דוקטרינת אובמה: נשיא ארה"ב מסרב בכל תוקף לקבל אחריות על כישלון מדיניותו

בכתבה חשף גולדברג את גישתו המתנשאת והמבטלת של אובמה כלפי המנהיג הרוסי. "פוטין כל הזמן רוצה להיראות כאילו הוא משתווה אלינו...זאת משום שהוא לא לגמרי מטומטם. הוא מבין שמעמדה של רוסיה בעולם ירוד באופן משמעותי", מצוטט אובמה. "העובדה שהוא פולש לקרים או מנסה להעמיד את אסד על הרגליים לא הופכת אותו לשחקן...אין ועידת G־20 שבה הרוסים קובעים את סדר היום". 

אובמה הוסיף בבוז כי דווקא הפעילות הצבאית של פוטין באוקראינה ובסוריה מראה את חולשתו מול אמריקה, שלא מפעילה כוח. "לחשוב שאיכשהו רוסיה בעמדה חזקה יותר עכשיו פירושו לפספס באופן עקרוני את טבעו של כוח במדיניות חוץ. כוח אמיתי משמעותו שאתה יכול להשיג את מה שאתה רוצה בלי להפעיל כוח". 

ביום שני כשנדרש להתייחס להודעת פוטין על הוצאת כוחותיו מסוריה, הגיב דובר הבית הלבן בגמגום. בדיוק כפי שפוטין לא תיאם עם הממשל את הגעת כוחותיו לסוריה, הוא לא טרח לעדכן על כוונתו להוציא אותם. שיגור הכוחות לסוריה גרם לאמריקאים לרדוף אחרי הרוסים ולהתחנן כי ישתפו אותם במידע שימנע מהרוסים להפיל מטוסים אמריקאיים. אבל במקום לשתף פעולה עם וושינגטון, הרוסים שיגרו לעברה איום. מבחינת פוטין, אובמה לא שחקן.

דרך ההשפלה יצר פוטין את הרושם שרוסיה היא הכוח העולה במזרח התיכון, בעוד ארה"ב היא הכוח השוקע. בעוד פוטין לא מדבר ועושה, אובמה מדבר ולא עושה. לאורך השיחות שלו עם גולדברג, אובמה בז למוסכמה שאמינות היא דבר חשוב. לדעתו, המוכנות של מנהיג אמריקאי לעמוד בדיבורו לא משפיעה על כוחו או על מעמדה של אמריקה.

אובמה שבר את מילתו באופן הגס ביותר באוגוסט 2013 כאשר הפר את התחייבותו לפעול צבאית נגד אסד אם ישתמש בנשק כימי. כאשר אסד תקף אזרחים בפרבר בדמשק בגז סארין ורצח 1,400 איש, הממשל התחייב שהתקיפה בדרך וכוחות הביטחון האמריקאים נערכו. אבל אז, בניגוד לעמדת יועציו וחברי הקבינט, ביטל אובמה את המבצע יום לפני תחילתו. 

לדברי גולדברג זה היה יום השחרור של אובמה, שבו הכריז עצמאות מהתובנה הקולקטיבית של מדינאים אמריקאים לדורותיהם, המבוססת על כך שמילה היא מילה. בעוד שרוב הממסד המדיני־ביטחוני רואה בהחלטה זו קטסטרופה, אובמה רואה בה מקור גאווה. 

אחד הסיפורים המעניינים בכתבתו של גולדברג, שמציבה את עמדותיו של אובמה בהקשר רחב, הוא סירובו להתייחס לדאעש ברצינות. בניגוד לנשיא, שאינו רואה במדינה האסלאמית "סכנה קיומית לאמריקה", מזכיר המדינה ג'ון קרי מתעקש כי על ארה"ב להשמיד את דאעש לפני שיהיה מאוחר מדי. "תאר לעצמך מה יקרה אם לא נעמוד ונילחם בהם?", צוטט קרי. "אנחנו עלולים לחזות בנפילת בנות הברית שלנו... עלולה להיווצר הגירה אדירה, כמו זו שהורסת ומובילה להשמדתה של אירופה... ברור שמדובר באינטרס אדיר שלנו".

לא ברור מתי קרי דיבר עם גולדברג, אבל אין ספק כי לא מדובר בנבואה אלא בתיאור המציאות. מדי חודש מהגרים כ־100 אלף סורים לאירופה, וההתנגדות למה שנראה למיליוני אירופים כמו פלישה של מהגרים מוסלמים מעמידה בספק את הישרדות האיחוד.

