"חשפנו שתול של ארגון הימין 'עד כאן' שהסתנן לתוך שורותינו", כך אומרים היום (חמישי) בארגון השמאל "לוחמים לשלום". לדבריהם "השתול" הוא אותו פעיל של 'עד כאן' שנכנס במסווה לארגון 'שוברים שתיקה'.
'לוחמים לשלום' מוגדרת כתנועה של ישראלים ופלסטינים הפועלים ביחד בדרכים לא אלימות לפתרון הסכסוך. הפעילים, שלטענת הארגון רבים מהם לוחמים בעברם, "בחרו להניח את הנשק ולעצור את מעגל האלימות, ובמקום המשך הפעולות הכוחניות, לפעול במשותף לפתרון של צדק ושוויון לשני העמים. במסגרת הפעילות של התנועה, הפעילים מחפשים דרכים לפעול כנגד עוולות הכיבוש, תוך התמודדות עם המורכבות הנובעת מעבודה משותפת של פעילי שלום הנמצאים משני צידי המתרס של המציאות המדממת שלנו".
בהודעת 'לוחמים לשלום' נאמר כי "בעקבות הפרסומים האחרונים על ניסיונות ארגון הימין "עד כאן" להחדיר סוכנים לארגוני זכויות אדם ולארגונים הנאבקים בכיבוש, והמדיניות הפתוחה והמזמינה של הארגון, בדקו בלוחמים לשלום אם היה ניסיון להשתיל סוכן גם אצלם. הבדיקה העלתה כי אותו שתול שנכנס לארגון "שוברים שתיקה", השתתף גם בפעילויות של תנועת לוחמים לשלום ואף ניסה להכניס שתולה נוספת לשורות לתנועה".
לדבריהם "השתול", אמיר בית אריה, פנה במאי 2014 למייל הכללי של הארגון וביקש להצטרף לפעילויות. במייל הוא כתב: "שמי אמיר. בן 25 מתל אביב. הייתי בסיור באזור גוש עציון לפני שבועיים עם עדי. היה מדהים (ומזעזע). אשמח לקחת חלק במפגש של הארגון בין פלסטינים לישראלים. אשמח גם לעזור בכל דבר שצריך. המשך יום טוב".
"תחושה קשה של בגידה באמון"
מיכל הוכברג, פעילה מרכזית בתנועה והמתאמת בצד הישראלי של קבוצת תל אביב – שכם, פנתה אליו והזמינה אותו להצטרף לפגישת היכרות, והחל מיוני 2014 הוא החל להגיע לפעילויות התנועה, בהן מפגשים ישראלים-פלסטינים לתכנון פעולות מחאה, הפגנות, וסיור בגדה המערבית. "באחת הפגישות הדו לאומיות וגם בסיור ראיתי שאמיר מקליט בפלאפון ושאלתי אותו למה הוא מקליט", אומרת הוכברג. "הוא טען שיש לו קושי לזכור ולכן זה עוזר לו לעבור על הדברים אחר כך. ביקשתי שלא יקליט את הפגישה כי זה יוצר תחושה לא נעימה והוא הסכים שלא להקליט".
למרות החשד שהתנהגות זו העלתה, התקבלה החלטה שבכל מקרה הוא מוזמן להמשיך להשתתף בפעילויות התנועה. "למרות שהוא הסתיר את עמדותיו האמיתיות, חשדנו שהוא לא מאמין בדרך השלום בה אנו דוגלים בתנועה, אבל ידענו שאין לנו מה להסתיר ושייתכן שהוא עובר תהליך מתמשך ולגיטימי של הפנמת הערכים של מחאה בלתי אלימה." מוסיפה הוכברג. "רק כאשר מישהו מצטרף לתנועה כפעיל מן המניין עליו להתחייב למאבק בלתי אלים ולהסכים לערכי התנועה הבסיסיים, אבל אנחנו לא בודקים בציציות של כל מצטרף חדש".
בהמשך, פנה בית אריה להוכברג בניסיון להחדיר שתולה נוספת לארגון, אך בסופו של דבר, ככל הידוע לפעילי התנועה היא לא צורפה לפעילות. זמן קצר לאחר מכן פעילי שוברים שתיקה עדכנו את לוחמים לשלום כי הם חושדים בבית אריה, אך באותה תקופה הוא הפסיק בכל מקרה להגיע לפעילויות. "בסופו של דבר אמרנו שאין לנו מה להסתיר והחלטנו שלא לעמת אותו עם שקריו וכך נפרדו דרכינו", אמרה הוכברג.
ב'לוחמים לשלום' אומרים כי ככל הנראה, למרות השתתפותו במספר לא מבוטל של פגישות ופעילויות של לוחמים לשלום, הוא לא הצליח להטיל דופי בפעילויות התנועה.
על הפרשה כולה אמרה הוכברג: "מעבר לתחושה הקשה של בגידה באמון שהדבר מעלה, הסיפור הזה מוכיח שהפעולות של עד כאן אינן בגדר בדק בית לגיטימי כפי שהם מנסים להציג, אלא חלק ממסע ציד מכשפות מקארתיסטי, שמטרתו להשתיק כל שיח. אפילו כשמדברים על אי אלימות יש ניסיונות השתקה אלימים כלפי פעילי שמאל. עד כאן רואים בשמאל כולו כאויב שיש להסתנן ולרגל אחריו כפי שנוהגים במדינת אויב, ולא כאנשים עם דעות אחרות, כפי שמקובל בדמוקרטיה. הניסיון השפל שלהם להכפיש אנשים פרטיים ולהוביל אותם לחוסר יכולת לחיות את חייהם נועדה לנטוע בנו פחד מלדבר על הנושא החשוב באמת – התמשכות הכיבוש וכישלון מדיניות הממשלה, אבל לא נפסיק במאבקנו לסיום הכיבוש".