חיזבאללה, סוריה ואיראן כוללת גם "התקפה" או סיוע למבצעים נגד ישראל. יש בהחלט סימנים לכך שרוסיה מפלסת דרכה להיות הבריון השכונתי, והיא גם עושה זאת תוך כריתת בריתות אד הוק עם בריונים נוספים. לא רק עם חיזבאללה, סוריה ואיראן, אלא גם עם ארה"ב וסין למשל. 
 
הקטטה הבינלאומית הנוכחית היא יצור הפכפך. מעצמות ומדינות פועלות בכמה ערוצים, לפעמים לעומתיים. ארה"ב יכולה לסייע לסעודיה לחסל את החות'ים, בני בריתם של האיראנים בתימן, ובמקביל לסייע לאיראן לחסל את דאע"ש, ועל הדרך לדפוק ארגון מורדים פרו־סעודי שיש לו קשר עם הטליבאן או עם אל־קאעידה. הרוסים יכולים לתמוך בהסכם הגרעין שמחסל את האופציה הגרעינית האיראנית, ומצד אחר לספק להם מערכת הגנה אווירית שתגן עליהם מפני תקיפה אם יסתבר שהם בכל זאת מייצרים אי שם את הפצצה. 
 
# # #
 
אז מי כאן בדיוק נגד מי ומתי? מעקב אחרי אתרי מודיעין הוא עניין מייאש למדי. קיביצרים כמוני, שאין להם ארגון מודיעין משלהם (אבל יש להם אג'נדה), לא יודעים מה עושים עם אינפורמציה שהיא גם סותרת, גם משתנה מיום ליום וברור שחלקה דיסאינפורמציה - אבל איזה חלק? 
 
אני מניח שלשולחנות המודיעיניים באמ"ן יש תמונת מצב כלשהי, אבל הציבור בישראל מכיר בעיקר את האג'נדה של הממשלה (ראו סדרת הכתבות שערך יוסי מלמן עם דוד ארבל, על קשרי ראשי ממשלה וראשי מודיעין בגיליונות האחרונים של "מעריב־סופהשבוע") שמנהלת מדיניות שבדרך כלל אין לה קשר עם ממצאים ועם ניתוחים של אנשי מקצוע, ולא פעם מנוגדת לאינטרס הביטחוני של ישראל. 
 
מערכות הביטחון והמודיעין רמזו ורומזים באורח בוטה שהפוליטיקאים חייבים לחדש את המו"מ המדיני עם חמאס ועם הרשות אם הם לא רוצים להכניס את המדינה לסחרור דמים, עם פוטנציאל מעורבות של כוחות חיצוניים. אלא שלממשלה יש אג'נדה פוטינית שעיקרה שמירה על הכיסא ועל ההתנחלויות באמצעות סכסוך דם מבוקר, הפחדה, השתלטות על התקשורת ושיסוי המון נבער במתנגדים. 
 
בימים אלה, כאשר האיום האיראני הולך ומתפוגג וכאשר דאע"ש לא התנחלו בתודעה בתור האיום הקרוב ביותר על ישראל, הופכת כניסת רוסיה לסוריה לקלף ההפחדה והשיסוי החדש. או במילותיו של צבי יחזקאלי (ערוץ 10), "חזרתו של ציר הרשע". 
ניתוח קצת פחות אלרמיסטי מבהיר שהמהלך הרוסי הוא חלק מהיווצרות תהליך גלובלי. בשקט־בשקט, כמו המו"מ החשאי שקדם וליווה את הסכם הגרעין עם איראן, כך נחפרות עכשיו המנהרות הדיפלומטיות שאמורות לבנות את שיתוף הפעולה הבינלאומי נגד דאע"ש ועיצובו של המזרח התיכון החדש.

