יום שישי, ליד הפיקוס הגדול, יגודה הגדול מקדם אותי בצהלה: שמעת?! סגר שלא היה כדוגמתו על הכפר יטא שבחברון. טוב, אמרתי לו, יש שר ביטחון שלא היה דוגמתו. בדיוק לפני 30 שנה התגייסתי, ממשיך יגודה הגדול, בקושי גמרנו טירונות והוציאו אותנו לסגר שלא היה דוגמתו על יטא. שפכו שם סלעים על כל הכניסות והיציאות והשבילים, אמרו לנו שבכל בית יש נשק וצריך להחזיק אצבע על ההדק, הפכנו בתים, אני לא זוכר כמה ימים היינו שם, אבל אני זוכר כמה שנים עברו מאז. בדיוק 30 שנה".
ליתר דיוק, 49 שנות דיכוי והצטברות סיבות לפיגועים. “הפיגוע בוצע בערבו של היום השני לצום הרמדאן", כותב רון בן ישי בווינט, "וכמעט אין ספק שבוצע בהשראת התלהטות היצרים הדתית שרווחת בעולם המוסלמי, בעיקר בקרב המשתייכים לזרמים הרדיקליים”. ועל זה נאמר, בחיית רון. לכל פיגוע יש הסבר מתחמק משלו, אבל כולם נובעים משורש פורה ראש ולענה אחד: הכיבוש.
אני לא יודע מה הייתה תרומתו של ליברמן לתגובה הצה"לית, אבל מדובר כרגיל בענישה סביבתית, והשאלה אפרופו ליברמן היא תאריך תפוגתה. אני מניח שבשוליים הוא מקבל את ליטרת ההתעללות שלו כדי להריע בה. ה”תגובה” עצמה לא מעלה ולא מורידה כהוא זה מן המצב הקיים, שהוא הקזת דם מתמשכת.
המצב הקיים אומר שגם אם יש נטייה להמשיך בהקלות על פי תכתיב אמריקאי, מתקיים בשטח חיכוך בלתי אפשרי. הנחת העבודה של צה"ל היא שפלסטיני שאינו עובד הוא מחבל בפוטנציה. עקב כך הוגדלו בחודשים האחרונים אישורי העבודה לפלסטינים ב־30 אלף. בסך הכל כ־120 אלף פלסטינים מהגדה, משני צדי הקו הירוק, מתפרנסים כיום בהיתר בישראל, לא כולל עשרות אלפי שבח”ים.
בשב”כ רואים את הפיגוע ככישלון, מה שמגביר את המאמץ לחדור לרמת המפגע הבודד, מה שמגביר את החיכוך. ההנחיות בצה”ל הן לבצע את ליווי המאמץ השב"כי במינימום פגיעה באוכלוסייה. אלא ששום הנחיות לא עובדות מול אווירה מתוחה, "שטח אויב" וסכנה אמיתית שאולי מישהו יפתח באש. שלא יהיה ספק: האוכלוסייה רוצה שקט, אבל מזדהה נפשית עם הפיגועים. לחץ על כל המגרש נוסח שב"כ במקרה הזה יגרום בוודאות להתפרצות הבאה. או כמו אמר ברוך מרזל בקבלת הפנים לנכדו של כהנא אחרי שחרורו מהכלא: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
בשב”כ רואים את הפיגוע ככישלון, מה שמגביר את המאמץ לחדור לרמת המפגע הבודד, מה שמגביר את החיכוך. ההנחיות בצה”ל הן לבצע את ליווי המאמץ השב"כי במינימום פגיעה באוכלוסייה. אלא ששום הנחיות לא עובדות מול אווירה מתוחה, "שטח אויב" וסכנה אמיתית שאולי מישהו יפתח באש. שלא יהיה ספק: האוכלוסייה רוצה שקט, אבל מזדהה נפשית עם הפיגועים. לחץ על כל המגרש נוסח שב"כ במקרה הזה יגרום בוודאות להתפרצות הבאה. או כמו אמר ברוך מרזל בקבלת הפנים לנכדו של כהנא אחרי שחרורו מהכלא: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
ראש הממשלה, מצדו, הזדרז להצהיר כי מכאן ואילך יש כסף לסיום בניית גדר השב"חים. נחשו מי מנע את בנייתה עד כאן? נכון. ראש הממשלה שנכנע ללחץ המתנחלים, שראו בבניית גדר מול דרום הר חברון קיבוע הקו הירוק. ומי קבע שהגדר תיבנה שם? נכון. האמריקאים והלחץ העולמי בכלל. ומה יקרה בהמשך? נכון. בדיוק מה שקרה עד עכשיו - דימום באינטרוולים.