שנה וחצי אחרי צוק איתן, השדות החקלאיים בעוטף עזה ירוקים ומשוקמים, מצמיחים חיטה ובוטנים. אך מעבר לגדר, חמאס קם מן ההריסות ומכין את עצמו לסבב האלימות הבא, ועל "הפרויקט" מפקחים מוחמד דף ויחיא סנוואר, בכיר המשוחררים בעסקת שליט. השניים מצליחים לשקם את תשתיות הטרור, למלא מחדש את מחסני הרקטות ולפקד על חפירת המנהרות, כולל כאלה העושות דרכן לתוך שטח ישראל.



ההערכה הרווחת במערכת הביטחון היא כי חמאס לא מעוניין בעימות נוסף בטווח הקרוב, אולם אם תיקרה בדרכו הזדמנות לפיגוע גדול עם תוצאה שתוביל להישג מבחינתו, כמו מו"מ על שחרור אסירים, הוא לא יפספס את ההזדמנות. בכל אופן, לפי גורמים ביטחוניים נראה שהוא לא חושש ממערכה נוספת: הצעדים בשטח מראים שפניו לעימות, והתזמון ככל הנראה תלוי בו. בינתיים חמאס "נותן במה" לארגונים קטנים וסוררים, דוגמת החוליה שהניחה השבוע מטענים על הגדר. חמאס אולי לא שלח אותה, אבל הוא גם לא עצר אותה. 
 
בצה"ל, כרגיל, מתכוננים לגרוע מכל, כולל תרחיש של חדירת חוליות מחבלים באמצעות מנהרות, במטרה לבצע רצח המוני או חטיפה בשטח ישראל. תסריט בלהות נוסף הוא שיגור המוני של פצמ"רים מהרצועה עם פרוץ המערכה, במטרה להתיש את מערכת "כיפת ברזל" ולרשום הישג משמעותי כבר בדקות הראשונות - אולי אפילו תמונת ניצחון.
 

חמאס הבין עד כמה רגיש ומטיל אימה נושא הפצמ"רים עבור העורף הישראלי. לנוכח הפרסומים שלפיהם מערכת "כיפת ברזל" לא מסוגלת לעצור את פצצות המרגמה, ולצד העובדה כי מערכות ההתרעה לא מספקות זמן סביר להתגוננות - פצמ"ר נוחת שניות בודדות מרגע שיגורו - חמאס מעמיד גבוה בסדר העדיפויות את שיקום יכולת השיגור שלו.

חזר לשטח, יחיא סנוואר, בכיר משוחררי עסקת שליט. צילום: רויטרס

מי שעוקב אחר תמרוני חמאס רואה מדי יום ירי רקטות ופצמ"רים מהרצועה לכיוון הים. לא מדובר בשיגורים בודדים, אלא במטחים כבדים. ירי סימולטני של עשרות רקטות לשטח ישראל מצריך פריסה צפופה של מערכות "כיפת ברזל", ויותר מסוללה אחת. הסבירות ליירוטים מושלמים כמו במבצע צוק איתן פוחתת, ולמעשה מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. רוב מערכות "כיפת ברזל" יגוננו על מתקנים אסטרטגיים, כך שאם לצד מטח רקטות ישוגרו גם עשרה פצמ"רים לשטחי כינוס, ייגרם נזק כבד, ומזה בדיוק מודאגים במערכת הביטחון. 

מתחת לגדר


לשאלה אם מוחמד דף חי או מת יש תשובה עובדתית: לא רק שדף חי ונושם, הוא גם מצליח להחיות את ההישג הצבאי היחיד של חמאס מצוק איתן - המנהרות. 32 מנהרות חפרו העזתים עד קיץ 2015, ולדברי גורם בכיר בצה"ל כולן הושמדו במהלך המלחמה עד היסוד, כך שאי אפשר לחפור אותן מחדש. ולמרות זאת, על פי הערכות, חמאס חפר בשנה וחצי האחרונות עשרות מחילות חדשות בתוואי שטח שונים. על השאלה אם חלק מהן חוצות את הגדר לתוך שטח ישראל איש לא יכול או רוצה לענות, אבל אפשר להעריך שכן.
 