אבל אובמה בשלו. לדעתו, הסכנה איננה דאעש אלא שחרור רגשות גזעניים של האמריקאים נגד מוסלמים. אם הוא ידבר ויפעל נגד המדינה האסלאמית הדבר "יביא ללאומנות אנטי־אסלאמית" בארה"ב.

***

וזה מוביל אותנו ללב הסיפור. הכותרת שגולדברג נתן למאמרו היא "דוקטרינת אובמה", אבל המדיניות שהוא מתאר איננה מתקרבת לדוקטרינה. גולדברג מתאר את אובמה כרציונליסט וכאיש שמגדיר את המונח "קול". אבל הוא בעיקר יהיר. כל כך יהיר שהוא לא מסוגל להקשיב לאף אחד: לא ליועציו, לא לבני הברית של ארה"ב ואפילו לא לאויבי ארה"ב. 

התקשורת הישראלית דיווחה בהרחבה על הציטוט של אובמה לאחר אחת מפגישותיו עם נתניהו. "אובמה הרגיש שנתניהו התנהג באופן מתנשא, וניסה להתחמק מנושא הפגישה שהיה שיחות שלום", כתב גולדברג וציטט את אובמה שאמר: "ביבי, אתה צריך להבין משהו. אני הבן האפרו־אמריקאי של אם חד־הורית. אני חי בבית הלבן. הצלחתי להיבחר לנשיאות. אתה חושב שאינני מבין על מה אתה מדבר, אבל אני מבין". במילים אחרות, אובמה אמר שהיות שהוא נבחר לנשיאות, הוא מבין את המזרח התיכון טוב יותר מראש ממשלת ישראל. 

בדיוק כפי שאובמה מסרב להקשיב ליועציו, הוא מסרב להקשיב למנהיגים אחרים. הוא שונא את נתניהו, הוא בז למלך עבדאללה הירדני ולמלך עבדאללה בערב הסעודית. הוא בז למנהיגי אירופה. 

ארבעה קווי יסוד נמתחים יחד לאורך הכהונה של אובמה, והם באו לידי ביטוי בכתבה. ראשית, אובמה תמיד מתעקש כי ארה"ב איננה ראויה להנהיג את העולם. "אחת הסיבות לכך שאני כה ממוקד בפעילות רב־צדדית במקומות שבהם האינטרס הישיר שלנו לא עומד בסכנה, היא משום שהרב־צדדיות מרסנת יהירות", אמר. "עלינו לזכור את ההיסטוריה שלנו כאשר אנחנו מדברים על התערבות". 

בנוסף, אובמה פוסל את רוב היעדים המסורתיים של ארה"ב, שבהם הרחקת רוסיה מהמזרח התיכון ועמידה איתנה לצד בנות בריתה. מעורבות אמריקאית בסוריה ואפילו באפגניסטן נועדה מראש לכישלון. חבל על הזמן. הקו השלישי הוא סירובו להודות בסכנות הגלומות במעשיו. הוא  פוסל בזעם כל הוכחה הקשורה למדיניותו הכושלת בנושא הגרעין האיראני, לרבות ניסוי טילים בליסטיים ואי מסירת אורניום מעושר לרוסיה.  

ולבסוף, אובמה מסרב בכל תוקף לקבל אחריות על כישלון מדיניותו. לטענתו, פירוק לוב אחרי הפלת משטר קדאפי היא אשמת בריטניה שאיבדה עניין, והמתרחש בסוריה הוא באשמת הממסד ובוש. עד כה אובמה לא טעה בשום דבר ועל כן אינו צריך לתקן דבר.

כמו כל הגורמים שבאו במגע עם אובמה, גם גולדברג מציג אותו כאינטליגנטי ושקול. וזה אומר שהנשיא יודע מה הוא עושה. הוא יודע שפתח את הדלת לפוטין, להשיב את רוסיה לעמדת מפתח במזרח התיכון על חשבון ארה"ב; הוא מבין שסלל את הדרך לאיראן גרעינית; הוא יודע שהעצים את כוחה של סין ושדאע"ש הוא כוח משמעותי המאיים על העולם.

אובמה מבין שבמעשיו הוא מחליש את ארה"ב ומעמיד אותה בפני סכנות שלא היו מנת חלקה בעבר. הוא יודע והוא ממשיך. עכשיו, עם פרסום הכתבה של גולדברג, ברור כבר מעל כל ספק: זוהי דוקטרינת אובמה.