שנה לקיום הבחירות מצוינת היום (חמישי), מה שמוכיח בעיקר דבר אחד: הזמן עף כשנהנים, אבל גם כשלא. בטיימינג מעניין התפרסם אתמול מדד האושר העולמי, וישראל דורגה במקום ה־11. זה לא 1 באפריל - לפי שקלול של תל"ג, בריאות, תוחלת חיים ושלל שאלות על הרגשה אישית, בישראל האזרחים מאושרים יותר מאשר בצרפת, בגרמניה, באנגליה וגם בארצות הברית. אבל האם מצבנו השתפר מאז הבחירות, או שאולי הורע? שאלה טובה. על פי מדד האושר לא זזנו בדירוג, אבל גם לפני שנה מקום 11 נראה לרבים כמו בדיחה גרועה. אפשר כמובן להתווכח איך אמורים למדוד אושר, אבל לא זו הפואנטה. מדד האושר מעניין מעצם העובדה שהוא נותן כלי כלשהו, שאינו מונע מאג'נדה פוליטית, אלא מדעית.
 
ואולי זה הסיפור שלנו - יש לנו המון דעות ובלי סוף כושר ויכוח, אבל מעט מדדים אובייקטיביים ואיכותיים שנותנים תשובות אמיתיות. לכן קצת קשה לדעת מה באמת קרה כאן מאז הבחירות. הקואליציה הוכתרה מיומה הראשון כתלויה על בלימה, ובכל זאת, קשה לומר אם היא יותר או פחות יציבה מהקודמת, או מהם הישגיה בשנתה הראשונה יחסית לקודמתה.
 
הסקרים שלא ניבאו את תוצאות הבחירות מן הסתם לא משקפים את האמת גם עכשיו, אבל המצחיק הוא שגם הגישה שלנו כלפיהם לא השתנתה. במקום להבין מה בכל זאת אפשר להסיק מהם, אנחנו ממשיכים לעשות מהם כותרות ענק ואז לזלזל לחלוטין בחשיבותם. ברור שהם לא מספקים תשובה מדויקת, אבל הם מעידים על כיוון רוח כלשהו, ובמקביל גם יוצרים אותו. לפני שנה, למשל, הסקרים "ניבאו" מהפך, אבל סייעו ליצור פחד בקרב חלק מהציבור, שלבסוף הביא לתוצאה הפוכה.
 

ומה לגבי הפוליטיקאים? גם אם חלקם התחלפו, גישתם הכללית לא השתנתה. חשוב להם להפריח ססמאות יותר מאשר לעסוק בעשייה, ומכיוון שאנחנו לא מודדים בעקביות את העשייה שלהם, אנחנו רק מעודדים אותם להמשיך עם הססמאות ועם ליבוי הפילוג והשנאה.
 
גם התקשורת לא שינתה דבר בהתנהלותה - מזדעזעת מרדידות הפוליטיקאים, אבל נותנת להם במה גדולה יותר ככל שהם רדודים יותר, ובמקביל נחרדת מהאלימות הגואה בציבור, תוך שהיא מדווחת בהתלהבות על מטורללי ריאליטי נוסח שי חי והופכת אותם לגיבורי התרבות החדשים.
 
בשורה התחתונה, המידע העשיר שמגיע לידי הציבור לא שיפר את יכולתו לקבוע אם הממשלה הזאת טובה, רעה, או איך היא מתפקדת בהשוואה לקודמתה. אין מדד אובייקטיבי נטול אג'נדה פוליטית שמאפשר לבחון את טיב העבודה של השרים, או של חברי הכנסת השונים. למשל, סיכום הופעותיהם במליאה לעומת הופעותיהם באולפני הטלוויזיה, או מספר הצעות החוק שהם הצליחו להעביר, ולא סתם הניחו על השולחן כדי להעמיד פנים שהם עושים משהו ולבזבז לכולם את הזמן.
 
השאלה היא מה בעצם שונה בין הממשלה והכנסת הקודמות לנוכחיות, ומהי הדרך שלנו לבדוק אם התפקוד שלהן טוב יותר או פחות. יש לנו המון כותרות, ויכוחים ושערוריות, אבל לא הסכמנו על דרך אובייקטיבית לבדוק איך באמת התקדמנו, ולאיזה כיוון. ייצרנו שפע של כלים מוטי דעה או שטחיים, אבל אין לנו כלים רציניים ומוסכמים שמאפשרים לנו להיות ציבור יותר חכם. אולי כדאי שנתחיל לפתח אותם.