זה לא סוד שהרצוג רוצה לדחות את הפריימריז במפלגת העבודה לקיץ 2017, זה מתרוצץ כבר כמה חודשים. הרעיון שעומד מאחורי זה פשוט – הרצוג סומך על הקדמת הבחירות הכלליות. אם הפריימריז ייערכו עד מאי 2016, כפי שדורש תקנון המפלגה, הוא לא ימשיך ככל הנראה בתפקידו, אך אם הפריימריז יידחו ל־2017, יו"רותו מובטחת גם בבחירות הבאות, ובכך תימנע ממנו התמודדות פנימית שתבוסה די ודאית בצדה. 



זו הצעה לגיטימית, בהנחה שמנהיג מפלגה יכול להציע הצעה המנוגדת לתקנון המפלגה ומבטלת את הרעיון הדמוקרטי העומד בבסיס הפריימריז. עקרונית, כמו כל הצעה, היא תועלה ותיבחן על ידי ועידת המפלגה אשר תחליט את אשר תחליט.
 
אלא שזה יותר מזה. מחד, הרצוג טוען שאם וכאשר תתקבל אצלו החלטה כזו, הוא יודיע על כך במפלגה וכמובן גם לתקשורת. מאידך, הסיבה שהתכנסנו כאן היום היא כי הרצוג שלח הודעות לעיתונאים בעניין ואחר כך טבל את ראשו במים ושאל “למה להתעסק בזה?". מאחר שברווזים נחלקים לשתי קבוצות – טבלנים ושכשכנים – אין מנוס מלהסיק שלפנינו ברווז עיתונאי מסוג טבלן. ברווזים אלה נוטים לחפש את האוכל שלהם על ידי צלילה, ממש כשם שהרצוג בודק את השטח כדי לחשב סיכויים. אני ארים את הכפפה הזאת ואנסה לנתח להרצוג בקצרה למה זה לא כדאי, אף שזה תפקידם של יועציו הפוליטיים. ראשית, הרצוג כושל בקריאת המפה הכללית. נכון שזה כבר כמה שנים ממשלות לא גומרות קדנציה מלאה, אולם הפעם המצב שונה.
 

מול הרצוג נמצא נתניהו שמעמדו חזק, אך אינו מובטח. לכן דווקא בקדנציה השלישית שלו נתניהו יעשה הכל כדי שהבחירות הכלליות יתקיימו במועדן או כמה שיותר מאוחר. בחירות מוקדמות אינן אינטרס שלו, ולכן הסיכוי שהן תתרחשנה הוא נמוך. אירוני שהרצוג, החרד ליו"רותו, לא מצליח להבחין בדפוסים האלה. דווקא הוא יותר מאחרים צריך לזהות אותם.
 
גם הרצוג, כמו נתניהו, מנסה לייצר תהליכים לחיזוקו כיוון שאינו יכול לסמוך על כוחו מבית, רק שאצל הרצוג זה מובהק יותר ובנוסף אין לו יותר מדי ניצחונות לזקוף לזכותו, או כריזמה. במידה רבה התנהלותם של השניים דומה - שניהם עסוקים בניסיון לשמר את מנהיגותם ולמנוע תחרות מבית. 
 
למעשה עדיף להרצוג לקיים את הפריימריז במועדם. אלה הפריימריז היחידים באופק שיש לו איזשהו סיכוי לנצח בהם, כיוון שאין לו כמעט תחרות עכשיו. אם הפריימריז יידחו לאוגוסט 2017, מספיק אנשים יוכלו להתכונן או לחלופין להצטנן ויהוו איום יותר גדול. מפלגת העבודה יכולה להעריך את הישגו של הרצוג בבחירות האחרונות, אך את מעט המנהיגות שצבר והאסטרטגיה שהפגין הוא הצליח למסמס בחודשים שחלפו. ההתנהלות שלו, היעדר התמיכה מבית ופריסת היריעה הרחבה לנתניהו רק רוקנו עוד יותר את מפלגתו מתוכן. הדרך היחידה שיש לו להחזיק בתפקידו היא על ידי דילים דוגמת דחיית הפריימריז. 
 
אם באיזשהו תרחיש הרצוג בונה על דחיית הפריימריז, בחירות מוקדמות וניצחון שלו בבחירות הכלליות, הרי שהרצוג או אופטימי בצורה בלתי רגילה או פשוט מנותק מהמציאות. מנהיג נמדד לא רק ביכולתו להצביע על בעיות, אלא גם בהצעת פתרון, ואם הפתרון של הרצוג הוא לדחות את הפריימריז, ככל הנראה גם הוא לא מאמין במנהיגותו.