1. בנקאות מול חקלאות
לא שחסרות אצלנו חדשות כלכלה, אבל שני אירועים שהתרחשו השבוע עמדו במוקד. הבנקאים פרסמו את דוחותיהם הכספיים ל־2015 - בכותרות דווח על רווחי שיא (יותר מ־8 מיליארד שקל). במקביל החקלאים המשיכו את המלחמה נגד השר משה כחלון על החיים עצמם.
הבנקאים ניצלו את פרסום הדוחות למתקפה חזיתית נגד הוועדה להגברת התחרותיות ("ועדת שטרום"). הדברים שהוטחו נוסחו בצורה דיפלומטית שכללה רמזים על עתיד יציבות הבנקים, המשבר שעלול להתרחש והמחיר שהלקוחות עלולים לשלם. שר האוצר לא התרגש יותר מדי. "אין סכנה ליציבות הבנקים", אמר שלשום לחגי גולן בכנס הנדל"ן של גלובס, והוסיף: "מי שלא מאמין מוזמן לראות את הרווח באחד הבנקים שהסתכם ב־3.5 מיליארד שקל כולל שעות שינה ורחצה (כחלון אוהב לחשב את הרווח לשעה)". כחלון נהנה מרוח אוהדת של הקהל שהתמוגג מכל רגע של המופע. לא ייאמן עד כמה הקהל אוהב לשנוא בנקאים.
אז למען הדיוק, שום בנק לא הרוויח 3.5 מיליארד שקל ב־2015. בנק לאומי גירד מלמטה את ה־3 מיליארד. לא שזה מעט, אבל שליש מתוכם היו רווחים חד־פעמיים הנובעים מחיסול השקעותיו כדי להגדיל את הונו. אבל כחלון ממשיך במשימתו להוכיח שתוך עשר שנים יהפכו הבנקים לפלקטים, מסיבות טכנולוגיות כמובן.
השבוע הוא פנה לדרור שטרום וביקש להאיץ את לוח הזמנים להגשת המלצותיו. שר האוצר מעוניין שאלה יוגשו לכל המאוחר עד סוף החודש, כך שניתן יהיה להתחיל בהליך החקיקה הנדרש לפני יציאת הכנסת לפגרת הפסח (סוף מרץ). במקביל מנהל כחלון מסלול עוקף בנק ישראל מול הבנקאים. לפני שבועיים נפגש עם יו"ר בנק איגוד זאב אבלס. לפני שבוע התראה עם מנכ"לית הבנק הבינלאומי סמדר ברבר־צדיק. הסולידריות אינה הצד החזק של בנקאים אלה.
אבל סיפור השבוע היה של החקלאים. לפי תוכניות האוצר, המכס על הדגים אמור היה לרדת השבוע ב־50%, והשר היה מאפשר ייבוא מוגדל ופטור ממכס של בשר טרי, שמן זית וגם ירקות קפואים. המהלך, המכונה באוצר "אורנים הקטן" (כשם הקוד של תחילת מלחמת לבנון הראשונה), אמור היה להגשים את הבטחת כחלון לשולחן ליל הסדר מוזל. אלא ששר האוצר גילה בדרך הקשה שהחקלאים הם לא בנקאים ודג אינו עמלת עו"ש, והעסק נדחה בשבוע.
לובי מקיר לקיר, רעשני אבל יעיל, שהחל בוועדת הכלכלה של הכנסת ונמשך בהפגנות לא ספונטניות טרפד בינתיים את המהלך עד למציאת נוסחת פשרה. יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל, שהצטיין בהתקפות על "מונופול הגז", השתתק כשמדובר ב"מונופול החקלאות". "הצרכנים הם האלוהים שלנו, וכל העבודה של ועדת הכלכלה היא לטובת הציבור, אבל אסור לדרוס בדרך את החקלאות", הסביר כבל. נשמע מוכר? כך הוא דיבר גם כשטרפד את רפורמת הוזלת העוף (רפורמות הפטם).
