מדי שנה, גם השנה המתינו רוב המדינות הסוניות בעולם להוראתו של בית הדין השרעי בערב הסעודית, שלפיה יוכלו לקבוע את תחילת חודש צום הרמדאן. העדים הוזמנו שלשום בלילה להתייצב בבית הדין ולהישבע בספר קוראן כי ראו בשמיים את הסהר הדק. הטכנולוגיה לא ממלאת שום תפקיד, למרות קריאות חוזרות ונשנות של מוסלמים שכן להסתמך עליה. הסיבה: הליך זה מבוסס על החדית’ (התורה שבעל פה המוסלמית) שלפיו הורה הנביא מוחמד לקבוע את תחילתו של חודש הצום ואת סופו על פי מבט בעין בלתי מזוינת. למעלה ממיליארד מוסלמים בעולם ממתינים, אפוא, לעדויות אלה של עדי ראייה, כדי להתחיל את הצום.



מיד לאחר הכרזת סעודיה על כך שיום שני, ה־6 ביוני, יהיה היום הראשון של צום הרמדאן, הודיעו גם מצרים, קטאר, האמירויות, כווית, בחרין, ירדן, לבנון, סוריה, עיראק והרשות הפלסטינית על תחילת הצום. המופתי של ירושלים קובע גם לגבי הערבים בישראל. כמדי שנה יש יוצאים מן הכלל, שמתחילים את הצום יממה לאחר תחילתו בסעודיה. הפעם זו הייתה עומאן.
 
חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי מבין 12 חודשי השנה המוסלמית, שהיא שנת ירח. בחודש זה חלה מצוות הצום, שהיא אחת מחמש המצוות המרכזיות באסלאם. בשל מאפייניו של הלוח המוסלמי כיום, יכול החודש לחול בכל עונות השנה, כשתאריך הרמדאן נע אחורה בכ־11 ימים בכל שנה יחסית ללוח הגרגוריאני, ומשלים סיבוב מלא סביב עונות השנה כל 33 שנה.
 

לצד חישובים אסטרונומיים, מבוסס הלוח המוסלמי על עדויות לראיית הסהר, ולכן לוחות שנה מוסלמיים המודפסים מראש נתונים תמיד לשינויים. כמו כל חודשי הלוח המוסלמי, תחילתו של הרמדאן וסופו נקבעים לפי מולד הירח הנראה, ולכן הם אינם ידועים מראש בדיוק, ועשויים להשתנות ביום או יומיים בין מדינות שונות.
 
העובדה שהלוח המוסלמי מבוסס על שנת הירח פירושה שהחודשים והמועדים נעים בין עונות השנה לאורך השנים. השנה, 1437 להגירת הנביא מוחמד מהעיר מכה למדינה, נופל הרמדאן על תקופה שבה הימים חמים יותר וארוכים יותר. בעצם, מדובר בימים הארוכים ביותר זה כ־30 שנה.
 
כמו יום כיפור אצל היהודים, עבור המוסלמים זהו חודש של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, צניעות ואיפוק, כפרה על עוונות, עשיית מעשי חסד והזדהות עם הרעב והקושי שהוא מנת חלקם של עניים או בעלי מצוקה שאין להם מה לאכול.
 
המאפיין העיקרי של חודש רמדאן באסלאם הוא הצום, שמשמעו לא רק איסור אכילה ושתייה שמקיימים המוסלמים בכל יום של החודש מעלות השחר ועד השקיעה, אלא גם איסור על עישון ועל קיום יחסי מין. בצום הרמדאן חייב כל מוסלמי בוגר, גברים ונשים כאחד. פטורים מהצום חולים, נוסעים ונשים בזמן הווסת. אלה חייבים להשלים את ימי הצום שהחסירו במועד מאוחר יותר, או לתרום לצדקה במקרה שאינם יכולים לצום כלל. בסוף היום, לאחר שקיעת השמש, נאכלת ארוחה חגיגית שנקראת “איפטאר”.

במהלך החודש נוהגים הסונים להאריך את תפילת הלילה לתפילה הנקראת “תראוויח”, שבסיומה מסיימים את קריאת הקוראן. בלילות האחרונים של הרמדאן נשארים מוסלמים רבים במסגדים על מנת לקבל את “לילת אל־קאדר” – הלילה שבו על פי האמונה האל משפיע ומרעיף שפע של ברכות על המאמינים, ובלילה זה נפתחים שערי הרקיע לתפילתם, והם מקווים שכל בקשותיהם יתקבלו. החודש מסתיים בעיד אל־פיטר, חג שנמשך שלושה ימים ושמועדו נקבע אף הוא בראיית הסהר הדק.