בספרי "מבוך הלוחמה בטרור – כלים לקבלת החלטות", שפורסם לפני כעשור, אני מציע לקורא דוקטרינה חדשה ללוחמה בטרור, שבוחנת את כל תחומי ההתמודדות עם התופעה.
הפרק העשירי של הספר, שמדגיש את הצורך בשדרוג שיתוף הפעולה הבינלאומי לרמה של לוחמה משותפת בטרור, מסתיים כך: "נראה כי כל עוד לא ישתנה מאזן האינטרסים של מדינות העולם ביחס לטרור, לא יהיה אפשר לנהל מערכה בין לאומית משותפת ויעילה נגד הטרור. רק כאשר מדינות העולם החופשי יעריכו כי האינטרס שלהן להיאבק בתופעת הטרור הבינלאומי עומד מעל לכל האינטרסים האחרים, יהיה אפשר להוציא אל הפועל מהלך בינלאומי מתואם ויעיל. נראה כי מאזן האינטרסים של המדינות ישתנה רק כאשר הטרור יעבור סף מסוים של נזק והאיום יגדל בצורה משמעותית... רק כאשר יתרחשו גלי טרור מרובי נפגעים בשטחיהן של מדינות הבוחרות כיום להעלים עין מחומרת הבעיה, והסכנה לשלום העולם בשל הטרור תהיה מוחשית יותר, ניתן יהיה לצפות כי מדינות העולם החופשי יתאחדו למאבק משותף, כן, ובלתי מתפשר בטרור הבינלאומי".
שינוי דוקטרינרי מתבקש כולל בין השאר את ביטול הסכם שנגן הקובע מעבר חופשי בין מדינות אירופה, פיתוח שיטות ואמצעים מתקדמים לסגירת הגבולות, ובקרה אפקטיבית של מעברי הגבול. שינוי דוקטרינרי אחר מחייב פעילות יזומה לסיכול טרור ומעבר מהגנה ליוזמה ולהתקפה.
המסעדה בפריז בה נרצחו 15 בני אדם. צילום: אייל לוי