לכבל הצטרפו גם יו"ר המפלגה יצחק הרצוג, חיים ילין (יש עתיד) ממועצת יישובי עוטף עזה, נשיא התעשיינים שרגא ברוש, ואפילו ח"כ יצחק ועקנין (ש"ס), בעצמו מושבניק מהצפון. אבל ממי לא שמענו השבוע? כמובן, משלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), שבענייני יוקר המחיה הפכה למשת"פית של כחלון, גם אם על חשבון עתיד החקלאות.
בדרך להפחתת המכסים, גם שר החקלאות אורי אריאל קיבל רגליים קרות. השר שהגיע מקיבוץ טירת צבי זרם תחילה עם תוכנית כחלון. אלא שיש לו קשרי משפחה עם מגדלי דגים, ואף הודיע על כך. בשלב מסוים גם הוא נכנע ללחץ החקלאים. מישהו פנה מטעמו ליועץ המשפטי לממשלה, וזה הנחה את עו"ד דינה זילבר להיכנס בעובי הקורה. בישיבה באמצע השבוע היא דרשה לדחות את המהלך ב־21 יום עד להשלמת השימוע, ובסוף סוכם על דחייה בשבוע. נראה שבתחילת השבוע הבא כבר תוצג הפשרה.
סיפור המכסים הוא כאמור "אורנים הקטן", ובאגף התקציבים באוצר עובדים על תוכנית "אורנים הגדול", הכוללת רפורמה של ממש בתחום החקלאות. שאיפת האוצר היא להכניס את הרפורמה לחוק ההסדרים הקרוב. אם זה יקרה, רעידת אדמה היא אנדרסטייטמנט לתיאור המהומה שתתחולל. מדובר בביטול מועצות הייצור במשק החלב, הביצים וענף הלול. זאת כבר משימה מורכבת, אם לא בלתי אפשרית. לצורך הגשמתה צריך לפתוח הסכמים קיימים כמו דוח לוקר לעניין משק החלב, שהושלם רק לפני שנה.
הפחתת מכסים ופתיחת השווקים לתחרות הן צעדים יפים ברמת הססמאות, אבל בפועל אינם מספקים את הסחורה של הורדת המחירים. תנובה לדוגמה הפחיתה מחירים במוצרי חלב, אבל ברשת שופרסל לא הורידו. ספק רב אם גם מחירי הדגים, ש־85% מהם מיובאים ממילא, יירדו. אבל כותרות היו בשפע ועוד יהיו.
2. המלחמה הדו־שנתית
אנשי אגף התקציבים באוצר החלו בימים האחרונים בדיונים על תקציב 2017 וחוק ההסדרים (שחלק מפואר מתוכו יהיה הרפורמה בחקלאות). אם לא תחול הפתעה, גם השנה יונהג תקציב דו־שנתי אף על פי שהדרג המקצועי באוצר מתנגד לכך בחריפות. אבל כשמדובר בהישרדותו הפוליטית של ראש הממשלה, הכל מותר. נתניהו נפגש שלשום עם שר האוצר והסביר עד כמה חשוב התקציב הדו־שנתי. בכל מקרה, כחלון התחייב בהסכם הקואליציוני לתמוך בתקציב הזוי כזה.
אבל זה לא כל כך פשוט. כחלון אוהב לכבד הסכמים, אך מצד שני גם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא קיים את התחייבויותיו. הוא לא נועץ עם כחלון כשמינה את הממונה על ההגבלים החדש. נתניהו גם מנסה לשנות את הרכב הקואליציה ולהגדיל על חשבון כחלון את מספר השרים. שר האוצר מבין שתקציב דו־שנתי יימשך עד סוף הקדנציה של הממשלה וישמוט את אחד מקלפי הלחץ החשובים שלו. אבל כנראה שלא תהיה לו ברירה אלא לתמוך ולספק את היציבות לקואליציית 61 הח"כים הנדרשת לביבי וגם לו.
מקצועית מדובר בטעות קשה. המדינה היחידה בעולם שבה קיים תקציב כזה היא דובאי. תכנון תקציבי בישראל לחודש הוא אתגר לא פשוט, לשנה זה עניין מורכב ולשנתיים זו משימה בלתי אפשרית. בשום מדינה אירופית או ב־OECD לא שמעו על פטנט כזה.
