החלטת בג"ץ על ביטול "סעיף היציבות" במתווה הגז החזירה את הממשלה לשולחן הדיונים מול חברות הגז. "סעיף היציבות" הוא התחייבות ממשלתית שבמהלך עשר שנים ממועד אישור המתווה לא ישונו הסעיפים הנוגעים למיסוי הרווחים, היקף היצוא המותר ומבנה הבעלות על המאגרים. ללא סעיפים אלה, טענה חברת נובל אנרג'י האמריקאית, לא יהיה הסכם לפיתוח המאגרים. 

השבוע החל שר האנרגיה יובל שטייניץ בדיונים עם החברות על חלופה להתחייבות הממשלתית. במשרד האנרגיה צופים שהפתרון יתבסס על התחייבות ממשלתית לפצות את חברות הגז במקרה שיהיו שינויים בסעיפים המדוברים. אפשר לסמוך על המתנגדים הנחושים למתווה שגם את ההסכם המחודש הם יעבירו במבחן בג"ץ.
המשקיעים בחברות הגז לא איחרו להביע פסימיות: היצעים כבדים בשוקי ההון גרמו לנפילות במניות החברות הישראליות הנסחרות בתל אביב ובמניית נובל הנסחרת בניו יורק. אנליסטים הסבירו שהחלטת בג"ץ צפויה להביא לעיכוב של שנה בפיתוח מאגרי הגז, והנזק הכלכלי צפוי להיות עצום.

אין להוציא מכלל אפשרות שמתווה חדש כלל לא יגובש. ההערכות הן שמאגר "לווייתן", שפיתוחו הוא היעד המרכזי של מתווה הגז, יתחיל להפיק גז ללא מתווה. על פי חוק הנפט, אם לא יתחיל המאגר לספק גז בתוך תקופה של שלוש שנים, יאבדו חברות דלק ונובל את זכותן על התגלית, והמאגר יעבור לרשות המדינה. כדי למנוע את ההלאמה, הן חייבות להתחיל להפיק את הגז, עם או בלי מתווה. 
 
ד"ר עמית מור, מנכ"ל חברת הייעוץ אקו אנרג'י, שעוקב מקרוב ומעורב במשק האנרגיה בישראל ובעולם, סבור שזהו תסריט מאוד לא רצוי: "אני לא חושב שהממשלה צריכה לפעול בצורה לעומתית מול החברות. העיכוב בפיתוח נובע בעיקר מחוסר ההחלטיות הרגולטורית שיצרה הממשלה, וכתוצאה מכך איבדנו לפני שנתיים חלון הזדמנויות לחתימה על הסכם ייצוא של גז. ולכן אין מקום להיכנס לפתרון לעומתי שעשוי להסתיים גם בבוררויות בינלאומיות ובמשפטים שיעכבו את פיתוח השדות".

ד"ר עידו מור, מנכ"ל אקו אנרג'י. צילום: יעל צור
אבל יש הטוענים שבכל העולם חולמות ממשלות על הסכמים גדולים עם חברות ללא סעיפים מוזרים הנוגעים להתנהלות פרלמנטרית.
"הטענה של החברות בדבר הצורך ביציבות ברורה ונובעת מכך שהממשלה שינתה מספר פעמים את כללי המשחק. מדובר בהשקעות של מיליארדי דולרים, ולישראל יצא שם רע מאוד בעולם מבחינת יציבות ההבטחות השלטוניות. לכן הבנקים המממנים את הפרויקטים והחברות עמדו על סעיף היציבות. אומנם בג"ץ פסל את הדרך שבה בחרה הממשלה, אבל ניתן להבטיח את היציבות גם באמצעות ערבויות ממשלה. למשל ערבויות ממשלה למימון פיתוח מאגר 'לוויתן'".
כמה זה יעלה לנו?
"תלוי בהיקף הפיתוח ובשוקי הגז. אם מדובר באספקת גז לשווקים אזוריים כמו מצרים וירדן, אז ההשקעה גדולה יותר. אם השוק המיועד הוא ישראל, אז ההשקעה נאמדת במיליארד עד 1.5 מיליארד דולר. השוק הישראלי מצומצם בהיקפו, ולמרות מאמצים להרחיב את השוק באמצעות הרחבת השימוש בגז לתחבורה, לשוק קטן כזה אין הצדקה לפיתוח נרחב".
אז הגז יישאר שלנו ועלויות הפיתוח יהיו נמוכות. מה הבעיה?
"הפיתוח המצומצם הוא בעיה גדולה. אנחנו חייבים פיתוח של תשתית גדולה וחזקה משיקולים אסטרטגיים של ביטחון לאומי. אנחנו חייבים מקורות נוספים של אספקת גז. היום כל אספקת הגז של ישראל מגיעה מאסדה אחת עם צינור אחד. כל תקלה או פיגוע אסטרטגי עלולים לגרום לכך שכולנו נשב בחושך למשך שבועות ארוכים. לכן שיקולי הביטחון הלאומי מחייבים לפתח את 'לווייתן' וגם שדות גז קטנים יותר שהתגלו, 'כריש' ו'תנין'". 

