מאחורי הקלעים של הדוחות: המודיעין המסכל או המתסכל?

על דוכן העדים הסביר מזרחי כי התיק היה מבוסס על מקור מודיעיני של רותם, ש"כל העדות שלו התבררה כעדות מפי השמועה... אפשר היה לבדוק את (העובדות) בעדותו של המקור", ציין השופט, "רק חבל שהנאשם (קצין המודיעין, רותם) לא עשה את זה".
 

מבחינת מזרחי, זו מדיניותו המקצועית גם כשופט, לבחון בביקורתית מידעים מודיעיניים. מרבית השופטים אינם נוהגים כך ומעדיפים את מדיניות ה"כזה ראה וקדש" אל מול דיווחי מודיעין סודיים ואפופי חשיבות לכאורה.
 

אכן, לעיתים מדובר במידע מודיעיני אותנטי שיש לו ביסוס הגיוני בעובדות תומכות ובהצלבות, אבל במקרים רבים מדי הדוחות מכילים ספינים של ממש, ממוחם הקודח של אנשי המשטרה וממרתפי העולם התחתון: רכילות מבתי קפה או בתי מעצר, הטעיות חוקרים בשליחות הפושעים האמיתיי וסגירת חשבונות בין עבריינים, שלא לומר בין קציני משטרה לבין עבריינים, וכבר היו דברים מעולם. למעשה, בכרוניקה של דיוני הארכות המעצר בישראל ובעתירות אסירים - דוחות מודיעיניים לא מבוססים, ממוחזרים ואף כוזבים, הם עניין של יום ביומו, שאף אחד לא טורח לתת עליהם דין וחשבון.
 

שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל ברנט, נחשפה לאחרונה לתופעה במהלך דיון בעתירה של זאב רוזנשטיין, המכונה "הזאב", נגד החלטה עתיקת יומין של מודיעין המשטרה ושל שב"ס לסווג אותו בקטגוריה א', משמע - אין חופשות, אין ביקורים פתוחים, תנאי הכליאה נוקשים והסיכויים לקבל שליש קלושים עד אפסיים. את הדברים הקשים והנוקבים שהיא אמרה באולם אחרי ארבעה דיונים, שבהם נציגי שב"ס והמשטרה מנסים "למרוח" אותה ואת בית משפט העליון, צריך ללמד בקורסים להכשרת שופטים, בפרק שייקרא: אמינותו של מידע מודיעיני.

בימים אלה רוזנשטיין מסיים לרצות 11 שנות מאסר שנגזרו עליו ב"תיק האמריקאי" על קשירת קשר לביצוע פשע - הברחת סמים, ומתחיל לרצות שש שנים שנגזרו עליו ב"תיק הטברייני" על קשירת קשר לביצוע פשע – הרצח המשולש בחוף שלדג (2001).

בחודש מרס השנה דחתה השופטת ברנט את העתירה שהגיש רוזנשטיין בהסתמך על מידע מודיעיני, שבו נקבע כי שינוי הקטגוריה ויציאתו לחופשות מהוות סכנה לציבור ולשלומו של האסיר. באמצעות עו"ד מיקי חובה, ביקש רוזנשטיין רשות לערער. הבקשה נדחתה אומנם, אבל שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, הורה לקיים דיון נוסף בוועדת הקטגוריות, ולהגיש את ממצאיו לשופטת ברנט.

בחודש אוקטובר מסר נציג הפרקליטות לשופטת כי הנושא נשקל על ידי מודיעין המשטרה והוחלט לא לשנות את הסיווג. "מדובר בעבריין אלים ומסוכן המקורב לעבריינים בכירים, ומאוים ומסוכסך עם עבריינים בכירים", נטען בדו"ח המודיעיני. "העותר מנהל ארגון פשיעה ומעורב בסכסוכים שהובילו לפגיעה בחיי אדם... חשיפת פרשה 512, שעניינה ניסיונות פגיעה בעותר בשנת 2003, עשויה ללבות את המאבק בין הארגונים ומחזקת את ההערכות בדבר החשש לחייו ולחיי המסוכסכים עימו".
 

השופטת ברנט הבחינה מיד כי מדובר במידע ממוחזר וכי למעשה לא בוצעה הוראת השופט מלצר. נציגי שב"ס הודו כי אכן המידע נמסר מבלי שוועדת הקטגוריות התכנסה לדיון, ולמעשה בשלוש השנים האחרונות לא נערך דיון בעניינו של רוזנשטיין.
 

התשובה הקפיצה את עו"ד חובה, שכן התברר כי בשלוש השנים האחרונות, שב"ס מתנגד לעתירות שהוא מגיש, על בסיס מידע מודיעיני שמתקבל לכאורה בוועדת הקטגוריות, והנה מתברר כי הוועדות לא התכנסו כלל. השופטת ברנט הייתה תמימת דעים והורתה לכנס דיון מזורז, שממצאיו יובאו בפניה.

