בעונה הגשומה רבים מהמטיילים מחשבים מסלול מחדש. מוותרים על טיולי מיטיבי הלכת ומחפשים אחר אתרי תיירות נגישים שבהם אפשר לבקר גם כשלפתע השמיים נפתחים והאדמה הופכת בוצית. והאמת, לא חסרים כאלה, במיוחד כאשר מעוניינים בטיול משפחתי קליל.
 
למי שלא יכול לחשוב על עצמו כלוא גם בימים הקרירים, ארצנו הקטנטונת מציעה כמה מוקדים מעניינים בעלי גישה נוחה ופשוטה. כמה מהם תוכלו למצוא בגליל המערבי, אחד האזורים האהובים עלי. אם אתם רוצים להתמקד באזור ספציפי, תוכלו תמיד לבחור בכביש הצפון (כביש 899). 
 
הכביש שנסלל בשנות ה־30 על ידי המנדט הבריטי נפתח בצומת בצת (מערב) ומסתיים בצומת כוח (מזרח). הוא מעניק תחושה של טיול בתוך גלויה. הנופים הכמעט אירופיים שבצדי הדרך מרגשים לעתים כמעט כמו האטרקציה שאליה אתם נוסעים. 
 

אם תיסעו מבצת לכיוון שלומי תוכלו לעצור לרגע ביישוב המנומנם ולגלות מחזה עוצר נשימה. בין בתי השיכון הישנים מתחבאת לה פינה קסומה הנקראת בפני תושבי האזור "הבית המצויר". זהו שמה של דירת שיכון משנות ה־50 שהייתה בבעלותה של עפרה (עפיה) זכריה ז"ל, שעלתה ארצה מתימן. הבית שוכן ברחוב הרב נתן אלבז ונראה כגלריה שבה אין לשום פינה גבולות, שכן עפרה ז"ל ציירה על כל קירות ביתה ובנתה לה עולם משלה, קצת מנותק מהמציאות, אבל ייחודי ומרהיב. 
 
הקירות והתקרה מכוסים כולם ביצירותיה, שורות על שורות של צורות גיאומטריות בצבעי צהוב, שחור ואדום. מלבד ציורים, יש בבית גם בובות שהיא יצרה המעוצבות ככלות תימניות. את המקום מתפעל כעת שלום דדון. ביקורים ניתן לתאם רק מולו.
 
טל' לתיאום: 052-2987922, כל השבוע למעט שבת. מחיר: עשרה שקלים לאדם.

חובה ומגדל

בהמשך הדרך אפשר לעצור לביקור קצר באתר חומה ומגדל (מכביש 899 נוסעים צפונה לכיוון חניתה - כביש 8990) שנמצא סמוך לשלומי. האתר משחזר את סיפור הקמת קיבוץ חניתה בשנת 1938, שעבר בשלב מאוחר יותר למקום שבו הוא ניצב כיום - במעלה ההר. 
 
האתר מספק גם הזדמנות לילדים לפרוק עול לאחר הנסיעה ולטפס למגדל התצפית. אם אתם מתכננים פיקניק בשטח, זהו מקום טוב, במיוחד אם אתם רוצים להמשיך את הטיול מזרחה לכיוון מערת קשת. 
 
למערה אפשר להגיע בקלות. צריך רק לחזור לכביש 899, לנסוע איתו מזרחה עד הפנייה שמאלה לכיוון קיבוץ אדמית. בנסיעה למערה תטפסו בדרך המכונה "מעלה ג'יימס בל". שימו לב: לא להחנות את המכוניות ליד השלט של מערת קשת אלאלהמשיך הלאה, עד סוף העלייה. תראו שם עוד שלט, שמסמן את הדרך למערת קשת. זו הדרך הקצרה ביותר להגיע אליה (בכניסה לפארק אדמית). 
 
ההליכה אל המערה אורכת כשבע דקות בדרך סלולה המתאימה גם לנכים. בסיומה תגיעו לקשת הבנויה מסלע, שכאילו תלויה בין שמיים לארץ. אם תסתכלו מטה תוכלו לראות את נחל בצת. אם ברשותכם חיבה לתצפיות, מאה מ' משם נמצא מצפה אמיר שהוקם על שמו של סא"ל אמיר מי־טל ז"ל שנהרג בלבנון.
 
מהתצפית המדהימה תוכלו לחזור לרכבים ולצאת שוב לדרך, הפעם לכיוון הכפר הבדואי ערב אל־עראמשה. הכפר נמצא במרחק כמה דקות בודדות משם, וכדאי מאוד לבקר בו. 
 
רק לשם הידע כללי, כמעט כל תושבי המקום משרתים בצבא והם בעלי זיקה חזקה מאוד למדינה. בכפר אני אוהבת לעצור לאתנחתה קלה בבית של רוקיה. מספיק לשאול במקום איפה היא גרה ויכוונו אתכם אל הדרך היפהפייה המובילה עד לפסגת ביתה. 
 
אצל רוקיה אפשר לשבת במרפסת, לשמוע את סיפור חייה ואת השקפותיה על החיים בארץ ועל השכנים הלבנונים, לשתות משהו חם ולנשנש. הבית ממש קרוב לגבול לבנון, ואם אתם בעלי ראייה טובה תוכלו להבחין במעשיהם של השכנים מהצד השני של הגדר.


הנוף מערב אל-עראמשה. צילום: מיטל שרעבי
 
אל רוקיה אפשר לבוא גם בהפתעה, וזה מה שיפה כל כך. בסוף הביקור חשוב להשאיר סכום סמלי למארחת. אם אתם רוצים נשנושים, מומלץ לתאם מראש עם בתה נילי בטלפון: 050-9013288.

הסיפור על איקרית

אם לרגע שכחתם איפה אתם מטיילים, אחזיר אתכם שוב לכביש הצפון, והכיוון הוא מושב שומרה. משמאל למושב תוכלו להבחין בצריח של כנסייה. זוהי הכנסייה העתיקה של הכפר הנטוש איקרית, כפר נוצרי שרוקן מתושביו בשנת 1948 לאחר שניתנה להם הבטחה שיוכלו לשוב לביתם בעתיד. כמובן שהבטחה זו לא מומשה, והכפר נהרס כליל, מלבד אותה כנסייה שעומדת עד היום. 
 
אל הכנסייה המקסימה אפשר לעלות בדרך עפר מוסדרת. במעלה הדרך יש גם בית קברות עתיק שבו נמצאו כמה סרקופגים מהתקופה הביזנטית. אף על פי שתושבי הכפר כבר אינם גרים במקום, הם מקפידים לתחזק ולשמר את הכנסייה ותמיד יש מישהו ששומר עליה. אם תשבו לשיחה עם אחד השומרים הוא ישמח לספר לכם את סיפור הכפר.


הכנסייה העתיקה של איקרית. צילום: מיטל שרעבי

 
עדיף להגיע בכל שבת ראשונה בחודש, אז מתאספים יחדיו כל החברים הקשורים לכפר ונערכת תפילה מיוחדת. 
 
מהכנסייה אפשר לרדת דרך סמטאות הכפר הישן ולהגיע עד בית הקברות העתיק. משם אפשר לעלות שוב, לתצפית אחרונה על האזור רגע לפני שחוזרים לרכבים. 
 
יש כמובן, עוד עשרות נקודות שאפשר ושכדאי לעצור בהן על הדרך, אך אף פעם לא כדאי להעמיס יותר מדי בטיול אחד. זאת ועוד, כך מוענקת לנו הזדמנות נפלאה לחזור שוב לאזור ולכביש היפהפה ולגלות עוד פינות חמד.