"הפריע לי שיש היום מצב שילד בגיל 6 או 7 צופה בטלוויזיה לפני שהוא הולך לישון, ואז בשעה 20:30 בערב, ממש לפני השינה, משודרת בערוץ הילדים תוכנית שברמה העקרונית היא חיובית, מנסה להסביר לילדים או לחבר'ה הצעירים מה זה פורנו לעומת החיים האמיתיים, אבל אז מתחילים תיאורים מיניים לכל דבר", מסביר ח"כ מיקי זוהר (הליכוד).



בעקבות דברים אלו יזם השבוע ח"כ זוהר דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שבמרכזו ניצבה התוכנית "המתבגרים" שעלתה בחודש שעבר ב־VOD של ערוץ הילדים, בגין מה שהוא מכנה "תכנים בלתי הולמים". במרכז הסדרה, שיצרו אור סיט, בונית בן עמי וירדן סטפנסקי, עומדים בני נוער בני 12־16, שמדברים בחופשיות, ללא מתווכים, על יחסי מין, הטרדות מיניות, דימויי גוף, זהות מינית ואפילו אורגזמה. לפי אזהרת הצפייה, הסדרה מיועדת לבני 8 ומעלה.
 
"לדעתי זה לא הגיל המתאים לעשות את השיח הזה", טוען כעת ח"כ זוהר. "אני סבור שגם גיל 10 זה לא הגיל המתאים לעשות שיחה עם ילד על הנושאים האלה. יש חינוך מיני בבתי הספר, שם זה מסודר, נבדק על ידי משרד החינוך, המורים עושים את זה, זה הרבה יותר רשמי. הנגישות לעניין הזה בטלוויזיה היא משהו מטריד מאוד שעלול להשחית את הילדים ולהרוס את החברה".


"לא הגיל המתאים" ח"כ מיקי זוהר. צילום: אדי ישראל

אך מול הקריאות נגד אופי התוכנית וזמן שידורה, עולה השאלה: האם בשנת 2015, כאשר ילדים ובני נוער נחשפים לאלימות ומיניות בשלל  ערוצים, ניתן עדיין לשלוט בתכנים שהם נחשפים אליהם?

הבהלה לרייטינג

הביקורת החריפה שנמתחה השבוע על "המתבגרים" אינה הפעם הראשונה שסדרות המיועדות לילדים או לבני נוער מעוררות סערה בגין תוכנן. כך למשל, סדרת הדרמה היומית "אהבה מעבר לפינה", שעלתה לשידור ב־2003, עוררה סערה בשל סצנת אונס וסצנות שבהן נראו בני נוער מעשנים גראס. בעקבות הביקורת התכנסה הוועדה למלחמה בסמים של הכנסת, יחד עם זכייניות ערוץ 2 שבו שודרה הסדרה, ושם נטען כי הדרמה "משדלת בני נוער לסמים". גם סצנת האונס, כאמור, ששודרה באחד הפרקים בסדרה, גררה תלונות של צופים שטענו כי זמן הצגתה – 19:30 בערב – אינו ראוי. 
 
בעקבות התלונות פתחה הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בבדיקה בחשד שמדובר בהפרה לכאורה של כללי שיבוץ וסיווג תוכניות. גם קומדיית המצבים "השועלים" של חברת yes ספגה ביקורת בעקבות תכנים כגון דיון על קונדומים, על יחסי מין מרובי משתתפים ועוד. בינואר 2012 נקנסה yes במאה אלף שקל מפני ששיבצה את הסדרה המוגבלת מגיל 14 בערוץ ניקלודאון המיועד לבני 7־13.
 
"הגבולות היטשטשו", מודה ד"ר עמית לביא־דינור, מומחית לתקשורת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "בעבר סדרות היו עם מסר חינוכי, אפילו 'בוורלי הילס 90210'. פעם נורא ניסו לדבר על לא לשתות, לא להשתכר, היו פרקים שלמים סביב התופעות השליליות, הייתה אג'נדה יותר חינוכית שניסתה לדבר על בעיות של צעירים ולתת פתרונות נכונים, אבל ככל שעובר הזמן הערכים משתנים. בסדרות טלוויזיה של היום רואים מודלים משפחתיים שהשתנו - הסמכותיות של ההורים לא קיימת. אמהות נראות צעירות וחטובות. יש המון סדרות שבהן יש היפוך - ההורים ילדותיים, אינפנטילים, לא אחראים, בדיוק ההפך ממה שפעם היה. זו גם לא המשפחה הגרעינית היום, אלא משפחה חדשה".

