צו השעה: האם הארכת זכאות לשעת הנקה תפגע בשוויון ההזדמנויות בין המינים?

כשנעמי הייתה בת שלושה חודשים וחצי, דנה חזרה לעבודה. "בלב כבד", היא מספרת. "היה לי קשה לעזוב גורה כל כך קטנה בפעוטון, אבל לא יכולתי שלא לחזור. שני אחיה הגדולים של נעמי נמצאים בגנים, יש לנו משכנתה והמשכורת שלי חיונית למשק הבית, אבל לפחות יכולתי לסיים את יום העבודה שעה מוקדם יותר ולהיות עם הילדים".

אף על פי שהיא עובדת במשרה מלאה כמנהלת חשבונות, דנה נהנתה מיום עבודה בן שבע שעות ולא שמונה, וזאת הודות לחוק "שעת הנקה". סעיף 7 (ג) לחוק דיני עבודה לנשים עובדות קובע כי אישה שילדה ושבה מחופשת הלידה שלה לעבודה במשרה מלאה, רשאית להיעדר במשך שעה אחת ביום למשך ארבעה חודשים מיום חזרתה לעבודה למטרת הנקה. החוק לא מחייב הנקה בפועל בשעה זו ולא קובע באיזו שעה מדובר. מקובל שבתקופה זו העובדת תסיים את עבודתה שעה אחת מוקדם יותר.

השבוע התכנסה ועדת שרים לענייני חקיקה ודנה בתיקון להצעת החוק, ולפיה תוארך תקופת הזכאות לשעת ההנקה מארבעה חודשים לשנה. בשירות המדינה כבר הוחלט להאריך תקופה זו לשנה מיום הלידה, וכעת הצעת החוק מבקשת לקבוע כי תקופת הזכאות תוארך עבור כלל העובדות במשק.

הוועדה דחתה את התיקון וקבעה כי תדון בו בעוד שלושה שבועות, "בעיקר כדי שנתאם את הנושא מול המעסיקים והאוצר", מבהירה יוזמת החוק ח"כ יעל גרמן (יש עתיד). "אני לא יכולה להאמין שהתיקון לא יעבור, בטח לא אחרי מה שקרה ברשתות החברתיות. אלפי אנשים שיתפו את הקמפיין. זו הצעת חוק שאמורה לענות על צורך אמיתי של השטח".

אחת הנשים שעומדות מאחורי הפצת הקמפיין היא אור אלתרמן ברנע, מנהלת "מאמאזון", קבוצת האמהות הגדולה בפייסבוק. "במדינה שמעודדת ילודה באופן אובססיבי כמעט, מה שהאישה מקבלת אחרי הלידה זה בלתי נסבל", אומרת אלתרמן ברנע. "זה מתחיל בחוסר מנגנון תמיכה רגשי בבית החולים, שלפעמים חשוב יותר ממנגנון רפואי, וממשיך בחופשת לידה של שלושה חודשים וחצי, כשברור לכולם שזה פרק זמן מגוחך. זה בא לידי ביטוי גם בחוסר התחשבות באמהות במקומות עבודה או בפסילתן כמועמדות לתפקיד משום שיש להן ילדים. ויש כמובן נושא שעת ההנקה".

והשעה האחת הזו היא כל כך משמעותית שיש להיאבק עליה?

"זו לא הנקה, כמובן, אלא עוד שעה להיות עם הילדים שלך. ואגב, צריך להחיל את זה גם על אבות. האפשרות הזאת מתקשרת לעוולות חברתיות רחבות יותר, ובראשן התפיסה המקובלת שאיכות העבודה נמדדת לפי שעות העבודה, ושאתה עובד מצטיין אם אתה נשאר במקום העבודה שעות ארוכות".

"להגיד שהנקה חשובה עד גיל שנה זה לומר את המובן מאליו", אומרת עומר מלי הנגבי, יועצת הנקה מוסמכת IBCLE (תואר המוענק מטעם הוועד הבינלאומי IBCLE לנשים שהן מומחיות בניהול הקליני של ההנקה). "לצערי, רוב האמהות מפסיקות להיניק עוד קודם בגלל המגבלות של החזרה לעבודה. מאחר שבמקומות עבודה רבים אין תנאים שמאפשרים להן לשאוב חלב, אמהות רבות מדווחות על ירידה בכמות החלב".

השעה הזאת תגרום לשינוי מהותי בנכונות וביכולת להמשיך בהנקה?

