ביום חמישי בלילה קיבלתי עוד תזכורת רבת־עוצמה עד כמה תקפה גם היום אמירתו של מרשל מקלוהן מלפני יותר מ־60 שנה על הכפר הגלובלי והתקשורת. זה החל במאמר של עמיתי, עופר אדרת ב"הארץ", שכתב כי התקשורת האמריקאית וכמה עיתונאים בישראל נואשים למצוא את שם הקיבוץ שבו שהה בשנות ה־60 הסנאטור ברני סנדרס, שנותן "פייט" מפתיע להילארי קלינטון. המאמר ב"הארץ" הוצג כמעין חידה ורמז שיש מי שחושדים כי סנדרס מסתיר את עברו ולכן אינו שש לדבר על התקופה שעשה בישראל ועל יחסו למדינה.
הרמיזות, הגובלות בתיאוריות קשר, נראו לי מוזרות ומוגזמות. מיהרתי להתקשר לארכיון "הארץ" וביקשתי שיאתרו כתבה שלי משנת 1990, בעידן שלפני מחשוב הארכיון, שבה ראיינתי את ברני סנדרס. הארכיברית, נירית מיטרני, מצאה בתוך דקות את המעטפה ובה גזיר העיתון המצהיב.
צייצתי כי סנדרס שהה ב־1963 בקיבוץ שער העמקים של תנועת השומר הצעיר. הוא עצמו סיפר לי על כך באותו ראיון. ציוצי צויץ מחדש ומוחזר שוב ושוב והתפשט ויראלית ברשתות החברתיות. משם הגיע מהר מאוד לתקשורת המרכזית. "וושינגטון פוסט" ו"ניו יורק טיימס" הקדישו מאמרים ל"גילוי" שלי. באופן חריג היו אפילו כמה כלי תקשורת בישראל שפרגנו. הפכתי לגיבור היום, בלי שהתכוונתי. זכיתי לחמש עשרה דקות התהילה שלי.
הקיבוץ שבו שהה ברני סנדרס כמתנדב צעיר הוא הרי עניין שולי ולא חשוב בביוגרפיה שלו. זה היה בעידן אחר, רחוק, שבו הקיבוץ נחשב לאטרקציה ומדינת ישראל לחביבת העולם.
את ברני סנדרס פגשתי ב־1990 באוניברסיטת הארוורד שליד בוסטון. שנינו שהינו שם בתוכניות לימודים שונות והתיידדנו. הוא היה אז ראש עיריית ברלינגטון, העיר הגדולה במדינת וורמונט, והתכוון לרוץ מחדש לתפקיד חבר קונגרס, לאחר שכמה שנים קודם לכן הפסיד בבחירות. בשל אוכלוסייתה הקטנה יחסית, וורמונט היא היחידה מכל 50 מדינות ה"יוניון" האמריקאי ששולחת לבית הנבחרים בוושינגטון רק ציר אחד.
קיימנו כמה שיחות שבהן סיפר לי ברני על עצמו ועל השקפת עולמו. הוא ריתק אותי לא בגלל מוצאו היהודי אלא משום שהגדיר עצמו "סוציאליסט גאה". לשמוע הגדרה כזו מפיו של איש ציבור אמריקאי ועוד על רקע גל השמרנות ששטף את ארצות הברית בעידן הנשיאות של רונלד רייגן, היה יותר מחידוש מרענן. בעיני, אמירה זו הייתה משולה להתאבדות פוליטית. אך סנדרס, בן למהגרים יהודים מפולין ומרוסיה שהגיעו לארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, דווקא עשה חיל. הוא נבחר לבית הנבחרים כמועמד עצמאי ואחר כך לסנאט, וכיום הוא מועמד שסוחף אחריו את הצעירים, הליברלים וכל מי ששואף לראות שינוי חברתי וכלכלי, שיהפוך את ארצות הברית למדינה שוויונית יותר. ב־1963 הוא כאמור ביקר בישראל ושהה כמה חודשים בשער העמקים. בשיחות ובראיון הוא סיפר לי כי לאחר שחזר לארצות הברית נשכחו ממנו ישראל, הציונות והיהדות. הוא היה אז פעיל בחוגי השמאל הרדיקליים ואף זכה לכינוי "סנדרניסטה", על משקל "סנדניסטה", תנועת השמאל שעלתה לשלטון ב־1979 בניקרגוואה.
בראיון הוא אמר: "כיהודי אני בוש למדי במעורבות ישראל ביבשת. זה מביך שדווקא ישראל מוכרת נשק לגרועים שבמשטרים באמריקה המרכזית והדרומית. מדוע אתם צריכים להיות שכירי חרב של הממשל האמריקאי?" בעניין הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא אמר: "הייתי רוצה לראות גם את ארצות הברית לוחצת יותר על ישראל". אך למרות הביקורת שלו, לא חשתי בכל שיחותינו שהוא אנטי־ישראלי או אנטי־ציוני.