הנחת העבודה היא שאין סיבה שחמאס יזנח את הנשק האסטרטגי החשוב ביותר שלו. על הגבול לא ניצב כל מכשול, והקמת מכשול כזה לא נראית באופק. אין כסף, וגרוע מכך - נכון להיום אין פתרון טכנולוגי למנהרות. מאז צוק איתן התדפקו על דלתות פיקוד הדרום לא מעט חברות שהציעו פתרונות קסם. חלק מהיזמים היו שרלטנים שניסו לרכוב על גבי הכותרת, אחרים הציגו פתרונות חלקיים.
 
הדרך היחידה להילחם באיום התת־קרקעי היא לפרוס אמצעים לאורך הגבול, ובכך לזהות את תוואי המנהרות החדש. אבל בפועל אין קצין בכיר אחד בפיקוד הדרום שיכול להגיד שהוא הולך לישון בשקט, ואין אחד שיבטיח שחמאס לא יחליט מחר להוציא חוליה לביצוע פיגוע גדול בתוך ישראל.
 
ח"כ חיים ילין (יש עתיד), ראש מועצת אשכול לשעבר, לא נשאר אדיש לפרסומים ופנה השבוע במכתב בהול לנתניהו. "ראש הממשלה ושר הביטחון מבטיחים לתושבי העוטף כבר משנת 2014 את הקמת המכשול לאורך הגבול עם עזה", מסביר ילין. "המכשול הזה נועד להציל חיים, למנוע חטיפות, למנוע מנהרות, לשמור על הביטחון ולחזק את החוסן של תושבים. לאחר צוק איתן כינס ראש הממשלה את כל ראשי המועצות בעוטף והתחייב לא לאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק, ושתוך ימים נראה את הדחפורים מתחילים להקים את המכשול". 

מוחמד דף וניסיון החיסול הכושל. צילום: רויטרס
מוחמד דף וניסיון החיסול הכושל. צילום: רויטרס

 
"ביקשו מאיתנו לא לדבר על זה בתקשורת", מספרת תושבת אחד הקיבוצים בעוטף. "אמרו לנו שהדיבורים שלנו מחלישים את צה"ל, ושבגלל ההתבטאויות שלנו חמאס בונה יכולות. לפי הצבא, חמאס מתעצם מהתלונות שלנו".
 
"חמאס יכול לחפור כמה שהוא רוצה", אומר יעקב, חקלאי בעוטף עזה. "אנחנו רואים את החפירות ואת השיגורים ולא נבהלים. מה שמבהיל אותי יותר זה הירי התועה שנכנס לנו לתוך הבתים. זה מדאיג. לחשוב שאתה יושב מול הטלוויזיה עם הילדים וכדור מפלח אותך. עם השאר נסתדר".
 
חמאס מצליח לשקם את המנהרות למרות המנגנון שאמור לאכוף זליגה של חומרי בניין לרצועה. במצב שבו נכנסות 800 משאיות מדי יום, תמיד יהיה מי שינסה להחדיר סחורות אסורות פנימה. רק בשבוע שעבר תפסו אנשי המעברים של משרד הביטחון משאית מלאה בפלטות ממוגנות ירי. בעבר נתפסו גם חומרים כימיים שמהם מכינים דלק לרקטות, כמו גם ציוד אופטי לבניית מערכות קשר ואיסוף מידע באמצעות מצלמות. בצה"ל מבינים שאם מסכלים הברחות, סביר להניח שיש גם הברחות שמצליחות, ושחלק מהמשאיות מצליחות להחדיר לרצועה חומרים אסורים כמו חומרי בניין, מתכות, עצים למנהרות, פלטות ממוגנות ומוצרי אופטיקה לצורך מערכות קשר ואיסוף מידע.
 
