זה היה אחד הקרבות ההרואיים והמורכבים במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002, שמטרתו הייתה למגר את הטרור הפלסטיני. שעה אחת אינטנסיבית ב־9 באפריל שהותירה מאחוריה 13 חללים, גילויי גבורה רבים וסיפורי אחוות לוחמים. כוח חי"ר במילואים, שפעל בתוך מחנה הפליטים ג'נין, נכנס לתוך מארב בחצר קטנה ונמוכה, שזכתה לשם "האמבטיה", ובכך הפך למטרה נייחת לעשרות מחבלים שהתבצרו בקומות העליונות של הבניינים סביבם. בחסות החשיכה צלפו בהם עשרות לוחמים מהג'יהאד האסלאמי והשליכו לעברם פחיות ממולכדות. אלא שהרעות של לוחמי המילואים הייתה בעוכריהם. תחת אש כבדה ותוך סיכון חייהם פעלו ללא פשרות לחילוץ חבריהם הפצועים. ההקרבה היא שהובילה לאובדן הכבד שחוותה הפלוגה המסייעת מגדוד 7020.
מתי הבנת שרוב החברים שלך למחלקה אינם בין החיים?
מה אתה זוכר מחבריך לקרב?
התייצבות מלאה
לנוכח זאת, היו חששות מקדימים?
הכניסה למחנה הפליטים הייתה אטית ומורטת עצבים. הקרקע הייתה מלאה מטעני חבלה, המחוברים לתיל ממעיד, והיה צריך לנטרל אותם אחד אחד. במקביל הושלכו על החיילים פחיות שמולאו בחומרי נפץ מאולתרים. מדי פעם רצו לעברם מחבלים מתאבדים בניסיון להתפוצץ בקרבם. יומן המבצעים של ג'נין מפרט את ההיתקלויות התכופות שאיתן התמודדו הלוחמים. "מרדף אחרי סובארו כחולה ליד בית הקברות, בתוכה שמונה איש עם אפודים ונשקים. מתכוונים לבצע לעברם ירי פגז טנק", נכתב לדוגמה ב־6 באפריל בשעה 11:20. חמש דקות אחר כך כתבו הסמב"ציות: "ירי מצריח מסגד לעבר כוחותינו. השיבו באש צלפים. כמו כן זיהו 20 חמושים נכנסים לתוך בית, ומתכוונים להפגיז את הבית במסוקי קרב".
מחבל בכל פינה
אלפסי זוכר היטב את המתח בג'נין, את תחושת הסכנה המרחפת תדיר ואת ניסיונותיהם של לוחמי צה"ל לא לפגוע באזרחים. "בכל פעם שראינו תושב של מחנה הפליטים והוא הרים ידיים, הסתתר מאחוריו מחבל", הוא אומר. "גם כאשר נורתה לעברנו אש ממסגד, נאסר עלינו לירות בחזרה. השתדלנו להיות הומניים. כאשר בבתים שאליהם נכנסנו היו אזרחים, חלקנו איתם את מעט האוכל שלנו. כל בית הוא מה שמפריד בינך לבין המוות, ואין לך מושג מהיכן יקפוץ עליך מחבל עם חגורת נפץ".
המתאבדים של הג'יהאד הפכו לתופעה נפוצה בלחימה בג'נין. ביומן המבצעים נכתב כי ניסו להפתיע את החיילים גם בשעות הקטנות של הלילה. "הרגו מחבל מתאבד שלבש חגורת נפץ. השאירו את החגורה על המחבל", נכתב ב־7 באפריל בסמוך ל־1:00 לפנות בוקר. ב־8:40 חזר המחזה על עצמו: "כוח שלנו ביצע ירי לעבר מחבל מתאבד במחנה הפליטים. חגורת הנפץ התפוצצה".
אוויר הבוקר הקריר של יום שלישי, 9 באפריל, נסך אופטימיות בחיילי המסייעת. למחלקת הדרגון נאמר כי הם אמורים להשתלט על בית בצפון מחנה הפליטים וכי זו עומדת להיות הפעילות האחרונה שלהם במסגרת מבצע חומת מגן. החיילים נשמו לרווחה. כשבוע לאחר הכניסה לג'נין נותרו כולם ללא פגע. לרגע לא שיערו כי מדובר ביום גורלי שישנה לתמיד את פניה של הפלוגה. היציאה שלהם לכיוון הבית הצפוני, ב־4:30 בבוקר, לא תועדה ביומן המבצעים, משום שלא הייתה מלווה באירועים חריגים. סמוך לאותה שעה נרשם רק דיווח סתמי על בעיות של מים, חשמל וביוב בעיירה קבטיה, הממוקמת מדרום לג'נין.
המ"פ הנערץ החליט באותו רגע לפנות לבית אחר, המרוחק כמה עשרות מטרים מערבה, ולהשתלט עליו. ההחלטה המבצעית והטקטית, הגם שהייתה נכונה מבחינה צבאית, שינתה באותו הרגע את פני הקרב בג'נין.
בתוך הגיהינום
איך מתפקדים ברגעים כאלה?
ב־6:30 בבוקר, כשעה לאחר תחילת מכת האש, הצליחו לוחמי צה"ל לגבור על המחבלים ולהניס אותם. בעודם נסוגים לאחור, גררו המחבלים שלוש גופות והניחו אותן בקומה השלישית של אחד הבתים הצפוניים במחנה, במטרה לנהל מו"מ על החזרתן. על "האמבטיה" נפל שקט כבד. המילואימניקים שנותרו בחיים הביטו בכאב על חבריהם חסרי החיים והעלו אותם בעדינות על אלונקות. רק אז התברר כי שלושה מהלוחמים נעדרים.
העיטור של כולם
הלחימה בג'נין דעכה לאחר קרב הדמים בעקבות ההחלטה להכניס למחנה הפליטים דחפורי D־9 משוריינים, שהרסו את הבתים הממולכדים ושיטחו את חלקם כליל. על אף העוז והמסירות של לוחמי המסייעת, הם מצאו עצמם לאחר הלחימה מתמודדים בשתי חזיתות שונות לחלוטין. הראשונה הייתה מול הפלסטינים שהאשימו את צה"ל בטבח בג'נין, טענות שהופרכו על ידי ועדת חקירה של האו"ם. החזית השנייה הגיעה מבית, כאשר התחקיר הצבאי מתח ביקורת על תפקוד המפקדים הזוטרים וכן על הדרך שבה התגלגלה תקרית "האמבטיה".
שניאור, מה אתה חושב על הביקורת כלפי הלוחמים?
מה לקחת מהקרב לחייך הפרטיים?
אתה חולם בלילות על אותו הקרב?
איך הרגשת כשחזרת למילואים עם מחלקה חסרה?
התרגשת כשהעניקו לך צל"ש, כמו גם לסרן קובי אזולאי ז"ל ולרס"ר מנשה חבה ז"ל ממחלקת הרתק?