"ישראל הרגה עשרת אלפים פלסטינים חפים מפשע והרסה מאות בתים במבצע צוק איתן בעזה", הכריז ברני סנדרס בראיון שהעניק ל"ניו יורק דיילי ניוז". סנדרס, שלא נותן לעובדות לבלבל אותו (על פי נתוני האו"ם בצוק איתן נהרגו 2,251 פלסטינים, מתוכם 789 מחבלים ו־1,462 אזרחים) הוא המועמד היהודי היחיד שמתמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית מול הילרי קלינטון. לפני כחודש בחר שלא להגיע לוועידת איפא"ק, והשבוע התבשרנו שהוא מינה ליועצת את סימון צימרמן, צעירה יהודייה שעמדותיה מגלות כי ההתבטאות של הסנאטור מוורמונט לא הייתה מקרית.

 "התחושה שעולה מצפייה בעוולות החמורות שמבצעת מדינת ישראל בפלסטינים היא בלתי נסבלת", כתבה צימרמן ב"הארץ". "לא יעזור כאן שום טריק של יחסי ציבור כדי לשפר את תדמיתה של ישראל. הבעיה איננה הסברה, אלא 50 שנות כיבוש. הבעיה היא הגזענות שרווחה בחברה הישראלית, ההתקפות על פעילי זכויות אדם והממסד היהודי שמתעלם ומצדיק את כל זה".

 צימרמן, שהתבטאה בשבחם של ארגונים התומכים ב־BDS, מתנגדת למימון אמריקאי של פרויקטים ביהודה ושומרון, ובמבצע צוק איתן הייתה חלק מההנהגה של קבוצת צעירים יהודים שהפגינו והקריאו את שמות הפלסטינים שנהרגו בעזה. לפיכך, אם קיווינו בסתר לבנו שנשיא "משלנו" שיעמוד בראש המעצמה הגדולה בעולם יהיה טוב ליהודים, כדאי שנחשב מסלול מחדש.

 סנדרס וצימרמן לא לבד. קולות דומים נשמעו בעבר גם מדמויות משפיעות כמו סידני בלומנטל, מיועציה הבכירים של הילרי קלינטון בעבר. השערורייה סביב המייל הפרטי של קלינטון חשפה סדרת התכתבויות שקיימה בנושא הישראלי. "החזיקי את רגליו של ביבי קרוב לאש", כתב בלומנטל לקלינטון כהכנה לקראת נאומה בוועידת איפא"ק. "הזכירי לכולם שהוא היה בוואיי ושזה היה מוצלח. שבחי את איפא"ק, אבל הזכירי לאנשי השדולה שאין להם מונופול על דעת הקהל היהודי־אמריקאי".

 "איפא"ק הפכה לכלי של הימין הישראלי, ובפרט של הליכוד", הוסיף בלומנטל. "רק באמצעות אזכור של ג'יי סטריט תעניקי להם לגיטימיות ואמינות, ואיפא"ק תהפוך לנקודה על הספקטרום במקום לזו ששולטת בו".

 גם רם עמנואל, ראש עיריית שיקגו כיום ובעבר ראש הסגל בבית הלבן בממשל אובמה; מרטין אינדיק, שהתפרסם בהתבטאות שלילית כלפי נתניהו; ודייוויד אקסלרוד, יועצו הקרוב של אובמה, משקפים מגמה מובהקת: יועצים ומעצבי דעת קהל יהודים מחזיקים כיום בעמדות שמתנגדות למדיניות שמובילה מדינת ישראל. הוסיפו אליהם ארגונים כמו ג'יי סטריט ו"קול יהודי לשלום", שמבקרים את ישראל בכל זירה אפשרית, וקיבלתם תרחיש מסוכן.


