בית המשפט המחוזי דחה שלשום את עתירתו של פתחי גנאמה, מרוצחי הנער דני כץ, נגד החלטת ועדת השחרורים של שרות בתי הסוהר, שלא לשחררו לאחר שריצה 29 שנות מאסר מתוך 30 שנות מאסר שנקצבו לו.

השופטים לקחו בחשבון את ההתנגדות הנחרצת שהביעו בני משפחתו של דני כץ, במכתב שהגיש לוועדה אחיו. "די בתיאור נסיבות הרצח המתוכנן ומה שקדם לו, כדי להצדיק את החלטת הוועדה לפיה אין לשחרר את העותר על תנאי, גם אם ריצה 29 מ- 30 שנות מאסר העולם שקצב לו נשיא המדינה", כתבו בהחלטתם.
 
רצח הנער בן ה-15 נחקק כאירוע טראומתי בזיכרון הישראלי, הן בשל הרצח האכזרי והן בשל מאבקם של הרוצחים על חפותם במהלך המשפט. כץ, תושב שכונת דניה בחיפה, יצא בדצמבר 1983 מביתו לבקר חבר. חמישה תושבי סכנין שהבחינו בו חטפו אותו במכוניתם ולקחו אותו לבניין נטוש. הם הכו אותו למוות וארבעה מהם אף אנסו אותו. ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח, וקשירת קשר לביצוע פשע, וכולם נידונו למאסר עולם. 
 
למרות שבתחילה הודו ברצח, בהמשך הכחישו הנאשמים מעורבות באירוע וטענו כי ההודאה נגבתה מהם באמצעים פסולים. בית המשפט העליון דחה את טענותיהם והותיר את ההרשעה על כנה. בשנת 2000 נערך להם משפט חוזר, הליך נדיר יחסית בישראל, אך גם במשפט זה הם נמצאו אשמים וכן בערעור נוסף לבית המשפט העליון. בשנת 2007 קצב נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, את עונשו של גנאמה ל-30 שנות מאסר.
 

בינואר קבעה ועדת השחרורים כי החוק אמנם לא אוסר על שחרור מוקדם של אסיר שמכחיש את ביצוע העבירה, אך הכחשתו יכולה להשפיע על שאלת מסוכנותו לביטחון הציבור ועל היותו ראוי לשחרור מוקדם. עוד קבעה הוועדה כי ממצאי האבחון שנערך לגנאמה היו מספיקים לשחרורו המוקדם שנה לפני תום מאסרו, אך משמדובר במי שרצח את דני כץ, אירוע שנצרב כאירוע טראומתי בתודעת אזרחי ישראל, ממצאים אלו אינם מספיקים.

בנוסף, קבעה הוועדה כי העובדה שגנאמה מרצה 29 שנות מאסר מתוך 30 שנות מאסר עולם שנקצבו לו, לא מצדיקה את שחרורו המוקדם, שכן גם קיצור של שנה עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. כמו כן, נתנה הוועדה משקל לעמדת משפחת כץ, שמתנגדת נחרצות לשחרור העותר. כאמור, על החלטת הוועדה הגיש גנאמה עתירה לבית המשפט.
 
שלשום קבעו השופטים כי "החלטת הוועדה היא החלטה סבירה ומוצדקת, ששקלה את כל השיקולים הראויים ולא מצדיקה התערבות ערכאה משפטית".

השופטים לא השתכנעו כי שחרורו המוקדם לא יסכן את שלום הציבור. עוד קבעו כי שחרור מוקדם "יפגע באופן חמור באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים".