לכאורה, צביקה נוי הוא אחת התעלומות המרתקות בזמר העברי. אי אז, בסביבות מלחמת יום כיפור, הבן אדם צץ עם שלושה להיטים גדולים שהלחין – "בראשית", "16 מלאו לנער" ו"ילדה קטנה" – ולפתע נעלם, כאילו האדמה פערה פיה ובלעה אותו לקרבה. האומנם?
אז לא! חיפוש לא מאומץ במיוחד מאתר לנו את נוי, דגם 2015, בחומוסייה שלו באזור התעשייה בכפר סבא. "לא נעלמתי, לא ברחתי, נסיבות החיים לקחו אותי מכאן", הוא מניח על השולחן את העובדות כהווייתן. "אחרי למעלה מ־40 שנה מאז הלהיטים ההם, אני אפילו ממשיך להלחין, ועוד מקווה לחזור לתחום".
איש חביב, נוי. עם החומוס מתוצרת עצמית, טעים מחץ (אי אפשר לסרב לו), זורם לו סיפורו הבלתי שגרתי. "ב־73', בשיא ההצלחה שהייתה לי כמלחין, קיבלתי, עם הלהקה שבה ניגנתי, חוזה להופעות בארצות הברית", הוא מספר. "יצאתי לחודשים אחדים, וכשחזרתי לאחר 17 שנה, כבר אף אחד לא זכר כאן מי הוא צביקה נוי. מכיוון שהייתי צריך להתפרנס, פניתי לכיוונים אחרים".

והמוזיקה?
"היא תמיד נשארה ברקע. תחילה לצד ההופעות באמריקה, שם אפילו הוצאתי עם עוזי פוקס תקליט של שירים באנגלית שנקרא 'רזידנס', כלומר מגורים. אחרי תקופה עברתי שם לעסקים, והמוזיקה נדחקה אצלי הצדה".
כיום אתה מתחרט על זה?
"מתחרט? אני לא בטוח. אבל לא הייתי מתנגד לו היו לי במאזן עוד עשרה להיטים שיכולתי להלחין בשנים שחלפו מאז. כשחזרתי ארצה בראשית שנות ה־90, זה היה מסיבה אישית. כשקיבלתי טלפון מההורים, ושמעתי שמצבם לא הכי טוב, מכרתי תוך שלושה חודשים את העסקים באמריקה, ובאתי הנה כדי לטפל בהם. למי היה ראש לשירים. נסיבות החיים, כבר אמרתי".
סגנון מיוחד בתיפוף
משפוענחה ה"תעלומה", נגלגל את סיפורו כסדרו. בחודש הקרוב יחגוג נוי 68 סתווים. הוא, בן למשפחת נימוי, עלה ארצה ב־57' מפולין ב"עליית גומולקה", כשהוא טעון במטען תרבותי. "אמא שלי הייתה לוקחת אותי לכל האופרות והאופרטות בעיר שגרנו בה", הוא מעיד. "לדבריה, הייתי יושב לה על הברכיים ומנצח על המוזיקה".
והכלי הראשון?
"מגיל מאוד צעיר הייתי מתופף על פחים, שלא חסרו בשכונת רמת אליהו בראשון לציון, שאליה עלינו. ככה היה עד שדוד שלי מאוסטרליה בא לבקר. הוא ראה מה אני עושה, וקנה לי את סט התופים האמיתי הראשון".
ומקצועית?
"התחלתי להתגלגל בין להקות קצב מאז התיכון. הייתי עדיין חייל כשתופפתי, באישור הצבא, בלהקת 'הלורדים'. איך שהתחלנו להצליח, התפרקנו; עוזי פוקס, ששר בלהקה, קיבל הצעה לעבור ללהקת 'השמנים והרזים' בתל אביב, העיר הגדולה. אני עברתי ללהקת 'הנזירים', וממנה המשכתי ללהקת 'הכוכבים הכחולים'. כשגם הלהקה הזאת התפרקה, בתקופה שבה כל הזמן קמו להקות והתפרקו, קמה להקת 'הכוכבים החדשים', שהייתה ציון דרך בשבילי".
הבה נקרא לילד בשמו – שם פגשת את גבי שושן, ששם אותך על המפה כמלחין פזמונים.
"בעצם אני הייתי זה ששם אותו על המפה. בחור על הכיפאק, גבי, וגם היה לו מזל. למען האמת, את הלהיטים הגדולים שלי היה אמור לשיר עוזי פוקס. כן, כן, אני מתכוון ל'בראשית' ול'16 מלאו לנער'. איך אמר לי עוזי? 'שמע, צביקה, אנחנו חברים כמו אחים, אבל אני מחפש מחבר שירים יותר מפורסם ממך'. על הטעות הזאת עוזי אוכל את עצמו עד היום".
האומנם? – נשאל פוקס. "אכן, עקב החברות בינינו מאז להקת 'הלורדים', צביקה הציע לי שירים שהלחין", הוא משחזר, "אלא שזה לא עניין של מפורסם או לא. פשוט עבדתי כידוע עם קובי אשרת, והשירים של צביקה עברו לגבי שושן, אבל החברות שלי עם צביקה נשמרת עד היום. מאז אני זוכר אותו כמי שהיה לו סגנון מיוחד בתיפוף שלו".
 
