להבדיל מצרפתיות בורגניות שהתראיינו בשבועיים האחרונים בכל כלי תקשורת אפשרי, על לוצינה עדיין לא שמעתם. אף תחנת טלוויזיה לא התעניינה בה ואף אחת גם לא תתעניין. איש לא רואה בה סמל לחירות, והיא לא תמות באף הופעת רוק או במסעדת שף. כנראה שכשהיא תחזיר את נשמתה לבורא, אפילו השכנים שלה לא יידעו.
לוצינה גרה בחור הזה משנת 1947. היא הגיעה לשם בעקבות נישואים, כשריח האפר של יהדות אירופה עוד נישא באוויר. מאז היא הספיקה לראות גם כיבוש קומוניסטי וגם שחרור פולני. גם דיקטטורה וגם דמוקרטיה. גם סוסים רתומים לכרכרות וגם אלפי נערים ישראלים שאכלו במבה והביטו בה בשעמום מבעד לחלון של האוטובוס. אבל דבר אחד לוצינה לא ראתה מעולם: מוסלמים.
ולא רק לוצינה לא ראתה מוסלמים. לא מעט מהאנשים שמסתובבים היום ברחובות ורשה, קראקוב ולודג' מעולם לא ראו אנשים כאלה. יכול להיות שהם שמעו עליהם, אולי אפילו הפגינו נגדם, אבל לא באמת נתקלו בהם באופן תדיר. ככה זה כשכל ההערכות מדברות על כך שאחוז המוסלמים בפולין היום נע בין 0.09% ל–0.13%. בעברית זה אומר בין 30 ל–40 אלף מוסלמים בכל המדינה.
מימיה לא ראתה מוסלמי, לוצינה. צילום: שחר שקלש הלוויג
עכשיו, רק כדי לעשות סדר: נכון לשנת 2015 מתגוררים בפולין 38 מיליון בני אדם. השילוב בין ילודה נמוכה יחסית להגירה מתמדת למערב אירופה מביא לדילול אוכלוסין של 66 אנשים בממוצע ליום. המשמעות היא שמדי שנה פולין מאבדת בערך 24 אלף תושבים. זה לא קורה משום שתנאי החיים שם עדיין תואמים את אלה של לוצינה. להפך. ורשה היא עיר מודרנית וחיננית, קראקוב חיה באווירת האוניברסיטה שלה, וגם רוב העיירות הקטנות נראות כמו אחלה מקום להשתכן בו. תוחלת החיים עומדת על 76 שנה, הדמוקרטיה מתפקדת, והשילוב המוצלח בגוש היורו הוא עובדה קיימת. מבין מדינות מזרח אירופה, פולין היא כנראה המדינה הכי מערבית ומתחדשת, אבל לשמחתה היא רחוקה שנות אור מהבעיה העיקרית של המערב בימים אלה: טיפול באסלאם הקיצוני.
אז למה אין מוסלמים בפולין? בגדול, מאותה סיבה שאין במדינה הזו גם מיעוטים אחרים. “פולין היא מדינה הומוגנית בגלל הנסיבות", מסביר ד"ר מרקוס זילבר, ראש החוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה ומומחה להיסטוריה פולנית. “מלחמת העולם השנייה ודחיקת רגלם של יהודים ושל גרמנים בשנות ה–70 על ידי השלטון הקומוניסטי השאירו בה כמעט אך ורק את הפולנים המסורתיים. הפולנים למעשה קיבלו את המדינה הנוכחית שלהם בירושה, ונכון להיום זו המדינה אולי הכי הומוגנית באירופה".
הפגנה אנטי איסלאמית בפולין. צילום: רויטרס
שהמוסלמים ו'אנשי העולם השלישי' מבקשים להגיע כרגע לכיוון מערב וגם מי שלא מגיע כפליט, דעת הקהל כלפיו לא חיובית.
“לא מחפשים אותם ככוח עבודה זול, כי אין צורך בהם. מזרח אירופה עדיין בונה את הדימוי העצמי שלה אחרי התפרקות הקומוניזם. התקינות הפוליטית, שכל כך חשובה במערב, לא נספרת כמעט במזרח, והזיכרונות שלהם ממעט המהגרים הערבים שהגיעו בעשורים האחרונים הם שהם השתלטו על נושא חלפנות הכספים והזנות. זה היה מאוד בולט בהונגריה וברומניה, והשלטונות והמשטרה ניהלו נגדם מלחמת חורמה עד שפינו אותם מהרחובות. עד היום הם מזוהים שם עם אלמנטים פליליים.
מערבה משם
אז פולין ושאר מדינות מזרח אירופה לא רוצות פליטים. הבנו גם שהן לא אוהבות זרים, אבל שאלת הבונוס כאן היא למה הזרים לא אוהבים אותן. במילים אחרות, מה מונע מעשרות מיליוני מוסלמים שכבר נטמעו באירופה ומחזיקים בדרכון של האיחוד להגיע לפולין ולהתפתח בה?
“תחשוב על זה כאילו הם עושים סקר שווקים ומכירים את המפה", מוסיף ואגו, “הם יודעים איפה יש בעיות וסכסוכים עם מיעוטים ולא רוצים להכניס את הראש למיטה החולה הזאת. כמה קילומטרים משם יש להם את המערב שחרת על דגלו על הליברליזם והרב–תרבותיות, ולכן יש להם הרבה יותר סיכוי לשרוד שם. אני לא יכול לתאר לעצמי שכונה מוסלמית בברטיסלאבה שהתושבים בה ירשו לעצמם להתנהג כמו בבריסל או בלונדון".
נשיאת פולין, ביאטה שידלה, ממפלגת חוק וצדק. צילום: רויטרס
כי אז מה יקרה?
מתי ההבדל הזה התחיל להתחדד?
ומה עם ישראל?
ואם כבר ישראל, אז יכול להיות שהאירופים יבינו אותנו יותר עכשיו?