מסכת התלאות בדרך לגיור: "הממסד שכח את היהדות האמיתית"

"בעלי לשעבר ואני היינו יחד עשר שנים כשהוא החליט להתגייר", מספרת מירב. בני הזוג הכירו בארץ, ואחרי כמה שנים נסעה מירב אחר בעלה לגאנה, ארץ הולדתו. שם החלה ההתקרבות שלהם אל הדת היהודית, ולאחר ששבו לארץ עם שני בנים, החליט בעלה לפנות לרבנות הראשית על מנת לעבור את תהליך הגיור. “ברבנות אמרו לי להצטרף להליך הלימודים למרות שאני יהודייה", אומרת מירב. “הסכמתי והלכנו לשיעורים, אבל הרגשתי שזו לא דרך היהדות שספגתי בבית, זו לא הדרך של ההורים שלי. הליך הגיור לקח מעל שנה וחצי ולא ראיתי את הסוף".

"במהלך אחד מסופי השבוע שאנחנו מחויבים להגיע אליהם בתהליך הגיור, פגשנו רב ממערך הגיור שטען: ‘אנחנו לא מגיירים שחורים'. הבנתי שמערך הגיור מושפע מסיבות פוליטיות וגזעניות. בסוף התברר שיש לי קשר משפחתי עם אחד הרבנים במערך, הפעלתי קשרים משפחתיים, ואכן בתוך שבועיים בעלי זומן לבית הדין, והגיור שלו אושר. תהליך הגיור הרס לי לחלוטין את האמונה בממסד הרבני. הרגשתי שהממסד התרחק ושכח את המסרים היפים והאמיתיים של היהדות".

מירב אינה לבד. מסכת התלאות שנאלצים לעבור מי שמבקשים להתגייר אינה חדשה, אך פסק הדין התקדימי שניתן על ידי בג"ץ בשבוע שעבר בסוגיית הגיור מפיח תקווה לשינוי בנושא. לפי פסק הדין שקבע הרכב של תשעה שופטים, בראשות נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, מי שעברו גיורים בבתי דין פרטיים במגזר החרדי יהיו זכאים להתאזרח לפי חוק השבות.

על פי פסק הדין, שניתן בעקבות עתירות שהגישו מתגיירים בבתי דין פרטיים חרדיים, סוגיית הגיור היא אזרחית־ציבורית ולא דתית. ההחלטה שומטת את הבלעדיות של הרבנות הראשית לישראל ומערך הגיור הממשלתי בעריכת גיורים ומחזקת את בתי הדין הפרטיים הפועלים במגזר החרדי ובמגזר הדתי־לאומי. כמו כן, עשויות להיות לה בעתיד גם השלכות על גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים.

פסק הדין עורר כמובן סערה, והרב הראשי הספרדי יצחק יוסף, הממונה על מערך הגיור, כינה אותו “שערורייה". אך האם אכן מדובר במהפך שיצליח להביא לשינוי ניכר במערך הגיור וביחס לאלו המבקשים להצטרף לעם היהודי?

"אלפי מתגיירים בשנה"

הליך הגיור הרשמי בישראל עובר דרך הרבנות ואגף הגיור במשרד ראש הממשלה. על מנת להתגייר, יש להירשם ללימודים באולפן גיור המוכר על ידי אגף הגיור. הליך הלימודים אורך כעשרה חודשים, אך ישנם מקרים שבהם הוא נמשך הרבה יותר זמן. כחודשיים לאחר תחילת הלימודים ניתן לפתוח תיק גיור. לאחר סיום הלימודים בהצלחה, יקבל הגר זימון להתייצבות בפני בית הדין לגיור שיבחן ויחליט אם אכן עבר את ההליך בהצלחה. לאחר קבלת ההחלטה, יעברו הגברים המתגיירים ברית מילה או הקזת דם סמלית במקרה שכבר עברו ברית, ונשים וגברים גם יחד יצטרכו לטבול במקווה. לאחר סיום ההליך יקבל הגר תעודת המרה וייחשב אזרח ישראלי וחלק מהעם היהודי. הגיור מותנה בקיום אורח חיים דתי אורתודוקסי במהלכו.

