ברוכים הבאים למציאות! 



בתקופות של אירועים קשים ואלימים - פוליטיים, לאומיים, לאומניים או פליליים - שבהם מעורבים בנות ובני העם הערבי הפלסטיני (בישראל ובפלסטין) ובנות ובני העם היהודי־ישראלי, כולנו מרגישים שהמציאות שלנו משתנה, שהשגרה משתבשת. אך למעשה החיים של כולנו משובשים כבר תקופה ארוכה, ורק למדנו, עם הזמן, לחיות בהדחקה ובהכחשה, והתרגלנו לכל מה שסביבנו – לאלימות, לאיבה, לכיבוש ולסכסוך - שחלקנו הגדול אף נולד לתוכו. דווקא בימים האלה, המתוחים והסוערים, אנחנו נאלצים להפסיק עם ההדחקה וההכחשה, ולפקוח עינינו למציאות הקיימת, שנחשפת שוב ושוב: 
 
לגזענות שמקבלת ביטויים צורמים במיוחד, ולאחריות האישית שמוטלת על כל ערבי וערבייה באשר הם לכל פעולה של ערבי או ערבייה אחרים. הציפייה שכולנו נתנצל, שוב ושוב, על כל הרוע שבנו, והציפייה שנודה, שוב ושוב, לריבון החזק, השולט ומלא החמלה, על כל הטוב שבו ועל שנתן לנו, “אויביו”, את האפשרות להמשיך ולחיות במולדתנו.
 

לתיוג של כל ערבי כחשוד אוטומטי, לרדיפה של ערבים בשל שייכותם הלאומית, לחיפוש בבתי צעירים ערבים בשרירותיות ובאלימות, לדה־לגיטימציה לאחר באשר הוא, ולדה־הומניזציה לאויב; לעונשים קולקטיביים והחרמת עסקים ערביים ויישובים ערביים שקל מאוד להחרים (כי הרי הם לא יותר מאשר מקור לאוכל טוב ולבילויים תיירותיים); לפגיעה המתמשכת באזרחים, וההתנערות מהאחריות של האחראים באמת לכל העוולות: לעשורים הרבים של כיבוש ולשנים של אפליה ממוסדת ומתוכננת, להזנחה של ציבור שלם בכל תחומי החיים, לרשלנות ולעצימת העיניים בטיפול באלימות “פנים־פלסטינית” נגד נשים, ילדים, שכנים ובני אותו כפר, אותה העיר. ולהתעוררות רק כשאלימות זו זולגת לכיוון הרוב המצביע – הרוב המשפיע. לא, זה לא שוויון, לא, זו לא דמוקרטיה.
 
הפלסטינים במדינת ישראל הם אזרחים בזכות ולא בחסד, עם יליד שחי על אדמתו במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית. וכמי שחיים במדינה המגדירה עצמה דמוקרטית, יש לנו זכות לכבוד ולשוויון בחינוך, בבריאות, בתשתיות, בתרבות ובכל תחומי החיים. הרוב במדינה שוכח זאת בקלות בימי שגרה, ובקלות רבה עוד יותר בימים מתוחים. לא, זו לא מדינה שדואגת לכל אזרחיה, ובטח שזו לא דמוקרטיה.
 
הדרה של ציבור שלם מתהליכי קבלת החלטות שמשפיעות גם עליו ומהחיים הציבוריים במדינה אינה דמוקרטיה. יחס שונה לשווים – באנושיות ובאזרחות - אינו דמוקרטיה. שימוש בבחירה הדמוקרטית של האזרחים לצורך פגיעה בסממנים המובהקים של כל משטר דמוקרטי: חופש הביטוי וחופש ההתאגדות, ולצורך השתקת מיעוטים לאומיים, פוליטיים, וחברתיים - זו אינה דמוקרטיה. ההסתה של נציגי האזרחים והשלטון נגד חלקים גדולים מהאזרחים, בכל הזדמנות ומעל לכל במה - זו אינה דמוקרטיה. הצבת תנאים למימוש זכויות והענקתן - זו אינה דמוקרטיה. 

זו אינה דמוקרטיה, זה לא מצב זמני. זו המציאות. 

הכותבת היא מנהלת היחידה לזכויות המיעוט הערבי באגודה לזכויות האזרח