 מחשבים את קצנו

 עמדות הבכירים משקפות תופעה רחבה הרבה יותר: יהדות ארצות הברית הולכת ומתרחקת ממדינת ישראל. ולא, אין מדובר בתמיכה הכלכלית הנדיבה בישראל. זהו תהליך עמוק יותר. הצעיר היהודי האמריקאי הממוצע אינו ניצול שואה (או בן של) כמו הוריו. הוא לומד בקמפוס שבו הוא נתקל בשטיפת מוח יומיומית אנטי־ישראלית שמאששת שטיפת מוח אנטי־ישראלית שאליה הוא נחשף בכלי התקשורת האמריקאיים. גם אם הוא בוחר להביע עמדת מיעוט המצדדת בישראל, המשמעות היא שהוא קורא תיגר על המרצים שלו, שחלקם הגדול יהודים שאינם מסכימים עם ישראל.

 הוא גם מסתכן בהחרמה חברתית ובחלק מהמקרים בהתנכלויות ובאלימות פיזית מצד סטודנטים מוסלמים בקמפוס. כן חברים, אנחנו מדברים על אוניברסיטאות בארצות הברית, ולא בגרמניה של שנות ה־40. מי שצפה השבוע בסדרה התיעודית "חרם", בהובלתו של עמרי מניב בערוץ 10, יכול היה לראות דוגמאות לחומרת תופעת ה־BDS.

 הסיפור איננו רק אקדמי. מדובר במשבר זהות עמוק. סקר מקיף שערך מכון "פיו" בקרב יהדות ארצות הברית ב־2013, מצביע כי על כך ששישה מכל עשרה יהודים אמריקאים שהתחתנו מאז שנת 2000, בחרו בני זוג לא יהודים. בקרב ילדים של זוגות מעורבים, שיעור הנשואים ללא יהודים הוא למעלה מ־80%. מהסקר עולה כי בקבוצת היהודים שרק הורה אחד שלהם יהודי, התמיכה בישראל נמוכה באופן מובהק מזו שבקבוצת היהודים שנישאו ליהודים.

בקרב היהודים שהתבוללו, %40 דיווחו שהם כמעט ולא קשורים לישראל, ורק %13 מהם ביקרו אי פעם בישראל. עוד עולה מהמחקר שרק %20 מן היהודים הנשואים לגוי מגדלים את ילדיהם כיהודים לגמרי. בנוסף, רק %59 מהם מרגישים השתייכות לעם היהודי, לעומת %92 מאלה הנשואים ליהודים. זאת ועוד: %49 אמרו שהם חשים אחריות מיוחדת ליהודים במצוקה, לעומת %80 שענו כך בקרב היהודים הנשואים ליהודים.

 אנו ניצבים בפני מציאות חדשה. שותפות הגורל שאיחדה בינינו והתחושה שמדינת ישראל היא הבית של כולנו הולכות ומתמוססות. ישראל ואויביה הרבים הם סוג של אבן ריחיים שחלק מיהודי ארצות הברית היו שמחים להשיל מעל צווארם. הוסיפו לכך את העובדה שעם ישראל אינו מציע חזון אטרקטיבי לעולם, וקיבלתם מציאות רבת אתגרים אך חסרת תקווה.

 עם ישראל נוסד סביב הערך של ערבות הדדית. הסולידריות החברתית, הדאגה לזולת והחום שאפיינו אותנו בעבר נמוגו, ואיננו מציעים כיום אלטרנטיבה לחברה דורסנית שקיימת בכל מקום. לצד תהליכים חינוכיים שאנו כמדינה חייבים להוביל יחד עם יהדות ארצות הברית, חשוב שנבנה יחד ומחדש את האתוס היהודי. אתוס של אהבת הזולת, קבלת האחר, ערבות הדדית ובניית חברת מופת. הכתובת על הקיר, ואנו ניצבים היום בפאתי הדקה ה־90.

 

הכותב הוא יזם חברתי־חינוכי, מנהל השדולה לאחדות העם היהודי בכנסת, ויו"ר משותף של רשת הארגונים "מתחברים לעתיד משותף"