השחיתות זועקת: הפרטים המטרידים שחייבים לדעת על פרשת רות דוד

הסצינה הפרועה הזאת מימי ילדותי הבזיקה במוחי השבוע עם פרסום הודעת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, על גניזת תיקי השוחד והפרת האמונים נגד פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד. במיוחד מקוממת הסתמכותו על חוות הדעת של קודמו בתפקיד, יהודה וינשטיין, ושל פרקליט המדינה שי ניצן וסגנו רן נזרי. הרי רק בחודש פברואר קבעה נציבת הביקורת על מערכי התביעה, הילה גרסטל, כי בפרקליטות "טייחו" חקירות נגד רות דוד הרבה לפני מעצרה - מה שיכול למוטט את הטיעונים להתיישנות העבירות.

גרסטל התכוונה לסדרת תלונות על קשריהם הפסולים של דוד ורונאל פישר, אשר נמסרו למשרד היועץ המשפטי על ידי אריה אבנרי מתנועת אומ"ץ החל משנת 2008. אבל כאמור הן טויחו, שלא לומר נדחו בבוז ובהתנשאות.

כמה חבל שבאותה נשימה פרסמה לשכת מנדלבליט הודעה חפוזה על גניזת התיק הכי מקומם במדינה, תוך התעלמות מראיות ומנסיבות זועקות, והכל - ככל הנראה - במטרה להשפיע על דעת הקהל ערב התחקיר על רות דוד בערוץ 10. הנה מקבץ פריטים חלקי שלא הובא לידיעת הציבור:

 

בהודעת היועמ"ש לא נמסרו פרטים על תלונות נוספות שנבדקו מאז מעצרה של רות דוד אשתקד. ברשתות החברתיות ובפרלמנטים של הארץ הנהדרת מסבירים זאת בחשש מפני קריסת מערכת אכיפת החוק שתתרחש אם רק יעמיקו חקור ורות דוד תפתח את הפה. בנות יענה שכמותנו.

לניסוחים התמוהים של עילות הגניזה מצטרפת חוות דעת של להב 433. רגע לפני שצוללים לראיות, יש לומר שקצינים רבים מדי ביחידת העילית של המשטרה חייבים לפרקליטת מחוז תל אביב לשעבר את דרגותיהם הרמות, כך שמטבע הדברים זה לא היה המקום הנכון לחקור את הגורו הקשוחה. מספיק לציין כי בזמן פתיחת החקירה עמד בראש יאח"ה תנ"צ אפרים ברכה המנוח, ובראש להב ניצב רוני ריטמן ייבדל לחיים ארוכים. שניהם עבדו בעבר הלא רחוק לילות כימים מול משרדה של דוד, להבדיל מזמן האיכות שלו זכה פישר בחדרה. 

שופט חוקר או נציבות הביקורת על רשויות האכיפה יכולים לספק אלטרנטיבה נכונה למקרים כאלה בעתיד. בינתיים הדרך אומנם פתוחה לעתירה נגד החלטת היועמ"ש, אלא שמדיניות האי־התערבות של בית המשפט העליון הורגת כל ניסיון כזה כבר באבו. הוסיפו לכך את סנטימנט המיוחסים אשר התקבע בבתי המשפט ובתקשורת. ימי הצדק החברתי וזכויות הפרט של הנשיא אהרן ברק והעיתונות השמאלנית היו ואינם עוד, והאופק נראה קודר אף יותר.

קבלן הבניין הירושלמי יאיר ביטון היה שותפו הכנוע של גבי בן הרוש, אסיר עולם שבמסגרת שיקומו נכנס לעסקי בנייה. את הכסף הזול ששניהם קיבלו מהבנקים, להשקעה ביזמות בנייה, השקיע בן הרוש גם בהלוואות בשוק האפור. כך הוא הכיר את עופר מקסימוב ואת אתי אלון מהבנק למסחר, וכל השאר היסטוריה.

