דייוויד בואי. קווין. הרולינג סטונז. פול מקרטני. נירוונה. סיימון וגרפונקל. אמינם. אבבא. טיילור סוויפט. יו 2. מדונה. ניל יאנג. בילי ג'ואל. בלונדי. פרנק זאפה. אלביס קוסטלו. פרינס. ליידי גאגא. ואיך אפשר בלי האחים בלוז? כל כוכבי הפופ האלמותיים ולהקות הרוק הגדולות בעולם. כל מי שרק חלמתם, או רציתם, או ביקשתם. כולם היו שם, חרכו את הבמה הקטנה שבאולפן 8H, הופיעו, בלי פלייבק, מול הקהל הנלהב (לפעמים נלהב מדי) ורשמו עוד ועוד פרקים בהיסטוריה הארוכה, הפנטסטית, של Saturday Night Live.
תוכנית המערכונים מספר אחת בעולם הושקה ב־11 באוקטובר 1975, לפני 40 שנה בדיוק, ברשת NBC, כשג'ורג' קרלין, המארח, הציג את ג'ניס איאן ואת בילי פרסטון, ואחריהם יבואו כבר כולם. כי המוזיקה תמיד הייתה חלק משמעותי ובלתי נפרד מכל המהומה, בין היציאות המטורפות, הסרקסטיות, הפוליטיות, או המטופשות בעליל, של אדי מרפי, סטיב מרטין, ג'ון בלושי, צ'בי צ'ייס, ביל מאריי, כריס רוק, דן אקרויד, בן סטילר, אדם סנדלר, מייק מאיירס, גילדה רדנר, טינה פיי ואחרים. היא לא הייתה רק האתנחתא אלא לא פעם לב העניין. תשאלו למשל את אנשי הוותיקן, או את ההומופובים מהדרום, הם כבר יסבירו לכם. אז בואו נחזור להופעות הגדולות באמת, שלא לומר הבלתי נשכחות, מתוך למעלה מ־1,200 שהתרחשו שם בחלוף השנים.
סיימון וגרפונקל - 18.10.1975
"ובכן, ארטי, חזרת בזחילה!" כך קיבל פול סיימון, המארח בתוכנית השנייה של סאטרדיי נייט לייב, את חברו משכבר הימים ארט גרפונקל, רגע לפני שצמד הפולק־רוק האגדי התאחד למחרוזת קסומה מלהיטיהם וקינח בשירם הנפלא מאותה שנה, "עירי הקטנה".
פטי סמית' - 17.4.1976
"גלוריה" היה קטע רוק עז מבע משנות ה־60 של ואן מוריסון ולהקת Them, אבל הרוקרית הצעירה, הנחושה והבוערת, שחזרה בערב ההוא את האנרגיות האדירות מ"סוסים", שנחשב לאלבום הבכורה הטוב ביותר של כל הזמנים. בעניבה שחורה דקיקה ובחולצה גברית לבנה, סמית', מתנשמת וקופצת, פשוט התפוצצה על הבמה.
פול סיימון וג'ורג' האריסון - 20.11.1976
ביצוע משותף, חד־פעמי - של שני ענקים, האריסון וסיימון, ל"הנה באה השמש" של הביטלס - הקרין הרמוניות מקסימות ופרגון הדדי. אלא שמה ש־51 מיליון הצופים בבית לא ידעו הוא שהקטע הוקלט מראש בסטודיו ריק מאדם.
אלביס קוסטלו והאטרקציות - 17.12.1977
חלפו רק כמה שניות מתחילת Less Than Zero עד שקוסטלו עצר, פנה לקהל, טען: "אני מצטער, גבירותי ורבותי, אבל אין שום סיבה לנגן את השיר הזה כאן", ועבר לביצוע דורסני, הכי קרוב לפאנק, ל"רדיו רדיו". לורן מייקלס, היוצר־מפיק המבועת, זקר אצבע משולשת לעבר הזמר החצוף, שלא יופיע בתוכנית ב־21 השנים הבאות. קוסטלו הודה אחר כך שניסה לחקות את ג'ימי הנדריקס, שעשה תרגיל דומה.
האחים בלוז - 18.11.1978
לג'ייק ולאלווד בלוז הייתה משימה מהשוכן במרומים, והם ביצעו אותה על הצד הטוב ביותר. ביצוע מהנה במיוחד של דן אקרויד (במפוחית) וג'ון בלושי - מצוידים במשקפי השמש, כהרגלם - לקלאסיקת נשמה מהסיקסטיז, הוכיח שהם להקה אמיתית ולא בדיחה רגעית.
