כשבן איילון מנגן בתופים, אנשים פעורי פה לא ממש מבינים מה רואות עיניהם. את התיפוף כולם מבינים כמובן, אבל רבות השאלות שנותרות פתוחות. למשל, מה הוא צריך עשרה תופים וכלי הקשה? מה זה ענף העץ שמשמש לו כמקל? מה זה כל המקצבים האלה? ואיך זה שמוזיקאי ישראלי בוחר להתמחות דווקא בסגנון תיפוף סנגלי?
מתברר שבז'אנר הנ"ל חוקי המשחק שונים לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים. מדובר במקצבים מסועפים, מורכבים, בלתי נהירים לאוזן המערבית. אך כשאיילון מנגן – פתאום הכל מתחבר.
השבוע יעניק איילון דגימה מהיצירה שחיבר. זה יקרה בפסטיבל הג'אז הבינלאומי הראשון בירושלים, במופע ושמו One Man Tribe (שבט של איש אחד). "זאת הופעה קצת שונה", הוא מעיד. "זה מופע יחיד, שבו אני מנגן על מערכת תופים לא קונבנציונלית שאותה הרכבתי, בפרויקט שלקח לי כמה שנים. היא לא מגיעה מהעולם האפריקאי ולא מהעולם המערבי, ואני מנגן עליה לא כמו אפריקאי ולא כמו מערבי".
הכל התחיל כשאיילון (28) פגש את יאיר השחר, חברו למגמת הג'אז בתיכון איילון ברמת השרון. "יאיר, שהוא בכלל גיטריסט, סיפר לי על סבולה בנגורה, מורה תופים אפריקאי שמתגורר ומלמד בכרכור", הוא מספר. "היינו מגיעים אליו ללמוד פעם בשבוע, ואחרי כמה שנים יצאנו איתו למסע במערב אפריקה".
המסע הראשון לגמביה הוכתר בהצלחה, ובעקבותיו הם יצאו למסע נוסף – אלא שהפעם הכל התחרבש. "אחרי כמה שבועות משטרת ההגירה החרימה לנו פתאום את הדרכונים. יומיים אחר כך הגיעו לכפר שתי משאית עמוסות שוטרים וחיילים חמושים וג'יפים שהפעילו סירנות. הם עצרו ליד הבית שבו התגוררנו, והשוטרים ביקשו לראות את הדרכונים שלנו, שכמובן לא היו עלינו, ולקחו אותנו למאסר. הם לא יידעו אותנו במה אנחנו חשודים, רק חקרו אותנו שוב ושוב על הצבא. היו בטוחים שאנחנו טרוריסטים. אחרי כמה ימים גירשו אותנו מהמדינה, בלי הסברים. סנגל".
החוויה המפחידה הייתה עבור איילון פתח להזדמנות נפלאה להתוודע למוזיקה הסנגלית המסורתית, שכבשה אותו כליל. "הייתי מודע לסגנון, אבל בנסיעה הזאת כל העסק תפס אותי חזק", הוא מספר. "המוזיקה הסנגלית שונה לגמרי מהמוזיקה של מערב אפריקה: התופים שונים וגם הטכניקה".
שלוש שנים אחרי, חזר איילון לסנגל. הפעם על תקן תלמידו של דאודו נדיאי רוז, מאסטר תיפוף מקומי, האיש שהלחין את ההמנון הסנגלי וחיבר מאות מקצבים ששימרו את המסורת הסנגלית. "לקח לי זמן למצוא קונקשן אליו", מודה איילון. "בכל זאת, מדובר במשפחה הכי גדולה והכי נחשבת במדינה. במשך חודש וחצי למדתי איתו ועם המשפחה שלו את כל הסודות והמקצבים. תיפוף סנגלי עד הסוף, כמו שצריך".
אחרי שפיתח את הקונספט של הופעת הסולו שלו, ארז איילון את הכלים שבהם הוא משתמש וטס לסנגל, להראות למאסטר את היצירה החדשה שלו. "זה העיף אותם", הוא משחזר. "הם לא ראו דבר כזה: אדם לבן שמנגן על התופים שלהם כמו אפריקאי, שמנגן חמישה תפקידים לבד, ויותר מזה - מישהו שלקח את התרבות שלהם והפך אותה למשהו חדש".
לפני חודשיים נפטר רוז בגיל 87. "בדיוק ביום ההולדת שלי", מצטער איילון, אך נשבע להמשיך את מסורת המאסטר ומלמד אנשים בכל העולם, באמצעות הסקייפ, איך עושים את זה. "אני פועל לשימור המוזיקה הסנגלית ולהנגשתה לעולם המערבי", הוא מכריז ומוסיף: "עדיף לי 40 אלף צפיות ביוטיוב מאשר להופיע בבר תל אביבי מול 20 איש", הוא אומר. "אף אחד לא מתעסק בזה בארץ, כי יש פה אולי עשרה אנשים שהגיעו מסנגל, וזה משפיע. ישראלים מתחברים לדרבוקה ולתופים ערביים. לפעמים אני מרגיש עוף מוזר, זר בנוף המתופפים המקומיים. אבל טוב לי עם המיוחדות הזו".
One Man Tribe – בן איילון, 2.12, רביעי, 21:00, 23:00, תיאטרון ירושלים