"לא, אבל היא תעזור לאמהות מיניקות לא להסתובב עם גודש כל היום. המעסיקים לא מבינים את חשיבות ההנקה. ברגע שהם יבינו שתינוקות שיונקים חולים פחות, וזו עובדה שמגובה במחקרים רבים, הם יבינו שמשתלם להם לדאוג לסביבת עבודה שמעודדת הנקה. בשורה התחתונה, כשילדים חולים פחות האמהות נעדרות פחות מהעבודה וזה רווח נקי עבורם".

"שהמדינה תסבסד"

השתתפות הנשים היהודיות בשוק העבודה היא מהגבוהות במדינות ה־OECD, מציינת ד"ר טלי רגב, מרצה וחוקרת בבית ספר טיומקין לכלכלה, המרכז הבינתחומי הרצליה. "משק הבית בישראל לא יכול להתקיים ממשכורת אחת", היא מסבירה, "והנשים אומנם שוות פחות מבחינת שכר, אבל עובדות - גם במשרות חלקיות וגם במשרה מלאה".

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2013 הגיע שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה ל־59% לעומת 69% בקרב הגברים. שני שלישים מהנשים עבדו במשרה מלאה, וכשליש עבדו בעבודה חלקית. עוד עולה מהנתונים ששיעור האמהות הנשואות המשתתפות בכוח העבודה הגיע ל־75%. 78% מהנשים המשתתפות בכוח העבודה הן אמהות לילד אחד או לשניים ו־60.2% מהן הן אמהות לארבעה ילדים או יותר.

הרוב המוחלט של הנשים המועסקות – 91% - הן שכירות. שליש מהנשים מצאו עבודה במשלח יד נשי מסורתי: חינוך, מזכירות, הנהלת חשבונות, מכירות. והפער בהכנסה? 32%. לטובת הגברים, כמובן. את חלקו, טוענים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ניתן להסביר בהבדל במספר שעות העבודה בין גברים ונשים.

"הפערים בין גברים ונשים צפים ועולים כל הזמן ומגיעים מכיוונים רבים", מבהירה אלתרמן ברנע. "התפיסה המעוותת שצריך להיות במשרד מהבוקר עד הערב מביאה לחוסר התחשבות מוחלט בחיי המשפחה. לכך יש להוסיף את כל מה שקשור בימי המחלה של הילדים וחוסר התאמה בין ימי החופשה של הילדים לאלו של ההורים, שעדיין נופלים לרוב על כתפיהן של האמהות".

רק לאחרונה אושרה בוועדה לענייני חקיקה הצעת החוק שמוסיפה עוד שני ימי חופשה לשכירים. האם זה לא צעד בכיוון הנכון?

"הוסיפו יומיים, אבל עד שזה ישרת את ההורים יעבור הרבה זמן. צריך לעשות שינוי תודעתי. מצד אחד אנחנו רוצים לשפר את התנאים במשק לטובת המשפחות, ומצד שני ב'מאמאזון' יש סטטוסים קורעי לב של אמהות שלא קיבלו אותן לעבודה משום שיש להן ילדים קטנים, אמהות שלא רואות את ילדיהן בגלל שעות עבודה ארוכות, אמהות שפוטרו כי לקחו יותר מדי ימי מחלה לטפל בילדיהן".

קולם של המעסיקים הגדולים לא נשמע בנושא הזה, אבל המעסיקים הקטנים טוענים שהצעת החוק תפגע בכיסם. "ההצעה תפיל את הנטל על מעסיקים", אומר בעל עסק קטן. "שעת העבודה הזאת היא למעלה מחצי יום חופש בשבוע, ובתשלום. אם המדינה חושבת שזה חשוב, אדרבה, שתממן את החוק".

"לא מדובר על עלות למעסיק", מתקנת ח"כ גרמן את דבריו. "המעסיק צריך לשחרר את האישה שעה אחת קודם, והיא בהחלט יכולה להשלים את העבודה בשבע שעות או מהבית. כשהייתי ראש עיר עבדו בלשכתי שתי מזכירות שילדו כמה פעמים והשתחררו שעה קודם. העובדה הזאת הביאה אותן לסיים את המטלות בזמן, ולא הרגשתי לרגע שהן לא עשו את עבודתן".

"שוק העבודה מבוסס על עובד אידיאלי: גבר שזמין בכל שעה, ושאין לו ימי הורים ומחויבויות בשעה ארבע", מוסיפה ד"ר רגב. "כשאישה צריכה להתמודד מול זה, כשיש לה בתרבות את רוב המחויבויות של הבית, זה יוצר אצלה קושי ומצוקה. בעבר טענו שנשים צריכות להיות שוות לגברים, אבל כיום זה אחרת. רק כשיכירו בשוני בין גברים ונשים, יאפשרו להן יותר גמישות ויותר מקום".

