לכבוד,
מר עבד אל־פתאח א־סיסי
נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים,
קהיר



שלום אדוני. אני כותב לך כאזרח ישראלי וכעיתונאי המסקר זה 17 שנה את מערכת היחסים בין ישראל למצרים. קודמיך הניחו בידיך כלי מדיני שנועד להפעיל לחץ על ממשלות ישראל: חרם על מגע מכל סוג שהוא עם החברה האזרחית כאן אצלנו. מדענים, עיתונאים, ספורטאים, אקדמאים ואמנים מצרים מצווים לא לקיים מגע עם ישראל וישראלים, כסנקציה על כך שהיא אוחזת בפלסטינים. היום אני כותב לך, אדוני הנשיא, כי באה השעה לסלק את החרם הזה מן העולם. ברשותך, אנמק.



מילא אנחנו, שהחרם מונע מאיתנו לצרוך תרבות מצרית במלואה, אבל מדוע לפגוע באזרח המצרי? מבין 90 מיליוני המצרים יש בוודאי כאלה שירצו לצפות בקולנוע ישראלי, לראות מחזות שנכתבו כאן ואפילו להראות לנו כמה סוער ונמרץ הוא הכדורגל שלכם. אני בטוח כי האלופה המצרית, אל־אהלי, הייתה מעוררת התלהבות רבה בעולם כולו לו שיחקה בישראל, או אירחה את האלופה שלנו, מכבי תל אביב.



גם מבין קוראי הספרים הרבים בארצך, בוודאי יש המסוקרנים להכיר את מיטב הסופרים שלנו. אני תוהה, אדוני הנשיא, אם מישהו שאל את פיהם, לפני שהחליט למנוע מהם לקרוא את יצירותיהם של דויד גרוסמן ועמוס עוז, שתורגמו לעשרות שפות, או למנוע מהם לצפות במחזות של חנוך לוין ויהושע סובול, המוצגים בהצלחה ברחבי העולם. מדוע למנוע מחובב הקולנוע המצרי את ההנאה בצפייה בסרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", שמחמיא מאוד למצרים ולעמה.



לעתים אני שומע אנשי רוח מצרים הקוראים למנוע "פלישה" ישראלית לתוך התרבות המצרית. ובכן, התרבות שלכם נטועה עמוק בהיסטוריה, והיא חזקה ויציבה מכדי שכל יצירה זרה תפגע בה. מפגש תרבויות אינו כיבוש. הוא הפריה. ביכולתנו ללמוד מתרבותכם, ונקווה שנוכל להעשירה מעט. גדול סופרי מצרים, נגיב מחפוז, נשאל פעם לדעתו בסוגיה זו. "אם אתם סבורים שהתרבות הישראלית יכולה לפגוע בזו המצרית", ענה לשואלים, "מוטב לכם למות".



אדוני הנשיא, הבט סביבך וראה לאן הידרדרה השכונה שלנו. בלוב, בסודן, בסוריה, בעיראק ובסיני, השתלט הגיונו של השטן על מאות אלפי בחורים צעירים. הם הורגים, סוחטים, פוגעים ברכוש, מנתצים פסלים עתיקים, רוצחים נפשות רכות. תשובתנו הצודקת לשופכי הדם האלה, נוסף למאבק הצבאי בהם, צריכה לכלול עידוד להשכלה ולתרבות. מצרים וישראל יודעות, ברצותן, להתאחד כנגד איום צבאי. עליהן לשלב ידיים ולהתמודד גם נגד אויב הבערות.