ביום רביעי (16 דצמבר) נפגשו הצדדים באולם בית המשפט הצמוד לכלא מעשיהו, אבל במקום להגיע עם פרוטוקול, הגיעו שתי יועצות משפטיות מהיחידה המיוחדת לתיאום בין אגף המודיעין של המשטרה (אמ"ן־קמב"ס) לבין שב"ס, כדי להסביר לשופטת את הליכי העבודה.
 

ההסבר היה קצר מאוד, ובעיקר ריק מתוכן, והדבר ניכר היטב על פניה של השופטת ברנט. נציגת המשטרה הסבירה כי בוועדת הקטגוריות יושב נציג אמ"ן־קמב"ס, ונציג שב"ס, אבל "אנחנו לא מפרטים לעומק את הסיבות לסיווג שקבענו, אלא יוצא סיכום עם ההחלטה".

השופטת ברנט הגיבה בפליאה: "זה נראה לך תקין הסידור הזה, את לא חושבת שאתם אמורים לדון במידע בוועדה?" נציגת המשטרה ניסתה להיתלות על המסוכנות המיוחדת של רוזנשטיין, אבל נאלצה להשיב לגופו של עניין: "אנחנו אמונים על המידע, ולא מפרטים לשב"ס מה עומד מאחורי הקביעה שלנו. אנחנו אומרים את עמדתנו, שב"ס אומרים את עמדתם, ואז מתקבלת ההחלטה".
 

השופטת נעה באי נוחות וניסתה לברר אם הבינה נכון: "אז בשביל מה עורכים ועדה? זה לא הגיוני הדבר זה, ממש נראה לי כמו חותמת גומי. אחרי שנים רבות שאני יושבת בעתירות אסירים, גם על דעתי לא עולה שכך מתנהלת ועדת הקטגוריות".
 

רוזנשטיין, שהשנים בכלא הותירו עליו את חותמן, חיפש במבטיו מעט אמפתיה מהקהל המועט שנכח בדיון – בעיקר סוהרים ועורכי דין. פרקליטו ניצל את ההזדמנות כדי לחזור ולומר ש"יש כאן קיבעון מערכתי... למשל, איך יכול להיות שהוועדה, שלא התכנסה, החליטה לא לשנות את סיווגו בגלל פרשה 512? הרי הוא קורבן העבירות לכאורה בפרשה, אז למה שזה יפגע בסיווג שלו?".
 

לפתע, נציג הפרקליטות שלף דוח מודיעיני מהחודש האחרון, שבמהלכו רוזנשטיין הוחזר מאגף הבידוד לאגף המתקדמים בכלא איילון: "פעילות פלילית סמויה וקשרים עם עבריינים".
 

עו"ד חובה הגיב במהירות, וביצירתיות: "נו ברור, מאחר שהם נדרשו להציג מידע מודיעיני עדכני, החזירו אותו מהבידוד לאגף הפתוח כדי לייצר מידעים מודיעיניים חדשים על התרועעות עם עבריינים, שזה הכל דיבורים באגף, כן? ובכלל, עם מי כבר יכול אסיר להתרועע בכלא?".
 

עו"ד חובה חזר והפנה את השופטת לדיונים שנערכו לאחרונה באולמה. "עכשיו, כאשר נחשף שכך ועדת הקטגוריות מקבלת החלטות לא ניתן להתייחס עוד למידע מודיעיני כאל 'כזה ראה וקדש', הרי זו בדיוק ההגדרה של החלטה בלתי סבירה. זו כבר לא שגגה, זה לזרות חול בפני בית המשפט".
 

התובע התפתל והתקשה להשיב, "גם אם בית משפט סבור שנפל פגם בוועדת הקטגוריות, עדיין ההחלטה המינהלית של הוועדה היא סבירה". השופטת ברנט בכעס פנימי מאופק התפרצה לדבריו, "אם ועדה שבה נוטלים חלק נציגי מודיעין של המשטרה ושב"ס מתנהלת בצורה שנחשפנו אליה היום אז מדובר בוועדה לא לגיטימית, ממש מדובר כאן בחותמת גומי, וצריך להגיד את זה". השופטת הודיעה שתפרסם את החלטתה בימים הקרובים.
 

משב"ס נמסר על דיוני ועדת הקטגוריות: ״התנהגות האסיר היא רק חלק מהשיקולים, לכן חוות הדעת המשטרתית לקביעת הקטגוריה, משקלה רב יותר באופן משמעותי״. מהמשטרה נמסר: "מבלי להתייחס להליך המתנהל בבית המשפט, המשטרה מוסרת מידע וחומרים המצויים ברשותה לביהמ"ש ככל שנדרש ממנה. למותר לציין כי המשטרה עובדת בתיאום מלא עם שב"ס בכפוף לפקודות ולנהלים סדורים. לצד אלה ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית היא נלמדת"