במבנה חד קומתי בולט לעין, בשכונת גבעת המורה בעפולה, רוחש מזה שלוש שנים מרכז התעסוקה, י.ע.ל. בחלל אחד יושבות נשים המייצרות חפצים למכירה: חפצי שי, נוי ואמנות. פירות עבודתן המקצועית יימכרו באתר האינטרנט “מיוחדת”, לצד עבודותיהם של בעלי מוגבלויות. בחלל השני, מחלקת אריזה ובחלל השלישי תתחדש בקרוב פעילות המבוססת על שיתופי פעולה עם מפעל המייצר שקעים לגופי תאורה. בגלריה, מוצגות עבודות לצרכנים שמעדיפים לבוא ישירות אל חנות המפעל.



בסך הכל, מדובר בכ־30 איש - הצעיר ביותר בן כ־70, והמבוגר ביותר בן כ־84 - שעובדים וזוכים לזריקת עידוד ומרץ בפיילוט התעסוקה הייחודי שחותם את שנתו השלישית. כולם אנשים מאושרים, כולם בעלי יכולת כלכלית נמוכה. מאחורי כל זה עומדת עמותת דור לדור עפולה העוסקת בפיתוח שירותים לאוכלוסייה המבוגרת בעיר, בניהולו של יאיר כתר. בתפעול השוטף מסייעים אגף הרווחה עיריית עפולה, משרד הרווחה ואשל ג’וינט. בהקמת המבנה ובשיפוצו סייעה הקרן לידידות בתרומה של כרבע מיליון שקל, וגם האפוטרופוס הכללי התגייס.



ברוך (80) הוא ניצול שואה שכל חייו הצעירים היה במסע הימלטות. בשנות ה־90 הגיע ארצה מרוסיה עם רעייתו והגשים את החלום הציוני. הילדים נשארו שם. “בשבילו זו לא רק עבודה. הוא עובד עם מארזי ברגים ואומר שהחברותא נעימה לו, כיף לו ויש לו סיפוק”, אומרת רכזת התעסוקה ליליאן עשור, “כשמתקלקל להם משהו בבית, הם מתקנים אחד לשני”.



חנה (80) הייתה במשך שנים אם הבית של המוזיאון הימי בחיפה. “היו לנו כל מיני אירועים. אפילו ראש הממשלה הגיע אלינו ואני הייתי צריכה לדאוג שהכל יהיה בדיוק כמו שצריך. סמכו עלי בעיניים עצומות”, היא מספרת. אחר כך חלתה והחלימה, אבל ישיבה בבית לא באה בחשבון מבחינתה והיום היא עובדת במרכז בייצור חפצי נוי ומתנות. שרה (70) היא חיית פייסבוק, שנוהגת לגרוף לייקים על כל מוצר שהיא מעלה בגאווה.



הרציונל במרכז התעסוקה נשען על עניין אחד מרכזי: ההבנה שבני הגיל השלישי יכולים ורוצים לעבוד. די להציץ בתוצאות מחקר שהוגש למשרד לאזרחים ותיקים, כדי להבין את התמונה בכללותה: בני הגיל השלישי בישראל הם אוכלוסייה מוחלשת – 65% חיים מקצבאות ביטוח לאומי, רבים על קו העוני. 65% מהמבוגרים מגיל 50 ויותר ו־64% מגיל 60 ויותר רוצים להמשיך ולעבוד אבל רק 13% עובדים. 90% מהנבדקים סבורים שיש לבטל את חובת הפרישה בשל גיל.



המודל פשוט: “אנחנו משלמים עבור הגעתו של כל גמלאי סדרי גודל של כמה מאות שקלים בחודש. הוא נהנה מחוויה ומחוסן חברתי. בנוסף, הוא מקבל סל שירותים, אם זה ארוחת צהריים, טיול, שי לחגים ועוד”, אומר יאיר כתר, “הקרן לידידות שתרמה למקום הפכה אותו לאסתטי, מעוצב יפה מכבד את יושביו ומתוכנן באופן נגיש לגמרי לבני הגיל השלישי. גם מבוגרים על כיסאות גלגלים יכולים למצוא את עצמם בלי בעיה בתוך מעגל התעסוקה. בנוסף, באי המרכז מקבלים בתרומת הקרן חלוקת ארוחות צהריים עד הבית ושוברי קנייה לשופרסל, לקשישים שאותרו על ידי אגף הרווחה בעירייה”.