ההדגמה של מורכבות תקציב כזה הייתה בתקופת יובל שטייניץ כשר אוצר. בתקציב 2011־2012 נוצר בור לא מתוכנן של 40 מיליארד שקל בהכנסות, שלא ברור איך אפשר לכסות אותו. בסופו של דבר, איכשהו העניין הסתדר. אין ספק שגם הפעם הכל יסתדר.
3. בנזין למדורה
צניחת מחירי הדלק בעולם עושה את שלה. הבנזין למכוניות ירד השבוע למחיר הנמוך ביותר בשש השנים האחרונות: ליטר אוקטן 95 (בשירות עצמי) עולה 5.54 שקלים לליטר, 19 אג' פחות ממחירו לפני חודש. ועדיין זו אינה סיבה לחגיגה. מרכיב המיסוי מהווה 70% מהמחיר, ולו היה מתנדף מנוסחת העדכון, מחיר הליטר היה צונח ל־1.08 שקלים, בדומה למחיר בארה"ב. אז מדוע האמריקאים חוגגים ואצלנו בוכים?
כי באוצר עדיין חושבים שפח עם ארבעה גלגלים המכונה "מכונית" נחשב למוצר יוקרה. בנוסף, מוכרים לנו את האגדה שמכוניות תורמות לזיהום האוויר, ושצריך להכביד את המיסוי. אלא שהכל תירוצים. תחבורה ציבורית סבירה אין בישראל. זיהום אוויר? מומלץ שיתחילו בזיהום במפרץ חיפה ואחר כך נדבר. הסיבה האמיתית למס האסטרונומי היא כמובן הרגל האוצר להתחבר כמו טפיל למשאבות הדלק ולינוק מדי שנה כ־17.5 מיליארד שקל.
זה כסף גדול שהגמילה ממנו קשה מאוד. כשמחירים צונחים, זה כואב אבל פחות. הנהגים משלמים קצת פחות, והאוצר ממשיך לשאוב בששון. כיצד משתלבות חברות הדלק בחגיגה? אז זהו, שהן לחלוטין בחוץ. עבור כל ליטר שנמכר בתחנה הן מקבלות 60.5 אג', בגין מה שמכונה מרווח השיווק. התשלום אמור לכסות את הוצאות התפעול בתחנות, החל משכר העבודה וכלה בתחזוקה השוטפת.
אלא שהאינפלציה השלילית שחקה את המרווח, ובעדכון הדו־שנתי הקרוב (בתחילת אפריל) יגלו החברות שהמרווח ירד מתחת ל־60 אג' לליטר. בעלי הבית כמו יצחק תשובה בדלק או בינו צדיק בפז מבינים שהתשלום מכסה בקושי את ההוצאות, הגדלות כל הזמן. עליית שכר המינימום לדוגמה (רמות השכר של מרבית המתדלקים נמוכות) הגדילה את הוצאות הענף ב־50 מיליון שקל לשנה, ואף אחד לא פיצה על כך.
במשרד האנרגיה לא מוכנים לשמוע על עדכון התוספת לבעלי התחנות. בחודש שעבר נפגשו בעלי חברות האנרגיה הקטנות כמו דור אלון עם אנשי משרד האנרגיה והתלוננו על ההפסדים. הם דרשו בסך הכל הוספת אגורה שחוקה אחת למרווח השיווק. זה לא בשמיים, אבל במשרד האנרגיה חוששים מביקורת ואינם עושים דבר. לבעלי הבית לא נותרה ברירה, והם מתייעלים ומקצצים בשירות.
בכירים בענף האנרגיה הודו בפה מלא שהם הפסיקו להשקיע, ששלחו הביתה מתדלקים ושרמת השירות אכן יורדת. וכל זה למה? כי במשרד האנרגיה מסרבים להוסיף אגורה למרווח.
מי שמבקר בשבועות האחרונים בתחנות חש את הירידה ברמת השירות. פחות מתדלקים מסתובבים בשטח, והשירות העצמי מקרטע. ביקור בשירותים בתחנה? עדיף כבר להתאפק. אישית, לי כנהג לא היה אכפת לתרום אגורה לליטר כדי לקבל שירות סביר.