מה ההשפעה של חשיפה לתכנים כאלה על ילדים ובני נוער?
"אין ספק שהדימויים בטלוויזיה של מיניות, יופי ומשקל מאוד משפיעים על המתבגרים, על הניסיון שלהם לחקות את הדוגמנים או המגישים בטלוויזיה ולהיראות כמוהם", אומרת ד"ר לביא־דינור. "בסופו של דבר אנחנו חשופים להכל. אין דרך שהילדים לא יראו דברים שלא נועדו לגילם. אם בעבר היו הרבה דיונים סביב הטלוויזיה שהייתה המדיה המרכזית, היום זה הרבה פחות רלוונטי".


מתוך הסדרה "המתבגרים". צילום: צילום מסך

"התכנים באמצעי התקשורת מעצבים תפיסות ואמונות לגבי מה זה מין ומיניות, ואיפה אני בכל המצב הזה", אומרת פרופ' רחל ארהרד מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. "זה מעניק גירויים שעלולים ליצור השפעה שלילית. אם נער בן 12 רואה סרטים פורנוגרפיים, הוא יכול להיות מודאג, להרגיש לא נוח, זה משפיע עליו, זה לא חולף לידו. אתה מתחיל לבדוק את עצמך, להשוות את עצמך. אם הילד ראה משהו בטלוויזיה שלא מתאים לגילו, לא ברור מה נשאר לו מזה, איזו תמונה תמשיך ללוות אותו".

האם רגולציה והתערבות חיצונית הן הפתרון?
"אני לא בעד כל הרגולציות וההתערבות", אומרת ד"ר לביא־דינור. "הן לא נכונות או משפיעות בהכרח. אם ערוצי הילדים, וערוץ הילדים בפרט, תופסים את עצמם כיותר אחראים, אז הם בהחלט חייבים לשקול איך הם מציגים את הדברים ומהי ההשפעה שלהם. לפעמים נראה שהתחרות והרייטינג גוברים על המקצועיות ועל החשיבה האחראית של מה הציבור צריך לדעת".
 
גם לטענתו של ח"כ זוהר, הבחירה לחשוף בני נוער לתכנים כאלה נובעת לא פעם מהבהלה לרייטינג. "היום סקס זה דבר מוכר", הוא אומר. "אני מבין שהכל חשוף היום, אבל אי אפשר לתת לקדמה להשתלט על הילדים שלנו. אנחנו צריכים להגן עליהם, והדרך היחידה היא לגרום לכך שהם ייחשפו לתכנים פורנוגרפיים בגיל כמה שיותר מאוחר. זה יהיה בסדר אם הם ייחשפו לזה רק בגיל 12 או 13. מה הבהלה לחשוף אותם כמה שיותר מהר לסקס?".
 
אחת הטענות נגד הסדרה בדיון בוועדה הייתה שהמסרים מועברים על ידי שיח של בני נוער, ללא התייחסות של מבוגר או מומחה כלשהו. לטענתה של פרופ' ארהרד, במקרה כזה האחריות ניצבת לפתחם של ההורים והמורים. "הם יכולים להפחית ככל הניתן או למנוע מהילדים לצפות בסרטים ובתכנים שאינם תואמי גיל, אבל בה בעת, לצד זה, הם אמורים לתווך לילדים את מה שהילדים ראו, לתת לזה פרשנות", היא אומרת. "אם ההורים יושבים בערב עם הילדים שלהם ורואים בטלוויזיה דבר אלים, משהו קיצוני, הם המתווכים והם יציגו את המציאות לילדים. התפקיד שלהם הרבה יותר קריטי".

"להסתכל בעיניים"

מול גל הביקורת, יש גם מי שחושב ששידור הסדרה הוא צעד מבורך. "ראינו את התוכנית 'המתבגרים' וכל כך שמחנו שסוף־סוף השיחה על מיניות עלתה", אומרת שרון צ'רקסקי, מנכ"לית עמותת "דלת פתוחה", העוסקת בחינוך למיניות בריאה מגיל צעיר. "זה לא נושא שמדברים עליו. בדרך כלל מדברים עליו במקרים היותר קיצוניים של פגיעה. אנחנו רוצים לדבר על החלק הטבעי והבריא והנכון, שהוא לכל הגילים. כשהסדרה עלתה לשידור מאוד שמחנו כי זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים בני נוער מדברים אל בני נוער. נער מקשיב ורואה אנשים שהוא יכול להזדהות איתם וחושב: אם הוא יכול לדבר בחופשיות על מה שעובר עליו ומה שהוא מרגיש, אז יש לגיטימיות ואני יכול לדבר על זה בצורה פתוחה".
 