בינתיים אוספים בצה"ל מידע מודיעיני ומוסיפים עוד סיכות למפת המטרות. אולם ההנחה היא שעל כל אתר חפירה שנראה בחמ"ל בפיקוד הדרום באמצעות המל"טים ובלוני האיסוף, יש מקום שחמאס חופר בו וצה"ל לא רואה. 

הרמטכ"ל השני


על כל המערך הלוגיסטי של חמאס מפקד האחד והיחיד בעל שבע הנשמות, דף, כשלצדו כאמור מנהיג חדש־ישן, יחיא סנוואר (54), שנשלח בשנת 1989 לארבעה מאסרי עולם על תכנון פיגועים וחטיפות ישראלים - בין היתר של נחשון וקסמן ז"ל.
 
בחמאס מייחסים לסנוואר יכולות־על, ובשטח רוחשים לו הרבה כבוד. הוא היה ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, עז א־דין אל־קסאם, ובחודשים האחרונים הפך לדמות הפוליטית־צבאית הבכירה ביותר ברצועה, לצד דף. הוא חביבה של ההנהגה המדינית, ונראה כי הצליח להחזיר למסלול את התקשורת בינה לבין ההנהגה הצבאית, שנותקה מאז צוק איתן. 

הנחת המטען בגבול הרצועה, חמאס מצפה לפיגוע איכותי. צילום: דובר צה"ל
הנחת המטען בגבול הרצועה, חמאס מצפה לפיגוע איכותי. צילום: דובר צה"ל

 
סנוואר נוקט עמדה חסרת פשרות מול הרשות הפלסטינית, ונחשב לאחד המנהיגים הבולטים בהעמקת אידיאולוגיית ההתנגדות לישראל. הוא מאמין במלחמה בציונים ולא ברגיעה, ומבחינתו אין זמן טוב לעימות צבאי: תפיסתו היא של עימות צבאי מתמשך, דבר שהופך אותו למסוכן ולבלתי צפוי. רגע לפני ששוחרר בעסקת שליט הוביל סנוואר מתאו באגף לאסירים ביטחוניים מרד אסירים, וטען כי מדובר בעסקה רעה שהיא כניעה לישראל. נוכח זאת הוחלט בשב"כ לבודד אותו עד שהעסקה תצא לפועל. סנוואר שוחרר מתא בידוד היישר למגדלי ההנהגה ברצועת עזה.
 
מאז השתחרר חיסל סנוואר שורה של משתפי פעולה שנכשלו במבחן הנאמנות, ויצר שיתוף פעולה עם מחוז סיני של ארגון "המדינה האסלאמית". הפלסטינים ברצועה רועדים ממנו ומבינים שמי שלא ישתף פעולה יוצא להורג. הוא קיבע את עצמו כרמטכ"ל השני של חמאס, ויש האומרים כי כיום הוא חזק יותר ממנהיג חמאס איסמעיל הנייה.
 
סנוואר הביא עמו מישראל את ההבנה שעל חמאס לרשום הישגים משמעותיים רק לפני שתפרוץ מלחמה. הוא היה רוצה לראות פיגוע קשה ורצחני, ורגע לאחר מכן להעלים את פעילי חמאס לבונקרים מתחת לפני האדמה; לתת לישראל לצאת למלחמה נגד רצועה הרוסה ממילא, בלי שתוכל לפגוע באיש מראשי ההנהגה או מלוחמי הארגון. בישראל מודעים לכך, ובדיונים סגורים בדרגים שונים שבה ועולה השאלה - האם להמשיך להתכונן לסבב הבא או להקדים תרופה למכה? 
 

