אין כאן שאלה, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות להעביר מסר חשוב להורים - את המילה 'עונש' תזרקו לפח.
הורים יקרים, לא מענישים ילדים. תבינו שהרעיון של להעניש זה לגרום להם סוג של כאב או סוג של סנקציה, אבל אין לכך שום קשר למה שהילד עשה. מה הקשר בין זה שהילד רץ לכביש לבין לאסור עליו לשחק עם הארנב שלו כמה ימים או לא לראות טלוויזיה? אין שום קשר ולכן זה גם לא עובד, כי הילד יחזור על המעשה שלו שוב. הוא לא למד, הוא לא הסיק את המסקנה שרציתם להעביר לו.
במקום להעניש, צריך לחבר אותו למצב בזמן אמת. מעשה ותגובה מתאימה: הולכים עם הילד במדרכה למשל למשחקיה או לג'ימבורי. אם הילד רץ לכביש, ההורה נבהל ומפחד שזה יקרה שוב, לכן ההורה לא רוצה להמשיך ללכת וחוזר הביתה למרות שהילד רוצה להמשיך. זה החיבור וההקשר למציאות - זה לא עונש.
זה אמנם מרגיז את הילדים מאוד, כמו עונש, אבל כשזה קורה ארבע או חמש פעמים, אז הילד יעשה את החיבור הנכון של 'אם אני רוצה להגיע לג'ימבורי, כדאי לי לא לרוץ לכביש, כי אז אני בסוף אחזור הביתה'. רק כך הילד ילמד. צריך להמשיך לעשות את זה שוב ושוב כמה פעמים, כי אחרי יומיים יקרה אותו הדבר.
כרגע ההתנהגות הזו לא בשליטה מלאה של הילד כי הם לעיתים אימפולסיבים.
תפקידך כהורה זה ללמד את הילדים ריסון פנימי. זה יתחיל על ידי יצירת מציאות שתרתיע את הילד מלעשות את זה שוב. המציאות הזו חייבת להיות מחוברת למה שהילד עושה. את החיבור הזה אנחנו, ההורים, ממציאים בהתאם למעשים של הילדים שאותם אנו רוצים להפסיק. זה מה שנקרא תוצאות הגיוניות.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב- 10:00 ב-'רדיו ללא הפסקה'
