לרגל 50 שנות יחסים דיפלומטיים בין ישראל וגרמניה, מכון גתה, עמותת הכוריאוגרפים ועמותת "במה לחיים" גאים להציג את "רומיאו ויוליה": יצירת מחול עכשווי עטורת שבחים, שיתוף פעולה בין הכוריאוגרף הישראלי דן פלג והכוריאוגרף הגרמני מרקו וייגרט, כעיבוד עכשווי ליצירתו המוזיקלית של סרגיי פרוקופייב.


וייגרט ופלג נפגשו כרקדנים בברלין ב־1995, שם עבדו יחד ובנפרד עם כוריאוגרפים רבים. ב־1999 ייסדו עם הכוריאוגרפית והבמאית סמר אולריקסון מסן פרנסיסקו את Wee Dance Company, להקת מחול חופשית שסיירה בהצלחה בגרמניה ובעולם. בספטמבר 2011 הם נענו להזמנת מנהלו האמנותי של התיאטרון העירוני של העיר גרליץ, והפכו לכוריאוגרפי הבית של התיאטרון. תוך כדי הפכה להקת Wee Dance מלהקת off-scene ללהקת בית ממוסדת של תיאטרון גרליץ.

דן, מה עומד מאחורי הרעיון לעבד מחזה שייקספירי כל כך מפורסם ליצירת מחול?

"יותר מדויק לתאר את יצירת המחול שלנו כיצירה חדשה, בהשראת המחזה. כמו שיצירתו המוזיקלית של פרוקופייב אינה עיבוד של המחזה, אלא יצירה עצמאית בהשראתו. אדם שישמע יצירה של פרוקופייב לראשונה בחייו, באולם קונצרטים, בלי לדעת מה כותרתה, לא יקשר אותה בהכרח למחזה של שייקספיר. היחס בין המחזה למוזיקה שקול מבחינות רבות ליחס בין המחזה למחול. את ההשראה ליצירת החומרים המחוליים שאבנו מחלק מנושאי המחזה. למשל, הכאב בחוויית הקרע מאדם אהוב; הסיווג הכפייתי והעיוור של 'משלנו' נגד 'לא משלנו'; הקרב הפנימי בין ההתרפקות על המוכר, המסורתי והריטואליסטי, לבין הכמיהה להשתחררות מהם. כל הנושאים האלה רלוונטיים לחלוטין לחיינו כיום. מצד שני, פירשנו דמויות מסוימות במחזה כאבטיפוסים, וגם על בסיסם יצרנו נושאים מחוליים. כמו טיבלט חם המזג ומחרחר הריב או האומנת הפטפטנית. מה שאולי מורגש במיוחד הוא שבניגוד למחזה, אין ביצירת המחול שלנו יוליה אחת ואין רומיאו אחד. ככה אנחנו חווים את העובדה שכל אחת ואחד מאיתנו הם יוליה ורומיאו. המשפחה של כל אחת ואחד מאיתנו היא משפחת מונטגיו, ואז משפחת קפולט, ואז שוב מונטגיו, כי הביטחון, זה שקובע מי 'אנחנו' ומי 'הם', מהותי ובלתי ניתן לערעור".

מה "מרוויחים" כשלוקחים מחזה כל כך מפורסם ועוד של שייקספיר, ועושים לו טרנספורמציה למדיום שונה?
"יש תכנים שאפשריים רק במדיום המחול. זה 'הרווח', וזה כל הטעם במחול. תנועת הגוף האנושי יוצרת ערוץ תקשורת ישיר ובלתי אמצעי בין הרקדן לצופה, כשהמידע שזורם דרכו ייחודי אך ורק למחול - או לתנועה בכלל. גם מבנים, קומפוזיציות ומרקמים תנועתיים הם תכנים שמתאפשרים אך ורק במחול. המחזה נלקח למדיום המחול רק במובן שהוא נתן בסיס והשראה ליצירה חדשה. לכן אין גם 'הפסד'. לא ניסינו לתרגם את הטקסט לשפת המחול, ולכן לא התרחשה כאן רדוקציה של הדיאלוגים של שייקספיר למשחק פנטומימאי, אלא התאפשר חופש מבעי ותוכני חדש, דרך הכוחות והיכולות המיוחדים של המחול".

במה מתבטא שיתוף הפעולה הישראלי־גרמני במופע?
"שלושה כוריאוגרפים ישראלים קיבלו הקלטת וידיאו של יצירת המחול כפי שעוצבה על ידי ועל ידי מרקו וייגרט בגרסתה המקורית. בנוסף חלקנו איתם את רעיונותינו ואופן עבודתנו, סיפרנו להם למה ייחסנו חשיבות וענינו על שאלות שהיו להם. בשלב הבא בנו הכוריאוגרפים הישראלים פרקים חדשים ליצירה מחומרים מחוליים מקוריים משלהם לתוך הקשר העבודה הקיימת, תוך עבודה עם רקדני הלהקה בגרמניה. אחר כך או ששיבצנו את הפרקים החדשים לתוך העבודה המקורית, או שהחלפנו פרקים קיימים בחדשים. לבסוף בנינו מעברים חדשים לתוך הפרקים החדשים, ומתוכם חזרה להמשך העבודה. במשך תהליך היצירה ניהלו הכוריאוגרפים, בנוסף לחזרות, סדנאות מחול משותפות עם הרקדנים, התוודעו לסגנון העבודה ולגישה האמנותית בלהקה – חוויה מעשירה ומאתגרת לשני הצדדים. בשבילנו (כוריאוגרפי הלהקה בגרמניה) היה הדו־שיח הכוריאוגרפי מרתק, מעשיר, מיידע ומעורר השראה ואנחנו מקווים שכך היה גם לכוריאוגרפים הישראלים. העבודה עצמה בגרסתה החדשה התעשרה והתגוונה, המבנים והתהליכים הפנימיים שבה נהיו מתוחכמים ומרתקים יותר והתווספו לה מתחים חדשים ואווירות חדשות". 

"רומיאו ויוליה", 16.12, רביעי (היום), 20:30, בית העם, כפר בלום