המגן האנושי


מצבה של האוכלוסייה בעזה מוסיף בינתיים להיות קשה, בייחוד על רקע תנאי מזג האוויר. החורף פוגע פגיעה קשה בתנאי המחיה הירודים גם כך של הפליטים ברצועה, הסובלים ממחסור באמצעים ובציוד חם. כתוצאה מהגשמים הכבדים שירדו לאחרונה הוצפו שכונות שלמות, שווקים נסגרו, והתושבים ממעטים לנוע ברחובות או לנהוג מחשש להרס ולמפולות. 
 
מלבד זאת, האוכלוסייה סובלת מהפסקות החשמל ברוב שעות היממה, הנגרמות עקב עלייה בשיעור הצריכה ואי יציבות בחלוקת החשמל. בשגרה, שעות אספקת החשמל ברצועה הן במתכונת של שלוש־ארבע שעות, ולאחר מכן שמונה שעות הפסקה, משום שהצריכה גבוהה מאוד וקווי החשמל ממצרים עדיין לא עובדים.
 
בימים האחרונים נרשמו הפסקות של יותר מ־15 שעות ביום באספקת החשמל. מספר התושבים המנותקים כליל בעקבות תקלות פנימיות עומד על כ־5,000 בצפון הרצועה, כ־20 אלף בעיר עזה ובמחנות המרכז, וכ־20 אלף נוספים באזור חאן יונס ורפיח. חמור במיוחד מצבן של משפחות רבות המתגוררות בבתים בעלי גגות פח או אזבסט, שאינם יעילים בשמירה על החום ובהתגוננות מפני גשמים. 
 
על רקע הדברים הדגיש השבוע ארגון החזית העממית כי עזה לא תוכל לשאת את המשך משבר החשמל ובעיית מעבר רפיח, שנותר סגור, ולצד זאת גינה את הכנסתן של סוגיות אלו לתוך מאבקי הכוח והקלחת הפוליטית. אוכלוסיית הרצועה ממשיכה לגדול, והצפיפות הקשה משפיעה על תנאי המחיה בשגרת היומיום. מנתונים לשנת 2015 אשר פרסם משרד הפנים של חמאס עולה כי מספר תושבי הרצועה עומד על כ־2 מיליון, לעומת 1.9 מיליון ערב צוק איתן. שיעור הילודה גבוה אף הוא, ועמד ב־2015 על 53,729 לידות, עלייה מינורית ביחס לשנה קודם לכן.
 
בשנה האחרונה חלה ירידה מינורית בשיעור האבטלה ברצועה ל־42.7% לעומת 44% בשנת 2015, בעיקר בגלל קצב השיקום, שעלה מעט והניב מקומות עבודה. אולם השכר החודשי הממוצע עומד על 740 שקל בלבד, לעומת 1,000־1,500 שקל בקרב פקידי המנגנון הציבורי של חמאס. 
במערכת הביטחון מנתחים את הנתונים הללו, שמצביעים על עובדה פשוטה: לעולם לא באמת אכפת מרצועת עזה, וההבטחות להעברת מיליארדי דולרים לשיקומה ממדינות ערב ומהאיחוד האירופי נותרו ריקות מתוכן. הכסף היחיד שנכנס לרצועה, כמה עשרות מיליוני דולרים, מגיע בעיקר מקטאר. מיליונים בודדים נוספים מגיעים מאיראן, הפטרונית לשעבר של חמאס. הארגון מנסה בכל כוחו להתקרב אליה מחדש, בינתיים ללא הצלחה גדולה. למעט כמה ארגוני צדקה שמחלקים שמיכות, מזון ותנורים מאולתרים, אין באמת תקווה ברחובות. 
 
בזמן שהאוכלוסייה חיה בחרפת רעב ובעוני, חמאס מנצל היטב את המצב ומגייס פעילים לחפירת מנהרות, בתמורה לאוכל, לתעסוקה ולשמירה על חייהם. אגב, לא מעט עזתים נקברים תחת ההריסות במהלך החפירות, במה שמוגדר "תאונות עבודה".