איך שעת הנקה תגרום למעסיקים לרצות לקבל אישה לתפקיד?

"כשמאמצים חוק כזה, יש חשש שהחברה לא מוכנה אליו ושהוא יהיה חרב פיפיות. כי כשמעסיק יצטרך לבחור בין גבר ואישה לתפקיד, הוא עלול לחשוב שאם יבחר אישה, יהיה לו מה להפסיד. הרי היא תלד ותצא לחופשת לידה ותצא מוקדם במשך שנה. החשש הוא שהחוק ייתן דלק לאפליית נשים, ולכן במקביל אליו יש לדאוג לאכיפה ולשוויון הזדמנויות".

ואולי בסוף נגיע למצב של ארצות הברית, שם אין חופשת לידה ומעסיקים גדולים מעניקים לנשים העובדות אצלם חופשות והטבות על חשבונם.

"חקיקה היא הדרך הקלה. אם הממשלה הייתה באמת לוקחת אחריות, היא הייתה משלמת לנשים את השעה הזו. החקיקה אומרת שהנושא חשוב לי, אבל אני מעביר את העלות על המעסיקים, והם יכולים לפגוע בנשים. אם הממשלה הייתה מחויבת ומוכנה לשים כסף איפה שהיא מדברת, היא הייתה מסבסדת את זה".

"עוד ידיים עובדות"

ואולי בכלל כדאי לנתב את האנרגיה לכיוון אחר ולהאריך את חופשת הלידה לחצי שנה במקום להעניק לעובדות שעת הנקה נוספת? "מה שמיוחד בחוק הזה, ששונה מהארכה של חופשת לידה בצורה משמעותית, שהוא מאפשר לנשים לשוב לעבודה ועדיין להמשיך להיניק", מסבירה ד"ר רגב. "בעבודות עם סטטוס גבוה, שלא סופרים שעות, אין בעיות כאלה. לאישה יש חדר בעבודה והיא יכולה לשאוב חלב. ההשלכה במקרה של שעת הנקה היא משמעותית לעובדות חלשות, נשים שמחתימות שעון".

לטענתה של ד"ר רגב, לנשים רבות הארכת תקופת שעת ההנקה משמעותית יותר מהארכת חופשת הלידה. "ככל שהאמא נכנסת לשוק העבודה מהר יותר, זה טוב לה יותר", היא אומרת. "הנתק עלול לפגוע בהתקדמות ובניסיון התעסוקתי. לפעמים אחרי שנה של חופשת לידה קשה לחזור, גם כשמקום העבודה מחויב לקבל אותה".

אבל את אלתרמן ברנע זה לא מרתיע. עבורה הארכת חופשת הלידה היא השלב הבא. "שעת הנקה היא תיקון קטן לחוק, טיפה בים", היא אומרת. "אבל אנחנו למדנו שאי אפשר לעשות שינוי בנושאים אלו באמצעות מהפכה. מתחילים לאט ובהדרגה ובתקווה שזו פעימה אחת מתוך מערך שלם. אחת הבעיות שלנו היא חוסר המודעות של אמהות להילחם על הזכויות שלהן, והתיקון לחוק הוא בעיקר שינוי תודעתי".

גם ח"כ גרמן סימנה את הארכת חופשת הלידה כצעד עתידי, אבל גם היא גורסת שיש לעשות זאת בהדרגה. "בשלב הראשון יש להשוות את התנאים בין המגזר הציבורי לפרטי, זה צודק ונכון וגם לטובת המדינה", היא אומרת. "המשק זקוק לעוד ידיים עובדות, והחוק יעודד נשים לצאת לעבודה. אין שדולה בכנסת ששמה דגש על מגזר האמהות. אני זוכרת את הימים שילדי היו קטנים והרגשתי שמדובר במשימה בלתי אפשרית, ולכן לקחתי על עצמי להקל ככל הניתן על אוכלוסיית האמהות בישראל".

גם יועצת ההנקה מלי הנגבי בטוחה שהארכת חופשת הלידה היא היעד האמיתי. "בניגוד לאמא שחוזרת אחרי שלושה חודשים וחצי לעבודה וכל היום בוכה ובדיכאון כי השאירה את הילד אצל מטפלת", אומרת הנגבי, "אמא אחרי שנה בבית כבר מתה לחזור לעבוד ולהתאוורר. אני חזרתי לעבודה אחרי שנה וכשהאמהות עמדו מחוץ לגן ובכו, אני חייכתי כי רק רציתי לעבוד ולהיות פרודוקטיבית".