אירית רחמים היא אישה גדולה מהחיים. מארגנת אירועים ששמה וכישוריה הולכים לפניה, אשת עסקים ויזמית, כוכבת ריאליטי ויקירת ההון הישראלי. ללא ספק אישה משכמה ומעלה. אבל גם נשים גדולות מהחיים הן עדיין קטנות ליד הקונצנזוס הישראלי, שהוא השליט האמיתי של החיים שלנו. ממש אחרי מרפי כמובן (נו, זה מחוקי מרפי), שהוא בכלל אלוהים, אבל זה כבר דיון אחר. בכל אופן, בשבוע שעבר חגגה רחמים בר מצווה לבנה, וכדי להבהיר לכל השמנה והסלתה המקומית שהסנדלרית בהחלט לא הולכת יחפה, היא הפגיזה באירוע מלא טקס ונוצצים. עם ישראל מאוד אוהב אירועים עצומים ומלאי פירוטכניקה. צניעות, שבכל הנוגע לחגיגות ושמחות היא בהחלט ערך לא ראוי, כשזה נוגע לגוף הנשי – הופכת לערך קריטי.
 
אז הסנדלית לא הגיעה יחפה, אבל בגזרת הלבוש, בהחלט היה ניכר כי הסתמן לו צמצום משמעותי. רחמים, מתוקתקת למשעי, הגיע באחת מגזרות שמלות הערב הטרנדיות בימים אלו בעולם הכוכבות והשטיחים האדומים – שמלה בעלת שסע ירך גבוה שחושף את אזור האגן ואת העובדה שהאישה שמתחת לשמלה לא טרחה להגיע לאירוע בתחתונים. אגב, לא מדובר בבכורה בינלאומית מרעישה במיוחד. במהלך 2014־2015 טרנד השמלה שחושפת עצמות אגן נטולות הלבשה תחתונה הפך לחם במיוחד באדיבותן של נשים דוגמת גווינית’ פלטרו, ג’יימי אלכסנדר וכמובן, השמלה האלמותית ההיא עם שני מחשופי הירך של קנדל ג’נר.

אירית רחמים בבר המצווה של בנה. צילום: ניר פקין
אירית רחמים בבר המצווה של בנה. צילום: ניר פקין


חלוצת המראה בעשור האחרון, אגב, היא בכלל הדוגמנית אנייה רוביק, שהגיעה בשמלה חושפת אגן עירום לגאלה של מוזיאון המטרופולין כבר בשנת 2012. ללא ספק, מדובר בנשים מלאות שיק. ועדיין, אף על פי שרחמים בסך הכל אימצה מהן את הטרנד, הן זכו ליחס של פורצות דרך מלאות גלאם ושובבות, בעוד היא כונתה, בין היתר (ואני באמת מצטטת מדברים שראיתי אונליין) בכינויים החינניים למדי “צ’אחלה”, “מלכת הפרחות” ו”פתטית”.

קנדל ג'נר. צילום: רויטרס
קנדל ג'נר. צילום: רויטרס

 
נכון, גם בנכר יצרו התמונות חושפות המפשעה סנסציה קטנה, אבל אני משערת שדבר לא הכין את רחמים לתגובות הזועמות ונטולות הפרופורציה של הרחוב הישראלי. וכשאני אומרת “רחוב” אני כמובן מתכוונת לרשתות החברתיות, שבהן התגובות למלבושיה הטרנדיים אך השנויים במחלוקת של רחמים נעו בין השוואתה לנשים העוסקות במקצוע העתיק בעולם ועד תלונות פרקטיות לכאורה הנוגעות לעובדה שלא ראוי שאם לילדים תתהלך בצורה שכזאת. כן, לא יעזור, ישראל היא בסך הכל פרובינציה. אנחנו רוצים שיהיה פה גלאם, אבל בחיים לא יהיה פה גלאם של ממש, כשכל פטמה מעוררת סערה וכל מחשוף גורר צקצוק.

ועוד לא התחלתי אפילו להיכנס לאספקטים הפמיניסטיים של העניין. העובדה שבשנת 2016 אנשים עדיין חושבים שטיבה של אישה קשור ללבוש שלה. והאמת, למה שלא יחשבו ככה? הרי הכל מגיע מלמעלה. לא מאלוהים - מהמנהיגים שלנו. מי יכול לשכוח את הפולמוס שעוררה הגופייה של ח"כ תמר זנדברג בקיץ האחרון? כי יש דרך מאוד ברורה שבה נשים “מכובדות” אמורות להתלבש. מלבד עניין הכבוד והצניעות, שכל כך קריטי לאושיות המדינה, לכאורה, יש פה כמובן גם עניין הפתטיות. מי היא, אם בישראל ועוד בת 41 (מי ישמע), חושבת שהיא – לעשות חינגה כזאת של הגוף הנשי? ועוד לדפוק ריקוד מיוחד שהיא הכינה באמצע האירוע? ולהחליף שלל שמלות כאילו זו החתונה שלה ולא האירוע של הבן? הכי מוגזמת! זה כביכול לא מגניב וזה מרגיש לצופה הישראלי נואש והולל מדי. 
 

כבר דיברתי כאן על הסלידה של הקונצנזוס מהוללות יתר בגזרה הנשית (בשבוע שעבר דיברנו על הרצון לסרס תלתלים ולהחליק אותם בכל מחיר), אבל גם פה יש סוג של אילוף הסוררת – יש מחשופים מותרים, גברת רחמים, ויש מחשופים אסורים. 
 
אני דווקא מאחלת לנשים דוגמת אירית רחמים להמשיך ולחגוג בדיוק איך שהן אוהבות ובדיוק עם הבגדים שהן אוהבות. ושימותו הקנאים.