“כדי שנוכל להמשיך, חשוב לנו לקבל עבודה ממפעלים. מדובר באנשים מאוד מוכשרים שרוצים לעבוד”, מדגישה ליליאן עשור. “בכל פעם שמגיעה הזמנה, יש להם ברק בעיניים. הם חשים העצמה, סיפוק ומאוד שמחים לעבוד שעות ארוכות. הם פשוט מתעוררים לחיים והופכים להיות צעירים יותר”.



כתר מסרב להתייחס לגיל כאל מגבלה, ובצדק. “אלו אנשים פעילים מאוד. בסופו של תהליך הם מבוגרים, אבל השאלה היחידה היא האם העבודה שאנחנו עושים מתאימה להם או שלא. אחרי הכל, אנחנו עובדים עם סטופר כי אנחנו מספקים עבודה למפעלים שרוצים תפוקות. כל הכנסה נוספת יכולה להעצים את יכולותיהם הכלכליות”.



ארץ קשוחה - הרב יחיאל אקשטיין


2015 הייתה שנה מאתגרת ומלאת מבחנים עבור החברה הישראלית וחוסנה החברתי. היא החלה במערכת בחירות סוערת ורוויית יצרים, לאחר שהממשלה הקודמת התפרקה בתום מעט יותר משנה. עם התפזרותה של הכנסת ה־19 נעצרו למשך שנה ויותר תהליכים חיוניים לחיזוק החברה, כמו המאבק בעוני ובפערים החברתיים, רפורמת השוויון בנטל הגיוס לצה"ל, המאבק ביוקר המחיה בישראל ובמיוחד במחירי הדיור.



מערכת הבחירות ותוצאותיה הדגישו שוב את הקיטוב והשסעים ההולכים ומעמיקים בציבור הישראלי בין ימין לשמאל, יהודים לערבים, דתיים לחילונים ובין עדות וקהילות שונות בישראל. שסעים אלו הולכים ומקשים על הממשלה והחברה בישראל לקיים תהליכי עומק להבראת מערכות השלטון והכלכלה הישראלית לרווחת האוכלוסייה. כך נוצרת שכבה הולכת וגדלה של אזרחים מנותקים, החיים במצוקה ועוני אל מול ציבור הנהנה, באופן זמני לפחות, מפירות השלטון.



כשהשיח הפוליטי הופך אלים ומתלהם יותר, ההנהגה נגררת ואף מלבה אותו ומתקשה לייצר שיתופי פעולה לטובת הכלל. כל אחד מושך את השמיכה לכיוונו ולטובת קהל בוחריו, ומתעלם מהסכנה האמיתית של התפוררות חברתית שתותיר את ישראל ללא המשאבים הנדרשים לעמוד איתן אל מול האתגרים מבית ומחוץ.



רק לפני שבועיים התפרסמו שוב נתוני דוח העוני של הביטוח הלאומי, אשר הצביעו על עלייה במספר העניים ובחומרת מצוקתם. הדוח אמנם מתאר את שנת 2014, אך גם הדוח של השנה הנוכחית לא אמור להראות שיפור מכיוון שהיו אלה שנתיים של קיפאון שבהן לא נעשה דבר מלבד תוכניות יפות והצהרות. מדוע? מכיוון שמנהיגי ישראל עסוקים בריבים פופוליסטיים ואינם שמים לבם למצוקות החיים האמיתיות בישראל.



תופעה זו קיבלה ביטוי סמלי בדיון שערכה הכנסת בנושא העוני אך לפני כמה ימים. באמצע הדיון הסיטו הצדדים את תשומת הלב לוויכוח על מי מסית ומי מגנה הסתה, כך שנושא העוני נקבר ונשכח. הדבר משול לזוג הורים במשבר נישואין שרבים ושוכחים לשים לב שהתנהגותם משפיעה על הילדים, המשוועים לתשומת לבם ולעזרתם.