אבל סיפור תחנות הדלק הוא מקרה נוסף שבו הפקידים והפוליטיקאים מסתכלים רק על המחיר לצרכן ומתעלמים מדברים כמו רמת השירות או היקף התעסוקה.
4. בין אפקה לאופקים
עמיר פרץ, בעבר שר ביטחון והאחראי לפיתוח "כיפת ברזל", רצה ליזום השבוע כיפת ברזל כלכלית ליישובי הפריפריה. הוא הביא לאישור הכנסת בקריאה טרומית הצעה לשוויון במחירי המוצרים בפריפריה ברשתות השיווק הגדולות. בעלי הרשתות אינם צדיקים. הם מעלים מחירים כי הם יכולים. פרץ הוביל את היוזמה עוד ב־2012. הממשלה תמכה בהצעת החוק, אולם הכנסת פוזרה והליך החקיקה נתקע.
כעת חוזר פרץ לנושא ודורש לחייב את רשתות השיווק למחיר אחיד בכל הסניפים בארץ. מבחינתו, אין שום סיבה להבדלי מחיר בין אפקה לאופקים. אלא ששר הביטחון לשעבר שנדרש לענייני סופרמרקטים הבין עד כמה קשים החיים באופוזיציה. בייאושו הטיח באנשי הקואליציה, בראשות שר התיירות יריב לוין, שייצג את הממשלה: "פתאום אתם חרדים לשוק החופשי? מדוע זה קורה רק על הגב של תושבי הפריפריה? אני מייחל ליום שבו הם יתעמרו בכם בחזרה כמו שאתם מתעמרים בהם היום".
"אין שום סיבה בעולם שבירוחם או בשלומי ישלמו על מוצרי יסוד יותר מתל אביב", הוא אמר לי השבוע, "לצערי, הממשלה הזאת, שמתחזה לממשלה חברתית, פוסלת אוטומטית הצעות חוק מהאופוזיציה גם כשהן נועדו להקל על השכבות המוחלשות".
מדוע אתה מופתע. הרי ברור שהקואליציה תפיל כל הצעה שלכם.
"אני מופתע מההתנהגות האגרסיבית. הקואליציה מדברת על השכבות החלשות אבל בפועל מתעמרת בהן ונוהגת בהתנשאות. יריב לוין אישר שמחירי השכירות והארנונה בצפון ת"א יותר גבוהים מדימונה וירוחם, כלומר המחירים במרכז דווקא צריכים להיות גבוהים יותר. אבל הוא הוסיף שמדובר בשוק חופשי ואי אפשר להתערב. מה שאני מבקש זה רק השוואת מחירים. הלקוח בעיירת הפיתוח שבוי ונאלץ לשלם על פסטה, קפה ונייר טואלט עוד 30% עד 40%".
עושה רושם שבחודשים האחרונים נעלמת מהעיסוק בענייני כלכלה וחברה.
"דווקא עכשיו אני מקדם את חוק יסוד הזכויות החברתיות ומנסה לתת נפח ועוצמה לנושאים חברתיים כמו הטיפול ביוקר הדיור, הפערים בין העשירים לעניים והניסיון לייבא מהנדסים מהודו ולהפוך את המדינה לסוחרים ולספסרים".
תן לי כמה דוגמאות.
"הדוגמה האקטואלית מהשבוע נוגעת להורדת המכסים. מדובר בבלוף אחד גדול. רוב הענפים הם כיום ללא מכסים, אז איך ייתכן שהמחירים כל כך גבוהים? אסור להסית נגד החקלאים. אני מעדיף לשלם עוד 10% על ביצים ולא לקבל ביצי סלמונלה. חייבים להעריך את העבודה הישראלית. אני מעדיף לראות יותר מפעלים וחקלאות ופחות יבואנים ומתווכים".
אבל שר האוצר רוצה להוריד את יוקר המחיה. מדוע אתה מתנגד?
