אופיר טובול, האיש שהקים ב־2010 את "קפה גיברלטר" - אתר נחשוני, פורץ דרך, שהציע פלטפורמה רעננה לכתבות, רעיונות, ראיונות ונושאים המתמקדים בתרבות המזרחית־ערבית־אתיופית־רוסית, החליט לסגור את האתר אחרי חמש שנות פעילות רציפות, עשירות, יצירתיות ומגוונות.
עבור קוראים־גולשים רבים שעקבו באדיקות אחר האתר, סגירתו מהווה מכה. טובול לא מתרגש מהוואקום שייווצר אחרי סגירת הקפה, ומאמין שעל חורבותיו יצמח משהו אחר, שיעניק אותן תשובות לאותן שאלות שנותרו פתוחות.
מדוע אתה סוגר את קפה גיברלטר?
"שילוב של כמה דברים. הפעלנו את האתר במשך חמש שנים, כשכל מי שהיה חלק ממנו, עשה את זה בהתנדבות מלאה. להרים כזה דבר זאת השקעה מטורפת. לא היה לנו מודל כלכלי. לא היו לנו כמעט הכנסות, והיו המון הוצאות. אני ואנשים נוספים, שהיו חלק מהפרויקט, אוהבים לשנות דברים ולא לעמוד במקום אחד. הייתה לי גם תחושה של מיצוי ורצון לעבור לדבר הבא. רק שאני עדיין לא יודע מה הדבר הבא. בשנים שהקפה פעל, הוא היה במגמת גדילה עקבית. לפני שנה הבנו שבשביל לגדול עוד, צריך לעבור למתכונת אחרת, וזה לא היה משהו שיכולנו לעשות".
אתה מרגיש שהצלחתם להשפיע במשהו על המצב?
"כן, בטח. כשפתחתי את האתר לא היו לי שום ציפיות. מהר מאוד ראיתי שזה מעניין אנשים. הרגשנו שאנחנו משפיעים על השיח החברתי בארץ. שימי לב מה אומרים היום מירי רגב ומאור זגורי. היום פותחים עיתון ורואים שהשיח קיים. אם תפתחי את העמוד של קפה גיברלטר, תוכלי לראות שזה היה חלק בלתי נפרד מהאג'נדה שלנו. אין דבר כזה תרבות נמוכה. אני לא טוען שכל מה שקורה היום זה בזכותנו, אבל עצם זה שהשיח היום מאוד מדובר זה הצלחה ענקית".
מה אתה באמת חושב על אמירותיה של מירי רגב בשבועות האחרונים?
"השיח המזרחי לא שייך לאף אחד. לא לימנים ולא לשמאלנים. כל מי שרוצה לבוא ולהיות חלק מזה – ברוך הבא. ממה שאני רואה, הכוונות של מירי רגב אמיתיות. עובדה שהיא ארגנה עכשיו תקציב של 50 מיליון שקלים למשרד התרבות, והיא אמרה שכל זה יילך לתרבות בפריפריה. היא כבר התחילה ועשתה אירוע בשדרות ואחד ברהט – למרות כל מה שמדברים על שנאתה לערבים. מירי רגב באה למשרד התרבות ודורשת שיהיה ייצוג מזרחי בכל דבר. זה מוכיח שאלו לא רק דיבורים באוויר".
מה עם איומיה לא לתקצב אמנים וגופים שלא שומרים אמונים למדינה?
"אם מישהו רוצה לעשות תרבות מחאתית באמת, שלא יילך לבקש כסף מהמדינה, אלא יהיה מחתרתי עד הסוף. אני מאוד מבסוט שבאה מישהי שהיא, לצורך העניין, לא שולמית אלוני ולא מעולם התרבות, אלא מירי רגב, אישה מזרחית מקריית גת, שרואה את כל מה שקורה בכספים שזורמים במשרד התרבות, והיא רוצה לעשות בהם סדר. מה שיש היום זה חונטות של גופים שמקבלים מיליונים על עיוור, בלי שום הצדקה. סוף־סוף באה מישהי ואומרת: 'תראו, כל הכסף שאנחנו משקיעים בתזמורת כזאת או אחרת, אנחנו לוקחים מאמהות חד־הוריות ונכים, וחייבת להיות לזה הצדקה'. היא באה ומעלה על פני השטח המון סימני שאלה שאף אחד עד היום לא העלה. רק על זה, אני חושב שמה שהיא עושה זה היסטוריה".
מה הולך להיות הדבר הבא אחרי סגירת האתר?
"אני כל הזמן עושה הרבה דברים, ואני חייב לעניין את עצמי ואת הסביבה שלי. היו כל מיני פרויקטים שעשיתי השנה, לא רק דרך הקפה, אבל עד היום הוא היה הגג של כל העשייה שלי. אני מאמין שמתוך החלל שייווצר, יצמח משהו נוסף ואחר. אני בעצמי סקרן לדעת מה יילד יום".
אין ספק שהשינויים קורים כל הזמן, המודעות עולה, אפילו פוליטיקאים מאמצים לעצמם את "השיח". אמנות מזרחית מתעוררת לתחייה וגורפת אחריה אהבות רבות מצד הקהל. אבל בתכלס, המזרחים עדיין נשלטים על ידי ההגמוניה האשכנזית. לאן הולך לדעתך המאבק?
"בעיני, למרות שהם הקימו את המדינה, והם שולטים פה בהרבה מאוד תחומים שכמעט ואין דריסת רגל ללא אשכנזים - אני חושב שזה מתחיל להתערער. אנחנו רואים את זה. עד היום הישראליות הייתה משהו מאוד מקובל. ולמרות זאת, צריך להסתכל על מגמות יותר גדולות, בהן אנחנו רואים שמבחינת השפה, אנשים כבר רוצים משהו אחר. הנה, גם ארז ביטון זכה בפרס, ובסדר, יכול להיות שזה הכל למראית עין, אבל אני חושב שככל שהמאבק המזרחי יתקדם ויקבל יותר נראות, אזי גם המצב של המזרחים ישתפר. תראי כמה כל שינוי קטן של מירי רגב מערער את האליטה וכל המדינה מזועזעת. השינוי הזה יתחיל בשפה, בתרבות, בנראות ובדעות, ונכון שעדיין לא השגנו את המטרה – אבל אנחנו כל הזמן על הדרך".
לרגל סגירת שערי האתר, ייערכו בין התאריכים 28.9־2.10 מגוון אירועים ב"רביעיית פלורנטין" בדרום תל אביב: "מורשת קרב"; "נביאים לייב"; "כוס איתן"; "שדות עדתיות"; "מזרח ירח" - השקת ספר ביכוריו של שלומי חתוכה; וקוקטייל סגירה עם דיג'ייז ממערכת קפה גיברלטר