א סיסי על רקע דגל מצרים. זמן לעודד השכלה ותרבות. צילום: רויטרס



אין בדברי קריאה להפקיר את הסוגיה הפלסטינית. כולכם בני אותה אומה, ותמיכת קהיר בשאיפות הפלסטיניות לחיים טובים יותר היא דבר מובן. אולם בוודאי שמת לב, כי החרם על נורמליזציה לא שינה לטובה את מצבם של הפלסטינים. ואם נגענו בפלסטינים, אזכיר לך דברים שאמר לנו, העיתונאים הישראלים, הראיס הפלסטיני מחמוד עבאס לפני שבועיים בלבד. "אין יחסים", הוא אמר, "אבל יש מגעים". המגעים הללו אינם מתקיימים רק בין גורמי ממשל בירושלים וברמאללה, אלא גם בין סוחרים ישראלים לפלסטינים, בין עיתונאים משני הצדדים, בין פעילים פוליטיים וגם בין אמנים. מגעים עם עיתונאים ישראלים ופעילים פוליטיים מקיימים אפילו אישים בתנועת חמאס, אף בשעות חירום. אם הם, הפלסטינים, מצויים במגע איתנו (מתוך ראיית טובתם), מדוע אתם מסרבים לו, ובשם הסוגיה הפלסטינית?



לעתים, אדוני הנשיא, מגיע החרם הזה לידי אבסורד. לפני שש שנים התעוררה מחאה בקהיר. התברר, כי יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל תיאם עם עמיתו המצרי ביקור של נבחרת מצרים, אלופת אפריקה למשחק ידידות במזרח ירושלים. המתנגדים טענו כי שחקני הסגל המצרי ייאלצו לעבור דרך מחסומים ישראליים, ומדוע ניתן לישראלים את הזכות הזאת. הרעיון קרס לבסוף. אני וחברי בישראל לא הבנו כיצד נועדה המחאה הזו לפגוע בנו הישראלים. הרי היא פגעה, לפני כולם, באוהד הכדורגל הפלסטיני.



אבסורד נוסף שהוליד החרם הוא הוקעתם הציבורית של דוברי העברית אצלכם. צעירים וצעירות, שהשקיעו מאמץ וזיעה בלימוד שפה חדשה ותרבות אחרת, לא בגניבה - אלא בפקולטות של מיטב האוניברסיטאות. לשיא הגיעו הדברים באחרונה, כשהמורה נִהַאל טהַא לא התקבלה לעבודה, כי הודתה שהיא בוגרת לימודי עברית. מדוע להעניש מי שמבקש להפיץ ידע בקרב הציבור?



אדוני הנשיא, זה שנתיים וחצי שאתה אוחז במושכות ועומד בראש המדינה הערבית הגדולה בעולם. בתקופה הזו פתחת בסדרת מהלכים מהסוג שמנהיגים נרתעים לנקוט אותם. הכרזת מלחמה על הטרור, אף על פי שהולידה אלימות נרחבת ושכול. לא היססת לעמוד בפני גדולי אל־אזהר ולהטיח בהם, כי משהו השתבש בתוך החברה האסלאמית, ולכן דרושה לה רפורמה. יצאת למאבק נגד האחים המוסלמים, אף שמולך עמד ארגון בינלאומי רב תמיכה וממון. יום ולילה אתה עסוק בהטבת מצבה הכלכלי של ארצך. זוהי מנהיגות אמיצה ומעוררת הערכה, שפועלת למען עמה, ולא נגדו.



איני מפציר בך כעת לצאת במחווה כלפי הישראלים, ולא ביוזמה מסוכנת או יקרת ערך. בקשתי להפחית משמעותית מעוצמת החרם על מגע עם ישראלים נועדה להוציאנו יחד מנוסחאות החולשה של העולם הישן ולשלבנו בעולם המודרני. סילוקו של החרם הזה נועד להעניק לדורות הבאים בשני הצדדים מורשת של אתגר ושל חדשנות. את המורשת הזו, אדוני, ואת האופטימיות, תוליד היצירה האנושית - לא מגעים רחוקים מהעין בין גנרלים ודיפלומטים.



ג'קי חוגי, הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל, הוא מחברו של הספר "אלף לילה.קום" העוסק בתמורות בעולם הערבי. באחרונה תורגם הספר לערבית ויצא לאור בקהיר. פרסומו מחולל בימים אלה סערה במצרים סביב הלגיטימיות של תרגום יצירות עבריות לערבית.