מתי היה הרגע המדויק שבו התאהבתי? האם כשהרמתי את הראש ועמדתָ בדלת? האם משום שעמדת בדלת כשנשאתי עיניים? האם כי נדמה היה לי שחייכת? האם כשכן או לא חייכת התאהבתי? האם כשהרגליים שלך פסעו פסיעה אחת קדימה? האם משום שבאת לכיווני? מתי בדיוק זה קרה? מתי הכל נהיה מולך? כשנכנסת? כשעמדנו מקבילים ומה ביקשת? האם כי ביקשת? ולמה דווקא אתה? האם משום פניך הקשובות לתשובותי? האם כי ענית לי בשאלה בת מילה אחת? כי שמעתי בקולך צל של רעד? כי היית צעיר? האם משום שקראתי בתיקך האישי הרבה לפני כן, ובתמונה קטנה ראיתי את פניך וידעתי את שמך? האם בשל שמך? יופייך? סבך תלתליך? עיניך הכהות? האם משום שאתה נדמה עדין או משום שחזק? האם משום שפניך רחוקות ממני, מפרידים בינינו קומות, מסדרונות, חדרים, ימים, שעות, משום שהן מופנות תמיד הלאה? האם משום שנדמה שמילים יכולות לעבור בינינו כבדות כמטילי זהב, רגילות כאבנים פשוטות? האם כי נדמה לי ששפתיך רכות ותפוחות וקרובות וקל לנשקן? משום שכפות ידיך גדולות, אצבעות ארוכות, ויכולות לאחוז בעולם? האם כי פעם ראיתי מרחוק, בחדר האוכל ההומה, בינות להמון הפקידים הרעבים, עיגול של אור פז סביב כפות ידיך, היית יפה כמו מין מלאך, כמו אדם, ואני ברחתי משם. האם משום המראה ההוא שהיה כולו זהב בהיר ורך? האם משום שכך נקבע מראש במקום כלשהו - שעלי לאהוב אותך ולשאת את אהבתי טמירה בתוכי? האם בשל כך? האם אתה מודע לכך? האם אני עוברת במחשבותיך מפעם לפעם או אי־פעם כמו נוצה קלה מאוד? כמו שריטה? כמו זבוב טורדני? האם זה טבעי שבחדרים שבהם אתה עובר בראשי, נדלק אור מיד? מניין כל זה? לאן אוליך את זה? אהבָתי אוצר או משא? איך לומר? איך אפשר שמולך, לקראתך, ישר ואותך ואהבתי.