כאשר בן הרוש נמלט מישראל בשנת 2003, עסקה פרקליטות מחוז ירושלים בחברי "הכנופיה הירושלמית" שנותרו מאחור, ואילו פרקליטות מחוז תל אביב ניהלה את תיק הבנק למסחר ואת המצוד הבינלאומי אחרי הבוס, כולל עדכונים של רות דוד על הנעשה בעניינו מחקירת האף־בי־איי.

הפרק הזה לא הופיע בהודעת היועמ"ש, אלא שבאותה שנה התהדקו יחסיה של דוד עם פישר, שהתחבר אז לביטון כיועץ משפטי, כאשף יחסי ציבור וכשותפו בעסקים. במשך למעלה מעשר שנים דרכיהם של השלושה לא נפרדו, גם לא כאשר ביטון הרבה להיפגש עם השותף בן הרוש בלאס וגאס (2004־2006) ומימן את ארגון אברג'ל באילת (2010), עד שהושמו במעצר אשתקד. 
 

התעלמות היועמ"ש מקשרי השוחד של רות דוד עם ביטון מאפילה אפילו על מופרכות טענת ההתיישנות על עבירות הפרת האמונים, עקב הקשרים הפסולים עם פישר.

לפי דוח הגניזה, הקשרים עם ביטון החלו ב־2006 לערך, אולם הקשר הזה מיוחס לחברות שלה עם פישר ומתעלם מהמודעות המובנית שלה לקשר הפלילי המובהק של ביטון עם בן הרוש - מי שסייע למוטט בנק בישראל והפך למושא חקירת הדגל שלה עצמה באותם ימים. 

היועמ"ש הדגיש כי דוד וביטון נפגשו בנסיבות חברתיות עם פישר וגם ביחידות, אבל לא ציין את המשמעות הפלילית הנגזרת מכל פעולה שביצעה עם ביטון פרקליטת המחוז עד ליומה האחרון בתפקיד בשנת 2011.

היועמ"ש טוען כי אין דרך להפריך את טענת דוד, שאת תיק הלואי ויטון (שעלותו 20 אלף דולר) היא קיבלה מביטון במסיבת הפרידה מהפרקליטות. זאת ועוד, בדוח הגניזה אין התייחסות גם לעדת המדינה ממשרד פישר, אשר סיפרה איך ב"פגישת השיבוש" המפורסמת, הדריכה אותה דוד כיצד לנהוג במשטרה, וציינה כי אם תישאל על התיק שביטון הביא לה, היא תאמר שהוא ניתן במסיבת הפרידה. על אמירות הרבה יותר מינוריות של עדי מדינה מגישים כתבי אישום חמורים, במקרה של רות דוד עדות ישירה וסיוע חפצי לא הספיקו.

שי ניצן ורן נזרי חזרו והדגישו השבוע כי בחקירת השוחד לא נמצא שדוד כפרקליטת מחוז נתנה תמורה כלשהי למיטיביה ושותפיה לעת פרישה, פישר וביטון. הם רק לא התייחסו לאפשרות המובנית, שהשוחד יכול להינתן ללא תמורה מיידית אלא בבחינת "שלח לחמך" בציפייה לתמורה עתידית - סעיף שבגינו נשלחו אנשים רבים לבית הסוהר.
 

צמד השמות רונאל פישר ורות דוד הפך סמל לשחיתות וסיאוב, ודומה כי אין כבר חשק להוסיף, למעט הפליאה על התעלמות היועמ"ש מהתלונות על יחסיהם הרקובים, אשר התקבלו בלשכתו מאז 2008. אומנם הן לא זכו למענה, אבל אין סיבה שהן לא יהוו פקטור להגשת כתב אישום נגד דוד גם בעבירת הפרת האמונים, תוך ביטול הגנת ההתיישנות המגוחכת שבה מנפנפת המדינה.