"עוזי ויתר, ואני הרווחתי", אומר שושן. "צביקה הלחין את הלהיטים הכי גדולים שלי, שעד היום לא מובן לי מאיפה הוא - מתופף, ולא פסנתרן או נגן גיטרה - הוציא לחנים כל כך מדהימים. מעבר למוזיקה, אחרי כל כך הרבה שנים, מיום שגדלנו יחד בלהקות, צביקה הוא בשבילי כמו אח, עם כל המשתמע מכך".
נוי ושושן פעלו ב־69' בלהקת הצמרת "השוקולדה" עם צביקה פיק ושוקי לוי, יוצאי להקת "טלסטאר", ועם נגן הגיטרה איציק סימון, שכעבור זמן שם קץ לחייו בקפיצה ממגדל שלום. "בלהקה הזאת עשינו כסף לא רע", מציין נוי. "גבי הגיע ממנה עם שוקי וצביקה פיק למחזמר 'שיער'".
ואתה?
"אני המשכתי ללהקה אחרת. כל הסיפור של 'שיער' לא היה בטוח. כמי שבדיוק התחתן אז בפעם הראשונה, הלכתי אחרי הכסף. להקות הציעו לי המון כדי שאצטרף אליהן. הצטרפתי ללהקת 'המטרונום', להקת חתונות ברמה מאוד גבוהה, שניגנה בין השאר משירי להקות כמו 'דם יזע ודמעות' ו'שיקגו'". 
נוי לא הסתפק בהלמות התופים. מנגינות בעבעו בו והתפרצו החוצה. כעת הוא מגלה שללהיטים הגדולים שהלחין לשושן קדם פרולוג עלום. בראשית שנות ה־70 שיתף פעולה עם קן גלובוס המנוח, אז עולה חדש מארצות הברית, שבא לעבוד בחברת ההפקות של קרובו, מנחם גולן, ואגב כך כתב באנגלית מילים ללחנים של נוי. אחד משיריהם, 
 
I'll Be Gone, הושמע ב"קול השלום" של אייבי נתן מבוקר עד ערב. פרוטקציה? "מה פתאום! פשוט היה שם שדר אנגלי שהיה מטורף על השיר הזה", נוי מפריך חשד אפשרי. 
בין אלו שאהבו את השיר היה אהוד מנור, שכדרכו הברוכה כל השנים תר אחר משתפי פעולה. כך הגיע לנוי. "יש לי לחן שימצא חן בעיניך", אמר לו נוי והשמיע לו את "תנו ללכת", שיר עברי באווירה היפית, שכתב עם צעירה שאת שמה שכח מאז. "אני לא אוהב את המילים של השיר", אמר למנור. "אולי תתאים למנגינה מילים אחרות?", הציע לו. "אנסה", השיב לו איש שיחו בדרכו הצנועה. 

אהוד מנור. צילום: אריק סולטן
 
כך נולד "בראשית", אחד השירים המרגשים ביותר בזמר העברי, ואחריו כתבו מנור ונוי שירים נוספים, ביניהם "יונה עייפה". "איזו נפש עדינה היה אהוד", נוי נפעם ממנו עד היום. "חבל שהוא לא זכה לשמוע את הביצוע של שולי רנד לשיר בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות האחרון. מרוב התרגשות זלגו לי דמעות, כששמעתי אותו שר את השיר".
מדוע לא היו לך עוד שירים כאלה?
"אולי פספסו אותי פה". 
לאחר ש"בראשית" דהר שבועות במצעדי הפזמונים, התפרסמו שני להיטי־העל הבאים של נוי, אבל את מחבריהם, עלי מוהר ("16 מלאו לנער") וסמדר שיר ("ילדה קטנה"), לא פגש. "נתתי את הלחנים לגבי (שושן), והוא עשה איתם מה שעשה", מסביר נוי. "גם את עוזי חיטמן, שכתב את המילים של 'גברת שוש', לא פגשתי".
בהיותך הרחק מכאן, נודע לך שבהיעדרך "זכית" בשותף להלחנת "16 מלאו לנער". הכיצד?
"כשגבי עבד על התקליט שלו עם קובי אשרת, התברר להם שחסרות כמה תיבות לשיר. קובי השלים אותן, ומאז אנחנו שותפים בקרדיט ובתמלוגים של השיר. כששמעתי על כך, קיבלתי את זה. אולי לא תאמין לי, אבל כמה שהייתי אז בחור צעיר, לא כל כך עניינו אותי הכסף והתמלוגים, כמו שידעתי שכאשר אמות, בבוא העת, יישאר אחרי שיר ענקי כזה, שגבי, עם הקול הגבוה והנעים שלו, נתן לו ביצוע מעולה. אני שמח שהשיר תרם להצלחה שלו".
ביזנס בניו יורק
להוריו של נוי היה חבר, גם הוא עולה מפולין, שניגן במנדולינה ובאקורדיון. כששמע את התיפוף של צביקה הנער, התפעל ואמר לאמו: "גברת אסתר, את עוד תראי שהבן שלך יהיה מתופף גדול לא רק בארץ, אלא גם באמריקה". חזונו האמריקאי של אותו חבר התממש זמן קצר לפני שפרצה מלחמת יום כיפור. נוי וחבריו ללהקת "המטרונום" קיבלו הצעה בלתי ניתנת לסירוב להופיע ב"שירוקו", מועדונו של אריס סאן בניו יורק.
האם נוי מיהר לעוט על ה"מכה"? – מסתבר שלא. למרבה ההפתעה, הוא התלבט וכמעט החמיץ את ההזדמנות. "חשבתי שאולי זה לא נכון להיות רחוק מההצלחה של 'בראשית'", הוא נזכר. "הייתה זאת אשתי הראשונה שאמרה לי: 'אם לא תיסע, אולי תצטער כל החיים'".
נשמעת לה?
"איך לא? נסענו, התגרשנו, עשיתי לא מעט כסף, וכאמור, הנחתי לקהל בארץ לשכוח אותי". 
נוי טס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והשמיע באוזני האמריקאים את נפלאות התיפוף שלו. אבל תוך ארבע שנים נגמר לו הסוס, והוא אפסן את מערכת התופים בבוידם.
 
