מה היה: דוקו יוצא דופן דרך מצלמות האבטחה ובעזרת אנשים שנכחו בזירת הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע והלינץ' שנעשה במסתנן האריתריאי החף מפשע. ויש גם לקח בסוף.
זה הסיפור של מצלמות אבטחה: לא מתעייפות, לא עוצמות עיניים והולכות לישון. הן שם, כל הזמן, אוגרות מידע, ואם איזה ג'ינג'י שיצא מהעט של אפרים קישון לא מחק בטעות את הקלטות, או ניתק בטעות, או סתם בגלל שהוא ג'ינג'י, את זרם החשמל, הסיפור שם. ממתין. רק בואו לאסוף אותו.
ולמרות זאת, סיפורים של מצלמות אבטחה הם די צולעים על המסך. למרות הבטחות מגישי החדשות לתיעוד בלעדי ויוצא דופן של האירוע - כל אירוע - בדרך כלל אנחנו מקבלים את האירוע כשההתרחשות היא בפינת המסך, מטושטשת, מפוקסלת, מסתיימת אחרי שלוש וחצי שניות, עוד לפני שהבנו מי נגד מי.
ודווקא כאן, בפינת האכזבה המסורתית הזו, נרשמת הנקודה הראשונה לזכותו של הסרט המבריק “מוות בבאר שבע", פרי יצירתם של טלי שמש ואסף סודרי. התחנה המרכזית בבאר שבע מרושתת בכל פינה במצלמות אבטחה, והצופה מקבל את המובטח לו - תיעוד יוצא דופן.
בסך הכל זה עניין של טכניקה. שמש וסודרי איתרו אנשים שהופיעו בצילומי האבטחה, חיברו ויצרו רצף של תנועת אותם האנשים בתחנה, וראיינו אותם על רקע התמונות. התוצאה, כאמור, מבריקה.
ההתרחשות כשלעצמה, שבחלקה שודרה בעבר, קשה לצפייה. שמש וסודרי, בחוכמה, לא מצנזרים את התמונות המזעזעות מעיניו של צופה אנין. הירי השגוי בהפטום זרהום האריתריאי. פחדנות חלק מהחיילים הנמלטים לשמע היריות הראשונות, ולפחות אחד מהם שחוזר אחר כך לבעוט בזרהום המוטל על רצפת התחנה. והתעללות שאר האזרחים בזרהום הגוסס. זהו סרט מלחמה מזעזע, וכמו בשכבה נוספת הנערמת על גבי המראות הקשים, גם מתעתע בתפיסה השגרתית המקובעת אצל הצופה של גבול דמיון ומציאות, משל היה מדובר בסרט של וודי אלן, להבדיל, שבו הדמויות יוצאות מתוך המסך, מקבלות ממד ונפח של חיים ומשוחחות עם הקהל.
ויש, אגב, גם לקח בסיפור ברוח הזמן. מי שתוהה, על רקע מעשהו של החייל אלאור אזריה, כיצד נראית הריגתו של אדם חסר אונים - אשם או לא - המוטל על הארץ, מוזמן לצפות בסרט. מומלץ גם לא להחמיץ את בעיטת החמור האיומה שמעניק שם מישהו לזרהום טרם מותו. צפייה נעימה.
“מוות בבאר שבע״, יום רביעי, 1.6, 22:00, יס דוקו