אין קונים ל"כריש" ו"תנין". הגז שלהם מיועד לשוק המקומי, שרובו כבר תפוס על ידי "תמר", והיתר ייתפס על ידי "לווייתן". 
"אם הגז מ'לווייתן' ישווק בישראל, באמת לא יהיה מקום לפיתוח שדות נוספים עבור השוק המקומי. אבל אם למשל ייחתם הסכם לאספקת גז לירדן משדה 'לווייתן', יהיה מקום, בתנאים מסוימים, לרכישת גז נוסף מהמאגרים הקטנים".
ירדן מסתדרת בינתיים יפה מאוד בלי הגז הישראלי. ראש הממשלה הזהיר בעבר שהיא עלולה לרכוש גז מאיראן.
"לירדן אין אלטרנטיבה לייבוא גז מאיראן בזמן הקרוב. הגז הישראלי חשוב לממשלת ירדן על מנת לגוון את מקורות הגז שלה ולהבטיח מחירים נוחים לאורך זמן. כיום היא מייבאת גז זול מקטאר, אבל אין ערובה לכך שמחירי הגז הנוכחיים יישארו לאורך זמן. אני מקווה שכאשר תהיה רגיעה באזור וממשלת ירדן תוכל לאשר את ההסכם מבחינה פוליטית, ייחתם הסכם למכירת גז לחברת החשמל הירדנית".
עסקות עם טורקיה או מצרים נראות קרובות יותר?
"יש כאן חלון הזדמנויות של שנתיים־שלוש לסגור הסכמי ייצוא לטורקיה. לאחר מכן זה יהיה קשה יותר בגלל מתחרים נוספים, דוגמת איראן, אזרבייג'ן ומדינות נוספות, שישאפו לייצא גז לשוק הטורקי. הייצוא יתאפשר ברגע שישודרגו היחסים בין שתי המדינות. ארדואן היה מעוניין להפריד בין הנושא הפוליטי לנושא הכלכלי, ולאפשר ייבוא גז מישראל. אולם לדעת ממשלת ישראל אין היגיון לאשר ייצוא גז לפני שישודרגו היחסים. 
"הקושי בחתימת הסכם ייצוא גז למצרים נובע ממחירי הגז הנמוכים. ישראל מבקשת לייצא גז למתקנים המצריים ההופכים את הגז לנוזל המאוחסן במכליות ומשווק ברחבי העולם. מחירי הגז הנוזלי נמוכים מאוד ולכן קשה לחתום על חוזים עם חברות בינלאומיות. חשוב לזכור שפיתוח פרויקט מסוג זה יארך ארבע־חמש שנים ובתקופה זו מחירי הנפט והגז עשויים גם לעלות". 

המצרים הודיעו שהם לא יאשרו הסכם בגלל הסכסוך הכספי עם חברת החשמל.
"ההחלטה על הפסקת השיחות היא לא המגבלה האפקטיבית על הייצוא. מחירי הגז עשויים להקשות על החברות הבינלאומיות לחתום על חוזים. אם תהיה נכונות מצרית לייבא גז לצורך הנזלה, נושא החוב לחברת החשמל ייפתר".
אולי ניתן לפתור את בעיית מימון התשתית על ידי השקעה ממשלתית?
"אין ספק שכל יזם שיהיה מעוניין להשקיע בפיתוח 'כריש' ו'תנין' ידרוש מעורבות ממשלתית, או באמצעות הבטחה לרכישת גז בסדר גודל של 3 BCM לשנה לתקופה ארוכה, או באמצעות מימון ממשלתי של פיתוח התשתית. איש לא ישקיע אגורה אם לא יובטח לו שוק ואם ההשקעה לא תהיה כלכלית, ולכן משיקולים אסטרטגיים חשוב שהממשלה תיערך למתן ערבויות לרכישת גז ומימון תשתית".