חיסול דאע"ש הוא התנאי הבסיסי להצלחת ההידברות של כולם עם כולם על עתיד האזור, כולל חיסול מוקדי בעירה נוספים במזה"ת. למשל הסכסוך
הישראלי־פלסטיני. גם ישראל בתוך המשחק, כחלק מהמערך האמריקאי להגנת ירדן, כאשר האחרונה עצמה עשויה להיות ראש חץ נוסף במתקפה הגדולה על דאע"ש. 
 
כמו שזה נראה מזווית הקיביצר, מה שמניע את המדינות המעורבות להגיע להסדר הוא (כרגיל) האינטרס שלהן, כמו מה עושים עם זרם הפליטים, שהוא רק פרומו המאיים להפוך צונמי אנושי וכאוס פוליטי. מדינות המערב ניסו תחילה יקיצה טבעית, אבל התעוררו מאוחר מדי והטיפול ההומני בפליטים נכפה עליהן. הן בגלל הקוד הליברלי שהן רוצות לסגל לעצמן, והן משום שהן פשוט לא מסוגלות לעצור את השיטפון. חיסול דאע"ש והרגעת האזור הם הסכר האמיתי והדרך היחידה להחזרת הפליטים לבתיהם.
 
הקואליציה המערבית, צבא עיראק, כוחות המורדים וארגוני האסלאם למיניהם, בסיוע הכורדים ואפילו טורקיה, מתארגנים למתקפה, החל בכיבוש מוסול וכלה במרחבים של עיראק וסוריה. רוסיה, איראן וחיזבאללה אמורים להתמודד עם כוחות דאע"ש, המתארגנים עכשיו בפרבר המרוחק כחמישה ק"מ ממרכז דמשק, אבל העיניים כרגיל נשואות לארה"ב. יש שם נשיא שלא רוצה לראות מגפיים אמריקאיים על הקרקע וארונות של אמריקאים בתוך הקרקע. 
 
# # #
 
מדיניות אובמה שלב א' הייתה להרוג את דאע"ש עם מל"טים ולסמוך על הפנטגון, שהשקיע מיליארדים ובנה את צבא עיראק. התוכנית הזאת קרסה אחרי שטנדרים עם מקלעים כבדים וצילומי עריפת ראשים הפיצו במוסול את צבא עיראק כמו היה ענן זבובים. המל"טים אומנם הרגו כמה בכירים (והמון אזרחים), אבל מסתבר שבדאע"ש השורות מתמלאות כמו בבור סיד. מחולייתן. יש המון צעירים פרועים שדאע"ש עבורם הוא התגשמות החלום הרומנטי והאכזרי של נקמת הדחויים, והם נלהבים למלא את שורות הבכירים שחוסלו. 
 
תוכנית ב' בדוקטרינת אובמה היא הקמת קואליציה רב־לאומית. במקומות שבהם כולם נלחמים בכולם, התוכנית הזאת מחייבת עבודה משולבת של פינצטה ופטיש. למשל, סעודיה, עם הארגונים הממומנים על ידה, מצטרפת למאמץ המשותף כשאיראן היא אויבתה וארה"ב אכזבה אותה כשחתמה על הסכם הגרעין.

לפני חודש ביקר המלך סלמן בן עבד אל־עזיז בבית הלבן, ודרך אגב גם חיסל את ההזיות של מי שסבר אצלנו שהסעודים - בגלל המאמץ הדון קישוטי של נתניהו - יהיו "איתנו" במאבק חסר התוחלת מול הפלסטינים. הג'וב של ישראל באופרציה הבינלאומית המתגבשת הוא להגן על ירדן מפני חדירת דאע"ש (היה תמרון משותף), ובעיקר לא להפריע למהלך הגדול. 
 
ומה שלום הווילה בג'ונגל? האופטימיות, על פי סקר שהתפרסם בגיליון ראש השנה של "מעריב" , בעלייה, וכמובן, תודה לציר הרשע, לרוסיה, לחיזבאללה ולצבא אסד, על שהוא נלחם עבורנו בדאע"ש.