בעקבות הפיגוע בבריסל, פרץ ויכוח פוליטי האם הטרור שם זהה לטרור הפלסטיני המופעל נגדנו. עמדתו של ראש הממשלה היא שאין הבדל בין השניים, ולעומתו מוצגת העמדה הטוענת שיש הבדל מהותי בין הפיגועים. הפיגוע בבריסל שבוצע על ידי דאעש הוא דתי במהותו, והטרור הפלסטיני הוא לאומי ולא דתי.



כמו תמיד, אין שחור ולבן והנושא מורכב מגוונים רבים. המכנה המשותף בין הטרור של אל־קאעידה, דאעש וארגוני הג'יהאד העולמי האחרים לבין הטרור הפלסטיני הוא רצח של אזרחים חפים מפשע בכוונה תחילה, במזיד וללא הבחנה בין נשים, ילדים וזקנים. ובין אם בנשק חם, חומרי נפץ, סכינים או רקטות.


אלא שבתוך המכנה המשותף הזה, ישנו הבדל מהותי. ארגוני הג'יהאד אינם זקוקים לתירוצים או הצדקות מדוע הם רוצחים אזרחים חפים מפשע. הם אינם נזקקים לשום "לגיטימיות" בביצוע מעשי הזוועה שלהם. הפלסטינים לעומת זאת (בעיקר ארגון אש"ף שבמרכזו תנועת פת"ח), ניסו מאז ומעולם למצוא "לגיטימיות" למעשי הזוועה שלהם באמתלה: "אנחנו נתונים במאבק 'לשחרור לאומי' ונאבקים ב'כובש'".



מרכיב משותף נוסף הוא ששניהם נזקקים לארגון או למדינה התומכים בהם מבסיס קרקעי. גם לארגון אל־קאעידה וגם לדאעש יש בסיסים קרקעיים התומכים בטרור המבוצע על ידי החוליות שלהם ברחבי העולם. חמאס הקים לעצמו "מדינה", בסיס קרקעי ברצועת עזה, ארגון פת"ח והתנזים ככלי הטרור שלו מצאו לעצמם בסיס אחרי הסכמי אוסלו. טרור הסכינים הנוכחי מקבל את תמיכתו, עידודו והשראתו מהרשות הפלסטינית ומנגנוניה.



ובכל זאת, כמה מרכיבים מבדילים בין הטרור הג'יהאדיסטי לזה הפלסטיני. הראשון שבהם הוא במטרה: אצל הראשונים המטרה היא אידיאולוגית ודתית ומכוונת נגד תרבות המערב והדת הנוצרית. אצל הפלסטינים, המטרה היא לאומית ומתוחמת ל"אדמת פלסטין" בלבד ונגד היהודים המחזיקים בה. גם כאן צריך לשים לב לגוונים השונים: אצל החמאס, בצד המרכיב הלאומי, ישנו מרכיב דתי חזק מאוד. זאת משום שהחמאס הוא שלוחה פלסטינית של התנועה העולמית של האחים המוסלמים. חמאס נאמן לאידיאולוגיה הרואה מצווה דתית להביא להשמדת ישראל, ולהשיב את אדמת פלסטין לאומה המוסלמית. גם לאומיותו של ארגון הפת"ח (שבראשו עמד ערפאת וכעת אבו מאזן) אפופה בגוון דתי חזק בטרמינולוגיה, ברטוריקה ובכלים דתיים. למשל הגמול המחכה ל"שהיד" בגן עדן, ההטפה במסגדים, הקריאה הדתית "אללה אכבר", מסגד אל־אקצה וכיוצא כאלה. אלא שבניגוד לטרור הפלסטיני הפועל משני צדי הקו הירוק, זירת הפעולה של הטרור הג'יהאדיסטי היא כל העולם.



מה שמביא אותנו להבדל הנוסף בין השניים: למרבית מדינות העולם, בוודאי לאירופיות, לא אכפת מהטרור הפלסטיני. הוא לא בביתם, הוא לא בעיה שלהם כלל. והאם אי פעם נראה את שרת החוץ האירופית מזילה דמעה על יהודים חפים מפשע שנרצחו בטרור חסר הבחנה? זבש"ם של היהודים!