בוב דילן - 20.10.1979
הופעתו היחידה בתוכנית אי פעם של דילן, באותה עת נוצרי מאמין, נועדה לקדם את מסע ההופעות של אלבומו, "רכבת אטית מגיעה". עם אורגן ברקע או גיטרה בין ידיו, מה זה משנה, דילן חשמל את האוויר וצרב בנשמה.
דייוויד בואי - 15.12.1979
סטיות קטנות בעיר גדולה. בואי, בתספורת הבלונד המצוחצחת, החיוך צחור השיניים ועורו החיוור כמו קיר, זימר לצד קלאוס נומי הביזארי, אחד הקולות הפסיכיים ששמעתם. התשדורת הגיעה מבובה על הבמה, וברגע אחד הפכו כל הנוכחים, בטריק טלוויזיוני, לבובות על חוט. רק שכל זה היה רק הקדימון לרגע ההוא, בסיום השיר, כשבואי אוחז במכנסיו, מציץ לתוכם ובודק מה יש שם בפנים.
דיוויד בואי מזמר לצד קלאוס נומי. צילום מסך
נירוונה - 11.1.1992
כל אמריקה ראתה את "מריח כמו רוח נעורים", ההמנון של דור ה־X, אבל זה לא היה העניין בכלל, אלא מה שקרה אחר כך, עם עליית כותרות הסיום, כששלושת חברי נירוונה לא הסתפקו בנפנופי ידיים לקהל אלא החלו להתנשק ולהתמזמז זה עם זה במחווה גברית מפתיעה. קוביין הסביר בדרכו העדינה שזה היה כדי "להשתין על אדומי הצוואר ועל ההומופובים". הרשת המוסרנית דאגה, מצדה, לערוך את הקטע לפני השידורים החוזרים.
שינייד אוקונור - 3.10.1992
בהופעתה בתוכנית ביצעה שינייד את "מלחמה" של בוב מארלי, והוסיפה את המילים "ניצול ילדים". לאחר מכן, ברגע אחד שייזכר לנצח, שלפה את תמונת האפיפיור יוחנן פאולוס השני וקרעה אותה לגזרים, תוך שהיא קוראת "הילחמו באויב האמיתי", לעיניהם הנדהמות של הצופים, המפיקים, השחקנים וכל דבר שזז באזור. האומה האמריקאית הייתה אחוזת פלצות, ואת מהומת האלוהים שהתחוללה לאחר מכן קשה לתאר.
שינייד אוקונר קורעת את תמונת האפיפיור. צילום מסך
Rage against the Machine - 13.4.1996
אסון ידוע מראש. מצד אחד, המארח: סטיב פורבס, מועמד שמרני לנשיאות. ומצד שני, המוזיקה: אחת הלהקות הפוליטיות העצבניות ביותר. זה כמובן נגמר רע, רע מאוד. Rage against the Machine קיבלו את פניו של המיליארדר עם דגלי ארצות הברית תלויים הפוך מהמגברים שלהם, וסולקו מהאולפן עוד לפני השיר השני.
פול סיימון - 29.9.2001
20 יום בדיוק אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, כשניו יורק רק התחילה ללקק את הפצעים, פתח ראש העירייה רודי ג'וליאני את העונה ה־27, מוקף בכבאי העיר, בנאום מנהיגותי. ואז עלה פול סיימון בטריקו ובכובע מצחייה, וכשדגל ארצות הברית מאחוריו וגיטרה בין ידיו שר, כפי שרק הוא יודע לשיר, את "המתאגרף". קשה היה שלא להצטמרר.
לנה דל ריי - 14.1.2012
ההופעה הגרועה ביותר אי פעם ב־SNL? מי שניסה להבין את ההייפ סביב לנה דל ריי לא ממש הצליח, כשקיבל הופעה מחרידה במיוחד שזכתה לביקורות איומות (ב"לוס אנג'לס טיימס" כונתה "ג'סיקה ראביט חובבנית") וללעג בלתי מוסתר ("זה כמו לראות ילדה בת 21 שמנסה לשיר באמבטיה", חרצה ג'ולייט לואיס). אמריקה לא הפסיקה להתפקע מצחוק.
מיילי סיירוס - 3.10.2015
אז מה כבר אפשר לצפות ממיילי סיירוס? עוד חשיפה? עוד סקנדל? רק לפני מספר ימים, בתוכנית הפתיחה של העונה ה־41, כשהיא גם המארחת וגם מנגנת בפסנתר עמוס בפרחים, או השד יודע מה זה היה, שוב הוכיחה סיירוס שאחרי הכל היא זמרת נפלאה, וגם ריגשה לא מעט ברגע שהתחילה לבכות וכמעט נשברה לרסיסים.
