“שבוע האפרטהייד הישראלי", שחל החודש ברחבי העולם, הוא המשך ישיר למאבקה של תנועת החרם העולמי נגד ישראל והלגיטימציה שלה. קמפיין זה, שמטרתו לבצע דמוניזציה לישראל, נעוץ בתפיסה מסורתית ושורשית יותר, שבסיסה אנטישמיות טהורה. אם במקורה נבעה האנטישמיות ושנאת היהודים ממניעים דתיים, והובלה על ידי הנצרות שראתה עצמה כ"ישראל החדשה" ואת היהודים כמי שננטשו על ידי האל בשל חטאיהם, השתנתה התפיסה עם הזמן, והאנטישמיות הלכה והתבססה על המניע הגזעי, כשלשיא הגיעה בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20 בדמות שואת היהודים.



מאז הקמת המדינה היהודית, עברה האנטישמיות להתרכז בתנועה הציונית, במדינת ישראל ובלאום היהודי, במה שנקרא היום “האנטישמיות החדשה". אנטישמיות זו משתמשת באמתלות ובכסות של “פשעי ישראל", והעוולות שהיא גורמת כביכול לערבים הפלסטינים שבשטחה, רק כדי להתנכל ולפגוע במהותו של העם היהודי, בדיוק כפי שהדת והגזע שימשו כלי לדמוניזציה ודה־לגיטימציה בעברם.



ניסיונה של תנועת החרם לפגוע בישראל ולהמשיך את מורשת האנטישמיות הוא מקיף וכולל חלקים נרחבים של העולם, והצלחתו נובעת בעיקר בשל מיתוגו את מאבקה של התנועה נגד ישראל כמאבק תמים, אובייקטיבי וניטרלי נגד פשעי מלחמה ועוולות שלטוניות חשוכות, המזמינות את כל שוחרי זכויות האדם להשתתף בו. זאת, גם כאשר ברור שתנועת החרם עוסקת אך ורק במדינת ישראל ובפשעיה כביכול, ולא בסכסוכים המתרחשים במוקדים שונים בעולם, וגם בשל מטרותיה הברורות של תנועת החרם למחוק את זהותה היהודית של מדינת ישראל, המתבטאות בדרישה לזכות השיבה.



אומנם נראה לכאורה שתנועת החרם משגשגת ומצליחה במטרותיה, ופעולותיה הפרובוקטיביות מדווחות בתקשורת למכביר. אולם שיתוף פעולה כלל־ישראלי – הן מצד הקואליציה והן מצד חלקים נרחבים מהאופוזיציה – ופעולות פוליטיות ודיפלומטיות תקיפות מצד הקהילות היהודיות ברחבי העולם הובילו לאיזון התמונה, גם אם מאוחר במקצת, עד שכיום כל פעילות של תנועת החרם משולה לדבר מגונה מצד ממשלות רבות באירופה ובתוך ארצות הברית.



כך למשל, החליטה עיריית לונדון להסיר את הכרזות הקוראות לחרם על ישראל, זאת לאחר לחץ ובקשות מצד ראש הממשלה וגורמי אופוזיציה, כמו יאיר לפיד. בקנדה הועברה החלטה בבית הנבחרים לגנות את תנועת החרם העולמי נגד ישראל, ברוב גדול של 229 תומכים לעומת 51 מתנגדים, בטענה שהיא “מקדמת דמוניזציה ודה־לגיטימציה של מדינת ישראל".



אך המאבק החשוב ביותר של ישראל נחל הצלחה בארצות הברית, שם עבר בקונגרס לפני כשבעה חודשים חוק שלפיו כל הסכם סחר שייחתם בין חברה אירופית לבין ממשלת ארצות הברית יכלול סעיף האוסר על החברה להחרים את מדינת ישראל. חוק זה מצטרף לחוקים נוספים שהעבירו בשנה האחרונה מספר מדינות, האוסרים חרם נגד ישראל.



לצד הצלחות נקודתיות אלו, שומה על מדינת ישראל לגבש אסטרטגיה שלמה וקוהרנטית, לצורך מאבק מתמשך ועקבי בתנועת החרם, ולערב את הקואליציה והאופוזיציה יחד בקביעת מטרות ויעדים, ניהול משאבים ויישום הפעולות המוסכמות. מאבק זה הוא אפוא חלק מהניסיון לפגוע במדינה בדרכים לא צבאיות, ואלו לא פחות משפיעות על המדינה מאשר פעולות צבאיות מצד האויב. על ישראל להיות ערוכה הן למגננה והן להתקפה.