"זה לא סוד שהממשלה הזאת מפעילה קפיטליזם אגרסיבי. אני בעד הורדת יוקר המחיה אבל אסור לייבא ללא גבולות. תראה מה קרה לענף הלבידים בישראל. בהתחלה המחירים ירדו ולאחר מכן עלו, ועכשיו הרהיטים בישראל בכלל לא זולים. בעניין מוצרי החקלאות, מספיק שתהיה קרה או מגיפה באירופה והמחירים מיד יזנקו. אסור לבנות את המדינה כולה על הייבוא ללא עוגני הייצוא. חקלאות היא ערך חשוב ולא בגללה קיים יוקר המחיה. צריך לבדוק את שרשרת המזון כולה. אם כחלון רוצה להפחית מחירים, אז שיוריד את המע"מ המטורף.
"מדוע צריך לעזור ליצרנים בחו"ל? זה לא נורמלי. בשביל מה להביא מהנדסים מהודו? אני רוצה שהצעירים יישארו בארץ. אם כך, מדוע לא לייבא כמה מנהלי בנקים זולים יותר? הגישה כולה בעייתית ואין בה טיפת ערכים".
מדוע לא השמעת את דעתך בנושא מתווה הגז?
"אז אני מודיע לך חד־משמעתית שאני נגד באופן מוחלט. המתווה משפיע על כל מבנה המשק בעתיד. אם כבר עושים מתווה ומנטרלים את השפעת הממשלה, אנחנו גוזרים גזירה שבה יש גז בשפע אבל המחיר מופקע. התעשייה תחזור למזוט ולדלק המזהם".
עד היום לא הרגישו אותך בענייני כלכלה וחברה והשארת את הזירה לח"כים כמו סתיו שפיר או מרב מיכאלי.
"אני שמח שחברי כנסת צעירים עושים את עבודתם ומסייע להם בהצעות חוק. אחרי שעברנו את התקציב, עברנו לשלב ההתמודדות על דעת הקהל. מעולם לא הפסקתי להילחם על נושאי כלכלה וחברה".
לאחר שחזרת למפלגת העבודה החלו דיבורים על התמודדות על מזכ"לות ההסתדרות, ראשות המפלגה ושיתוף פעולה עם שלי יחימוביץ'. מחק את המיותר.
"שמעתי את הדיבורים, ואני לא עוסק בענייני התמודדויות. אני פועל לחידוש עוצמת המחנה החברתי במפלגה. תפסת אותי בדרכי למפגש באופקים כדי להעיר את האנשים בשטח ולחדש את התקווה. רוצה לבנות את הגשר בין אפקה לאופקים. ההתמודדויות רחוקות ולא רלוונטיות. שואלים על ראשות המפלגה? זה אופציה לאובססיה. שואלים אותי גם על דיל ביני לבין שלי. אין דילים ואין שום סוג של הסכמים לא ידועים. יש שיפור משמעותי ביחסים איתה, אבל אין שום הסכמות פוליטיות".
והיחסים עם אבי ניסנקורן?
"בסדר גמור. היו בינינו שתי פגישות ודיברנו על הכל. הקמתי שדולה למען העובד, והוא היה אורח כבוד. אני כבר לא נמצא במקום של דרמות ועימותים. אני מתמקד בבניית אלטרנטיבה לשלטון הקיים. ההתמודדות מבחינתי היא אופציה ולא אובססיה".
אז לא למדת את הלקח מהעימות שלך בעבר עם שלי יחימוביץ'?
"אני 30 שנה במערכת הפוליטית. סייעתי להרבה אנשים, והיו מקומות שבהם היחסים הגיעו למשבר. החלטתי עכשיו לשים את המשקעים מאחור. אני אומר באופן מפורש שהיחסים שלי איתה משופרים, אבל עדיין לא ברמה של הסכמות פוליטיות. אין לי כוונה להפוך משקעים לתוכנית עבודה. עד היום נהגתי בהגינות עם כל השותפים. אני מקווה שכולנו, כולל שלי, מגיעים למערכה בוגרים יותר ובעלי ניסיון. המערכה תלויה היום בעיקר במוטיבציה לבנות אלטרנטיבה לשלטון".