במערך הגיור הממלכתי, כולל זה שנעשה בצה"ל, ישנם כ-5,000 מתגיירים בשנה. על פי נתוני מערך הגיור הממלכתי, בשנת 2015 הונפקו כ-3,200 תעודות המרה. לדבריהם, למעלה מ־70% מהפונים לבית הדין לגיור מתקבלים על ידיו. המתגיירים מתחלקים לשני סוגים עיקריים. הראשונים הם מי שיש להם זיקה ליהדות והגיעו לארץ לפי חוק השבות, שלפי תיקון מ־1970 מאפשר עלייה של מי שאביו או אחד מארבעת סביו היה יהודי או מי שבן זוגו הוא יהודי. זאת בזמן שעל פי ההלכה רק מי שסבתו מצד האם יהודייה הוא יהודי. מתגיירים אלו פונים למערך הגיור האורתודוקסי הממלכתי, שמערך הגיור בצה"ל מהווה חלק ממנו. 

הסוג השני של מתגיירים הוא מי שאינם בעלי זיקה לדת היהודית. אלו יכולים לפנות לוועדת החריגים לגיור של הרבנות הראשית ומשרד ראש הממשלה, שדנה בבקשות של אזרחים זרים המבקשים להתחיל בהליך גיור ממלכתי. הוועדה מוסמכת לדחות על הסף בקשות של נתינים זרים, שאינם תושבים ארעיים חוקיים בעלי ותק של למעלה משנה. כמו כן, מוסמכת הוועדה לדחות על הסף בקשות של נתין זר שהוא שוהה בלתי חוקי, מסתנן לישראל או תושב השטחים. חברי הוועדה אינם פוגשים ישירות במועמד, אלא מחליטים לפי המסמכים המוצגים בפניהם ולפי המלצת רכז הגיור. בשנות ה־90 הגיעו לישראל מאות אלפי עולים מברית המועצות, שיהדותם הייתה מוטלת בספק או שלא היו יהודים. הם הופנו לבתי הדין לגיור או עברו את ההליך במהלך השירות בצה"ל כחלק ממערך הגיור הרבני הממוסד. גם חלק מקהילת העולים יוצאי אתיופיה נתקלו בבעיות על רקע יהדותם, וחלקם נדרשו לעבור גיור לחומרה או בירור יהדות.

עבור לא מעט מתגיירים הפך התהליך לטראומטי ואף גרם להם להתרחק מהיהדות האורתודוקסית במקום לקרב אותם לחיקה. “עליתי לישראל מארצות הברית, שם הייתי מקורבת ליהדות הקונסרבטיבית", מספרת ל', שעברה הליך גיור. “הגעתי ארצה במטרה להכיר טוב יותר את היהדות, ואחרי שנתיים החלטתי להתגייר. אני לא יודעת איך ידעו בגיור שהייתי מקורבת בארצות הברית לקהילה הקונסרבטיבית, אבל זה מאוד הקשה עלי. הם אמרו לי: ‘כאן זה לא ארצות הברית', ‘רק הגיור שלנו נחשב', ‘תשכחי את הקונסרבטיבים, זו לא היהדות'. שתקתי כי הבנתי מהר מאוד שוויכוחים מיותרים. למדתי ועשיתי הכל כמו שאמרו לי ועברתי את הגיור והטבילה. היום אני מתפללת בקהילה לא אורתודוקסית ומקיימת את המצוות כחלק מהקהילה הזו. אני חוששת שיבטלו לי את הגיור למרות שאין לי מושג אם יש דבר כזה. היהדות בעיני היא בית".

עקבת אחרי פסיקת בג"ץ בנושא הגיור?
“בוודאי, וגם אחרי הפסיקה בנושא רחבת הכותל המעורבת. מצד אחד, אני מבינה את החשש של הרבנות ואת הרצון שלהם לשמור את הסמכות אצלם. זה עניין של כוח ואולי גם של חשש שאנשים יצטרפו לעם היהודי מסיבות לא כשרות. אבל הם חייבים להבין שמערך הכוחות משתנה, רפורמים וקונסרבטיבים הם זרמים שצריך לכבד. אני מקווה שפסק הדין של בג"ץ יכובד, ואולי יסלול יום אחד דרך לגיור לא אורתודוקסי".

