לא שיש לנו משהו נגד טבעונים. מיטב חברינו הם... ובכן, לא המיטב שבהם, אבל הם בהחלט נמצאים במעגל השני של חברינו. ודווקא בגלל זה, האמת חייבת להיאמר: אם הבחירה היא בין מסעדת בשרים למסעדה טבעונית, ההחלטה עבורנו קלה. הניסיון שלנו במסעדות הטבעוניות עד כה לא הרשים, ולא בוער בנו לאתגר את עצמנו מחדש בכל יציאה למסעדה.
 
אחרי ביקור בלא מעט מסעדות טבעוניות, אנחנו מוכנים להודות בפה מלא שאנחנו נאלצים להיגרר למקומות אלה רק כאשר אחד מהחבורה הוא טבעוני, ואז כולנו מכבדים אותו ו"סובלים" למענו. רק כשהוא הולך לשירותים, אנחנו מוציאים את כל הקישקע ששמרנו בבטן במשך כל הארוחה – בדרך כלל זה עיקרו: המנות לא טעימות כל כך ("ננוצ'קה"), לא משביעות כל כך ("זכאים") ולא זולות כל כך ("משק ברזילי"). כשהטבעוני חוזר מהשירותים, אנחנו ממשיכים לדבר על ביבי.
 
"השווארמה הטבעונית" הוקמה בשנת 2012 מתוך אידאולוגיה שמטרתה לקדם צמחונות וטבעונות בישראל. יאדה יאדה יאדה, עד כה לא יצא לנו לטעום ממנה. אז הנה, נגררנו שוב על ידי טבעוני יפה נפש ויפה תואר, רק כדי להכריז: גבירותי ורבותי הקרניבורים – מהפך! נהנינו מהמנות, לא הרגשנו איזושהי נחיתות ברמתן ובטעמן אל מול מנות בשריות, ואפילו הרגשנו נעים בגב בגין הצלת בעל חיים שלא הומת למעננו. ובכן, לפחות לכאורה.
 

שווארמת הסייטן כמשל. השווארמה עשויה מנתחי סייטן שנחתכים טריים במקום, עוברים השריה ומתובלים בכורכום, כמון ולימון. כשהיא מגיעה בתוך פיתה, היא נראית כמו אחותה מ"דבוש". והטעם? כמעט זהה לשווארמה בשרית. למעשה, יש בה אפילו טוויסט בריאותי: הסייטן נוצר בתהליך מיוחד של מיצוי חלבון חיטה וקמח מלא, והוא דל קלוריות ושומן (פחות מ־2%), ולעומת זאת מכיל יותר מ־70% חלבון. יחד עם מחיר נאה (28 שקלים), הטבעונות מעולם לא נראתה פחות מאיימת כמו עכשיו.
 
בין ביס לביס שאלנו את עצמנו האם טבעונים אמיתיים – אלה שבאמת, בלב שלם, סולדים מהמחשבה על אכילת בקר או כבש – בסופו של דבר אכן רוצים שהשווארמה שבזה הרגע אנחנו אוכלים תהיה בעלת טעם זהה לטעם הבקר והכבש; האם הם רוצים שהיא תיראה אותו הדבר; ובכלל, האם הם מאושרים מעצם השם "שווארמה", על שלל אסוציאציותיה. האם אין כאן, מבחינתם, התחנפות לקהל הרחב מתוך מגמה לקרב אותם באמצעות טריקים? דמיינו אנשים המזמינים אתכם לאכול שווארמת זברה: לא אמיתית, אבל בטעם של זברה. האם היה הדבר מסקרן אתכם? האם לא הייתם נגעלים מעצם המחשבה? אם כן, במה שונה טבעוני שאוכל שווארמת סייטן אם הוא לא ממש נרתע מעצם המחשבה?
 
עודנו חוככים, הגיע המבורגר עדשים (32 שקלים). ההמבורגר עסיסי ומתובל, ומכיל עדשים מונבטות, אורז מלא, פטרוזיליה וזרעי פשתן. ההמבורגר מוגש בלחמניית המבורגר מקמח לבן או קמח מלא עם דגנים, עם מיונז טבעוני וירקות טריים וחמוצים, ונראה ככל ההמבורגרים – אבל הוא אינו כמותם. אי אפשר לפספס את הטעם הלא בשרי שבו. יש לו טעם "טבעולי" – לא שזה רע, דווקא חביב, אבל להבדיל מהשווארמה הוא רחוק מגרסת המקור.
 
התנחמנו בסלט קינואה מצוין (36 שקלים), שבו מצאנו קינואה, חסה, בצל סגול, מלפפונים, זרעי חמניות, צימוקים וזרעי חמנייה ברוטב ויניגרט לימוני. סגרנו את הבסטה עם צ'ורוס מיניאטוריים מפוצצי סוכר (24 שקלים), מלוות במתבל קרם נוגט וקרם חלווה חביבים, והבטחנו זה לזה ברגע של חולשה, שאם יגיע לביקור טבעוני נוסף – נביא אותו לכאן. 

גימיק פרסומי


דומינו'ס משיקה פיצה "מחוזקת": פיצה עם בצק מתובל בעגבניות מיובשות. התכנסנו חמישה בוגרים לבחון אותה מול צפייה ב"האח הגדול", והתוצאות לא ממש הפתיעו: הפיצה טעימה, כמו רוב הפיצות של דומינו'ס; לא מרגישים כלל שוני בבצק. למעשה, התחושה שלנו הייתה שזה יותר גימיק פרסומי; ושי חי אכן ישיר מדי, אבל אנחנו מחבבים אותו כך (55 שקלים ל"מחוזקת" עם תוספת בקניית שתי משפחתיות).



האגוז יצא מלך
 

ט"ו בשבט הגיע, חג לחובבי האגוזים. בקונדיטוריית ביסקוטי הבריקו השנה עם פאי איטלקי בשם Torta di Frutta Secca, שבתוכו שלל פירות יבשים חתוכים באופן גס, מפוזרים במרכז העוגה בצורה נדיבה, ובציפוי שוקולד מריר (88 שקלים). מושלם לחובבי הז'אנר. 

סחלב עם טוויסט


סחלב סניקרס? רק בישראל. ברשת הקפה COFFEESTATION השיקו סדרת סחלבים מקורית, ובה גם סחלב באונטי (קוקוס וקרם שוקולד בלגי), סחלב פיסטוק וסחלב סניקרס – עם חמאת בוטנים וקרמל (17 שקלים).

לא הניב פרי


הפרסומת המעצבנת של "פריגת" – לא בתוכן, אלא בכמות שידוריה זו אחר זו – גירתה אותנו לטעום את המשקאות הקלים בטעם מנדרינה ופומלית. כמה לא מפתיע לגלות שהטעם מעצבן לא פחות: ממותק מדי וללא תחושת פרי אמיתית. נקסט.