"הקסם של נגינה בתופים עבר לי", הוא מספר. "כמה כבר אפשר להכות בהם? הרגשתי שהקדשתי מספיק למוזיקה, ואם כבר אמריקה, אולי זה הזמן לעשות כסף".
 
והוא עשה, חבל על הזמן. "ראיתי בטלוויזיה פרסומת למכנסי הג'ינס של 'ג'ורדש', שבדיוק אז יצאו לשוק, והבנתי שזאת הזדמנות עסקית שכדאי ללכת עליה", הוא משחזר. "מסתבר שלא טעיתי. קניתי בסיטונות כמות גדולה של מכנסי ג'ינס של אותה חברה, ומכרתי בחנויות במחיר הרבה יותר גבוה".
זה השתלם לבעלי החנויות?
"איזו שאלה. הם שמו ג'ינסים של 'ג'ורדש' בחלונות הראווה, ואלה משכו אליהם הרבה קונים".
 
בעודו שקוע בביזנס בניו יורק, שמע על הצלחת להיטיו בארץ. "אין לך מושג מה קורה עם השירים שלך", התגרו בו אז. אבל הוא לא נחפז לארוז את הפקלאות. כאמור, נוי שב הנה בעקבות צו הקריאה מהוריו, ואז, בעודו תוהה לגבי דרכו בארץ, ניסה לגשש בכיוון של רנסנס מוזיקלי. אבל כאן, אחרי שצמחו יוצרי פזמונים אחרים, בעיקר זמרים שכותבים לעצמם, לא בדיוק ציפו לו, ושירים שהלחין לאורי פיינמן וליהודה אליאס לא הפכו ללהיטים. 
כאן עבר נוי למסעדנות. במקום לבשל להיטים, התמחה בבישול מסוג אחר, כשהיה זמן רב משותפי מסעדה באזור התעשייה של כפר סבא, שהתמחתה באוכל סיני ותאילנדי. כשנלאה מכך, פתח עם אחד משותפיו שם את החומוסייה. כשהרדיו משמיע שם שירים עבריים שנוי כתב, האם יודעים לקוחותיו שמי שמשרת אותם זה המלחין בכבודו ובעצמו? "בדרך כלל הם לא יודעים", הוא משיב בנימה של השלמה עם המציאות.
נוי הוא אב לארבעה – הבכורה דגנית מנישואיו לאשתו הראשונה, שני ילדיה של אשתו השנייה שאימץ, ושרון, הבת המשותפת לשניהם. ארבעתם לא ממשיכים אותו במוזיקה, אבל יש לו בתחום דור המשך מכיוון אחר. אחייניו הם המוזיקאים המחוננים נתן ודניאל סלומון. "תרמתי להגעתם למוזיקה בכך שהבאתי לנתן, הבכור, גיטרה מארצות הברית", הוא מעיר בחיוך.
דניאל סלומון, שאותו מתאר דודו כ"ילד אינטליגנטי בצורה מפחידה ומוזיקאי אדיר", אומר עליו: "תמיד הביאה לי גאווה העובדה שהדוד שלי הוא מחלוצי הרוק בישראל. השירים שצביקה הלחין ברמת הלחנה מאוד גבוהה הם מעולים, ולא סתם הם השתמרו בזיכרון כמזכרת יפה לתקופה שאנחנו מתגעגעים אליה"