"נולדתי כאן לאמא לא יהודייה ואבא שאביו היה יהודי", מספר גם ד'. “גדלתי כאן כיהודי לכל דבר. שירתי בצבא והחלטתי להתגייר, כדי לא להיתקל בבעיות אם ארצה להתחתן. הגיור שלי היה יחסית קל, זכיתי גם לליווי צמוד במהלכו. אבל במקביל הכרתי אנשים שלא עברו את הגיור בקלות כזו, גם כאלו כמוני שנולדו להורים יוצאי ברית המועצות שאינם יהודים והחליטו להפסיק את ההליך באמצע, וגם כאלו שכלל אין להם זיקה משפחתית ליהדות, ועבורם ההליך היה קשה שבעתיים".

אתה מקיים כיום אורח חיים דתי אורתודוקסי?
“ממש לא. עשיתי את זה רק במהלך הגיור ורק עבור הגיור שמקל עליי לחיות כאן. אני חושב שדווקא עבור אלו שבאים בלי זיקה משפחתית צריך להקל, לא להקשות כל כך. הם הרי בוחרים ביהדות באופן מודע. דווקא להם צריך לתת את כל הסיוע. אני לא מאמין שיש כל כך הרבה אנשים בעולם שמוכנים לעבור הליך גיור, כדי לזכות בהטבות שמציעה מדינת ישראל לאזרחים שלה, בוודאי לא אנשים שמגיעים ממדינות מבוססות".

"הרבנות היא לא המייצג הבלעדי של האותודוקסיה"

בתי הדין בארץ מתחלקים לשלושה סוגים: ממלכתיים - בתי הדין העוסקים בעיקר בסוגיות של מעמד אישי (נישואים, גירושים וכדומה); מוניציפליים - בתי דין שפועלים במועצות הדתיות; ופרטיים - בתי דין שהוקמו על ידי גופים פרטיים. בארץ ישנם עשרות בתי דין פרטיים. מבחינת החוק, הם רשאים לעסוק רק בענייני בוררות, אבל שני בתי הדין הרבניים הפרטיים הגדולים מבצעים גם נישואים, גירושים וגיור והרבנות מכירה בהם. פסק הדין הנוכחי, כאמור, צפוי כעת לחולל שינוי עם ההכרה בהליך הגיור שיבוצע בבתי דין פרטיים אורתודוקסיים. לפי גורמים במערך הגיור, כ־80 איש בשנה פונים לבתי דין אלו מדי שנה על מנת להתגייר. “הרבנות היא לא המייצג הבלעדי של האורתודוקסיה", אומר הרב שאול פרבר מעמותת עתים, המסייעת לציבור במפגש עם שירותי הדת, “בית המשפט לא נתן כללים לאורתודוקסיה, אלא פסק שגם לקהילות מוכרות יש מעמד" הוא מוסיף.

אתה סבור שתהיה לזה השפעה בעתיד גם על גיור רפורמי וקונסרבטיבי?
"השינוי הגדול בין המאה ה־20 למאה ה־21 הוא שבמאה ה־20 הכירו בשלושה־ארבעה זרמי יהדות, והיום מבינים שההגדרות הרבה יותר נזילות. פסיקת בית המשפט אומרת שהרבנות לא יכולה יותר לקבוע שרק יהדות מסוג אחד היא היהדות. הפסיקה בהחלט יכולה להשפיע בעתיד על המעמד של הגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים. בית הדין קבע שלדיינים וקהילות יש אחריות, וצריך לסמוך עליהם בנושא גיור כהלכה כמו שאנחנו סומכים עליהם בענייני כשרות. מאז ומתמיד קהילות סמכו על פסיקה של קהילות אחרות. בהחלט צריך לקבוע קריטריונים מקפידים, אבל כמעט כל בית דין לגיור מקיים מערכת של בלמים וחששות. אני סומך על בתי הדין הפרטיים".