כל חייה ענדה אירה טליה רוזנפלד (27) מגן דוד קטן על צווארה, חרף מחאותיה של אמה המודאגת. "להסתובב עם מגן דוד באוקראינה לא היה דבר חכם, אבל אף פעם לא קרה שום דבר למזלי. היו להורים סיבות לדאגה אם כי לא חוויתי אי פעם אנטישמיות", אומרת רוזנפלד.
ואז, כשהיא מתחילה לפשפש במעמקי הזיכרון, על כוס קפה במסגרת "לימוד FSU" בקיבוץ גינוסר, צצים שני זיכרונות נקודתיים: "בבית הספר קראו לי 'יהודייה מסריחה', זה היה חד פעמי. אולי היה מקרה שהיו מי שהעלימו את שמי מתוכניות טלוויזיה. לא באמת היה אכפת לי", היא אומרת. מאז שעלתה ארצה, לפני שנה בדיוק, מגן הדוד חשוף על הצוואר, והתליון הקטן פינה את מקומו לטובת תליון גדול יותר, שזור יהלומים, גלוי. "יש לי פה משהו שלצערי לא היה לי בקייב. כשהייתי טסה מאוקראינה להופעות, לא רציתי לחזור. היום, כשאני נוסעת מכאן, אני רק חושבת על הרגע שבו אחזור. אני עולה על המטוס ומיד מתגעגעת לחום ולחיוך הישראלי. אני חושבת שזה מה שהופך אותי לישראלית", היא אומרת.
ערב לפני פגישתנו מילאה אולם בקהל שסירב לסגור את הערב. "היא איתנו מאז יאלטה באוקטובר 2008, שם הכרתי אותה", מספר חיים צ'סלר, מייסד 'לימוד FSU'. נודע לי שהיא זכתה במקום שני בכוכב נולד של אוקראינה והופיעה מול 52 מיליון איש עם מגן דוד. אין דבר כזה, זו היסטוריה. אמרתי: זו הבת שלי. בכל מקום שהיא מופיעה, היא כובשת את כולם. היא מצליחה להביא לקהל את התחושות של הילדות שלא הייתה להם בתקופה הסובייטית. לקהל הגדול הזה, שכל כך אוהב אותה, יש היסטוריה משותפת של דיכוי, ומצד שני, הם שמרו על הזהות היהודית המשותפת ומול אירה כולם נפתחים".
איך נראים חייה של כוכבת? "רוב הזמרים קמים מאוחר. אני מתעוררת מוקדם מאוד ומשתדלת ללכת לישון מוקדם, בסביבות עשר בלילה. אני מקפידה לעשות כושר, מתרגלת יומיום שירים, מנגנת על הפסנתר ושרה. בקרוב אתחיל קורס נוסף באולפן ללימודי עברית", מסבירה רוזנפלד. "הכל סביב המוזיקה. פגישות עם נגנים, ארגון התלבושות, חידוש הרפרטואר". החודש האחרון היה אינטנסיבי ביותר, וכלל 6 טיסות למופעים בחו"ל, שם היא ממלאת את האולמות מקצה לקצה.
על אירה טליה רוזנפלד (27) אפשר לומר שנולדה על במות. רוזנפלד, שנולדה בקרץ' ברפובליקת קרים, כבשה כבר בגיל 6 את לב הקהל, במסגרת תחרות "המלחין הצעיר". כשנה לאחר מכן הופיעה בדואט עם כוכבת העל טאיסיה פובילי, הזמרת הפופולרית ביותר באוקראינה. בגיל 14 עברה להתגורר עם אמה ועם אחותה בקייב, לאחר שהתקבלה לאקדמיה למוזיקה. "אחרי שנה אמא שבה לקרץ' ואחותי עלתה לארץ, והתגייסה לצבא. שמרתי על עצמי. תמיד הייתי אחראית מאוד ותמיד חייתי בסביבה של אנשים שהם באותו מקצוע. פשוט זרמתי עם זה", היא משחזרת. "מרד נעורים? קצר מאוד. בגיל 15 - 16 היו לי קשיים בתקשורת מול אמא שלי, אבל בגלל שאני מאוד קשורה נפשית להורים שלי, אפילו שלא תמיד אהבתי את מה שהם אמרו לי, הייתי לוקחת פסק זמן ומגיעה למסקנה שאולי הם צודקים. בכל מקרה, עשיתי מה שרציתי". בימי ראשון, נהגה לבקר באירועי תרבות יהודיים בקהילה יהודית שמנתה כמה מאות אנשים ובילתה במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית. שם נחשפה לשיריו של שלמה ארצי וליוצרים ישראליים נוספים, אבל אם שואלים אותה בשקט בשקט, היא מתוודה שהשיר שהכי נוגע לה הוא "לכל אחד", של שלומי שבת.
היא התמודדה במספר תחרויות לקראת האירוויזיון, זכתה בפסטיבל האוקראיני "שרמנקה" בשנת 2007 ומאז הספיקה להלחין שירים, הופיעה בעשרות הופעות ברחבי אוקראינה, בארה"ב ובאירופה, להצטלם לסרט הקצר "מלכודת" במסגרת המאבק באיידס, ולהופיע בסדרות אוקראיניות ורוסיות. היא קטפה את המקום השני בתחרות השירה "הגל החדש" של שנת 2008 ביורמלה שבלטביה. עשייה חברתית היא חלק בלתי נפרד מהחיים על במות מבחינתה: רוזנפלד השתתפה בקמפיין אוקראיני לגיוס כספים לרכישת ציוד לאבחון מחלות לב אצל ילדים. מאז זכייתה ב"כוכב נולד" האוקראיני התפרסמה בזכות רפרטואר עשיר הכולל סגנונות שונים – מג'אז ועד פופ, שירים ביידיש, רוסית, אוקראינית, אנגלית, פורטוגזית, איטלקית, וגם עברית כמובן, עם גרסאות מפתיעות כמו עיבוד ג'אז ל"שלח לי מלאך" של "משינה". "הז'אנר שאני הכי בקיאה בו והשפה שהכי קל לי לשיר בה היא אנגלית", היא אומרת. שם, היא מרגישה בבית. בינתיים, מאז שעלתה לישראל באוקטובר 2014, הספיקה לסיים את השלב הראשון של לימודיה באולפן ללימוד עברית, חיה עם בן זוגה בהרצליה ומשוללת מניירות של כוכבים. "כילדה, לא התרגשתי על הבמה או לקראת עלייה לבמה. היום, אני מרגישה אחריות כלפי הקהל שמגיע וכלפי החוויה שלו, לא רק כלפי עצמי", היא אומרת.
איפה נמצא אותך בעוד עשר שנים?
"אני רואה את עצמי בישראל, עם משפחה וילדים, בשילוב עם הבמה והמוזיקה, כי זה העולם שלי. פה הגעתי לשלווה נפשית שלא הייתה לי קודם. כאן אני מרגישה מאוזנת".