"זה מנתק את הבושה שיש לנו כמבוגרים לדבר על מיניות", מוסיפה צ'רקסקי. "התוכן בסדרה הוא מאוזן. הוצגו כמה עמדות, וזה מה שאנחנו רוצים: להביא כמה שיותר מידע. חשוב שהמידע יותאם מבחינה גילית, ושהנושא של מיניות יועבר בצורה עדינה ומותאמת".


הילי חורב קסוטו. צילום: גל חרמוני

"זיהינו שיש חלל ריק בנושאים של גיל ההתבגרות שמאוד מעסיקים ילדים ובני נוער ואין להם מקור מוסמך", מסבירה הילי חורב־קסוטו, מנהלת ערוץ הילדים, את הבחירה להעלות את הסדרה לשידור. "בהיעדר מקור מוסמך הם פונים למקומות שליליים כמו הרשת, שיש בה עולם ומלואו, ולא תמיד מגיעים למקור מהימן וסמכותי. לכן החלטנו להרים את הכפפה ועשינו זאת בליווי של פסיכולוג ילדים עם התוכנית של משרד החינוך כדי לייצר מוצר שיהיה כלי עזר. אני חושבת שיש בגל התקשורתי הזה המון התחסדות וחוסר נכונות של הרבה אנשים להסתכל למציאות בעיניים. לא המצאנו את הנושאים, אלא שיקפנו אותם ועשינו את זה בצורה מבוקרת ואחראית. בכל התכנים שהתעסקנו בסדרה היה מסר חיובי בצדם, הנותן כלים לבני הנוער והילדים. אני חושבת שלדמיין שאפשר לשמור על הילדים בסביבה סטרילית שבה הם אינם חשופים לשום דבר פוגע - זה נידון לכישלון. לכן יש חשיבות עצומה לתת להם חינוך שיצייד אותם בכלים שיאפשרו להם לזהות סכנות ואיומים ושהם ידעו בעצמם לסנן את ההשפעה שלהם ולהתמודד איתם".

אחת התלונות לגבי התוכנית הייתה ששעת השידור מוקדמת.
"שעת השידור של 20:30 היא לא שעה מוקדמת. ילד בן 6 אמור לישון כבר בשעה הזאת. בנוסף, לשם כך הומצאו הגבלות הצפייה. הורה יכול לסמן אם הוא לא מעוניין לצפות בתכנים מתחת לגיל 8 למשל. אי אפשר להסיר אחריות מההורים, ההורים הם גורם מתווך חשוב מאוד והכרחי. גם בארצות הברית טוענים היום שאין מה למנוע מהילדים. לא מדברים על מניעה, אלא מדברים על זה שההורים צריכים לתווך ולהסביר. אני בהחלט בעד תיווך של הורים וצפייה משותפת, זהו כלי נהדר.
 
"עלתה טענה שילדים יושבים מול הטלוויזיה עד שעות מאוחרות ואנחנו לא יודעים מה הם רואים וקשה לי עם זה", מוסיפה צ'רקסקי. "אבל בבית שלי אני יודעת מה הילדים שלי רואים, מה הם צורכים ואני מתווכת את המידע הזה. כל השפה הדיגיטלית רוויה בשפה פורנוגרפית: משחקי מחשב, טלוויזיה, תוכניות ריאליטי, פרסומות. אנחנו צריכים להיות עם אצבע על הדופק ולא יכולים להגיד שזה לא קיים".
 
"אלה שאומרים שהסדרה לא מתאימה לילד בן 8 צריכים להבין שלילד בן 8 לא ייגרם נזק מצפייה בתוכנית", אומרת חורב־קסוטו. "הוא לא יבין בדיוק כל דבר, אולי זה ישעמם אותו, אבל נזק לא ייגרם לו. לחשוב שהילדים האלה לא חשופים - זו בעיני היתממות. מספיק לי שתהיה ילדה אחת שבזכות הצפייה בסדרה תזהה הטרדה, אם יום אחד יטרידו אותה, תגיד לא ותדע ללכת לדווח על זה. זה מחזק אותי מול כל אלה שהתלוננו בכנסת".