וילדי ישראל בינתיים סובלים גם סובלים. שליש מהם חיים כיום בעוני. דור העתיד של מדינת ישראל נדרש להילחם על הארוחה הבאה במקום ללמוד, להשכיל ולהתקדם. גם כל קשיש רביעי בישראל הוא עני. מלבד הבושה והכתם המוסרי שנתון זה מעלה, זו גם הוכחה לכך שישראל היא אולי אומת סטארט־אפ, אך מערכת הכלכלה והרווחה שלה אינן מסוגלות להעניק ביטחון חברתי בסיסי לאזרחיה. ואלמלא נתעשת כיום ונבצע את ההתאמות הדרושות במערכות השונות, נמצא את עצמנו בעוד שנים מעטות עם מדינה אך ללא עם מתפקד.



ראש הממשלה, ראש האופוזיציה וחברי הכנסת הם כמעט כולם ציוניים אדוקים, אנשים הומניים ושוחרי טוב. אסור שימעלו בתפקידם להשיג ביטחון כלכלי וסוציאלי לתושבי ישראל בגלל מלחמות טלוויזיוניות, שנועדו לצבור נקודות זכות קלות בקרב מצביעים פוטנציאליים. לישראל יש מספיק צרות מבית ומחוץ ואלו דורשות התגייסות ושיתוף פעולה לטובת כלל הציבור.



נראה כי בתקציב לשנת 2016 החלו להיכנס מספר מהלכים חיוביים לטובת השכבות החלשות. העלאה (קטנה מדי) בקצבאות לקשישים, הגדלה מסוימת בקצבאות הילדים, ומאבק עיקש להורדת יוקר הדיור. אך כדי להתמודד עם בעיה בסדר גודל של העוני בישראל, יש לתת פתרון מערכתי שמורכב מתקציב גדול ויעדים ברורים, ששמים לראשונה את העניים בישראל במרכז ודואגים לפתרונות בחינוך, בבריאות, ברווחה ובדיור. אלו יאפשרו לכולנו לחיות כאן בתנאים סבירים והולמים.



בנוסף למשבר החברתי, השנה הטרור הרים את ראשו, כמו גם המסע האגרסיבי של אנטישמיות ושנאת ישראל. תנועת ה־BDS הקולנית מאיימת לקעקע את הלגיטימציה של מדינת ישראל, ולהוביל להחרמתה על ידי מדינות וחברות עסקיות. האסלאם הקיצוני משתולל ברחבי העולם ומבצע פעולות טרור שחלקן הגדול מופנה ישירות כלפי יהודים. בשנה זו נדמה יותר מתמיד כי הביטוי "עם לבדד ישכון" הוא גזירת הגורל שלנו כיהודים.



אך לשמחתי זה לא המצב. אויבי ישראל הם אומנם קולניים ואלימים, אך מולם ניצב ציבור עצום של נוצרים אוהבי ישראל המעניק בדרכים רבות גיבוי קריטי למדינה. אותם נוצרים מצביעים ברגליים ומגיעים בהמוניהם לבקר כאן. הם דורשים מנבחרי הציבור שלהם לתמוך בישראל, ובאמצעות הקרן לידידות וגופים נוספים הם תורמים מיליארדי שקלים המופנים לחיזוק האוכלוסיות החלשות בישראל, לעלייה ולחיזוק הביטחון.



בכדי לנצח את ה־BDS, ואת כל מי שקורא להחרמה או לפגיעה בישראל, עלינו לדעת, להכיר ולהוקיר את בעלי בריתנו מחוץ לעולם היהודי, לטפח את הקשרים עמם ברמת המדינה ולא רק ברמת הארגונים הוולונטריים. הקרן לידידות לבדה גייסה כבר כמעט ארבעה מיליארד שקלים באמצעות יותר ממיליון וחצי תורמים ותומכים אקטיביים בישראל. זהו רק קצה הקרחון ועלינו להמשיך ולהעמיק בפעילות ההסברה של ישראל.