"טרור אי אפשר להכריע רק באמצעים צבאיים ועל ידי נקיטת סנקציות. זה לא יכול ללכת בלי לשלב אותם עם יוזמות מדיניות. כאן יש לי ביקורת מאוד חריפה על ראש הממשלה נתניהו, שבשנתיים מאז צוק איתן הקפיא לגמרי את התהליך המדיני ומנסה לשכנע אותנו שאין עם מי לדבר".
כפי שיעלון "הוזז"?
יתום, לא נץ בהשקפותיו, מצדד בהריסת בתי מחבלים כצעד של ענישה. "זה חייב להיעשות במיידי, אם כי בכפוף לאישור מערכת החוק והמשפט", הוא מציג את עמדתו. "מניסיוני כאלוף פיקוד המרכז, אני יודע שזהו צעד מרתיע וגם הגליית בני משפחה באה בחשבון במקרה של סיוע לטרור. לעומת זאת, יש להבחין בין טרוריסטים לבין הציבור הרחב ולהימנע מענישה קולקטיבית.
"כל עוד אין משא ומתן, על צה"ל להיות פרוס בכל יהודה ושומרון", מטעים יתום, הפעיל בגופים "מפקדים בכירים למען ביטחון ישראל" ו"ישראל יוזמת". "עלינו לחתור לקיום משא ומתן כשבהסכם שבעקבותיו ישראל תעביר לרשותה את חמשת גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון, התופסים בסך הכל 5%־10% מהשטח שם. כתמורה תעביר שטחים באותו היקף למדינה הפלסטינית שתקום".
מעניין שנתניהו בא כמוך מסיירת מטכ"ל, אך מציג עמדות הפוכות משלך ומשל אנשי הביטחון, הפועלים בשני הגופים האמורים.
יתום מתייחס בספרו למבצע צוק איתן. "המבצע הזה התנהל רע וההתמרחות שלו כדי שבעה שבועות עלתה במחיר כבד לכוחותינו", הוא טוען. "חמור בעיני שאף כי איום המנהרות היה ידוע, הממשלה החלה להתייחס אליו רק כשהתגלו מחבלים במנהרה ליד קיבוץ סופה. אז נזכרו שלא הוכנה תורת לחימה למטרה הזאת ולא היה מנוס אלא לאלתר. לא אומר שבגינן של תקלות כאלה יש לתלות מישהו בכיכר העיר, אבל חייבים ללמוד את הלקחים".
מבין הנושאים שעלו באחרונה על הפרק, יתום מצדד בסגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן. "אכן יש בחברה הישראלית התקרנפות והתבהמות, כשיש האומרים ש'ערבי טוב זה ערבי מת' ו'קודם צריך לירות ואחר כך לשאול ססמה'", הוא סבור. "אבל לא היה מקום להשמיע את הדברים דווקא ביום השואה. כאן אני מסתייג מדברי יעלון ולפיהם קציני צה"ל יכולים לדבר על כל דבר בכל מקום".
ומה באשר לפרשת החייל היורה בחברון?
שני צדדים למשקפת
מדוע?
בין המבצעים הרבים שבהם נטל חלק ורובם נותרו עלומים היה מבצע "תשורה", בפשיטה על נמל התעופה של ביירות. באותה תקופה הוענק לו צל"ש רמטכ"ל, שלימים הומר בעיטור המופת, על גבורה שהפגין במבצע אחר של סיירת מטכ"ל מעבר לגבול.
הוא פעל עם מפקדו בסיירת, אהוד ברק, בשחרור מטוס "סבנה" החטוף. על מבצע אחר עמו הוא מספר: "טסנו עמוק מאוד לתוך שטח מצרים כדי לחטוף קצינים מצרים על מנת להחליף בהם טייסים שלנו שנפלו בשבי במלחמת ששת הימים. כן, לחטוף, אם כי לא תמיד חזרנו עם ה'שלל' המצופה. למשל, תוך כדי מבצע כראמה, בירדן, התקבלה ידיעה מודיעינית שערפאת נצפה כשהוא רכוב על אופנוע. לימים, בשיחות איתו, כמובן לא סיפרתי לו שכמעט 'נפגשנו' ב־68'".
מה שהופך את ספרו למרתק כל כך ומייחד את דני יתום מבין כל המזכירים הצבאיים, הוא שלצד תפקידו הביטחוני הוא היה מעורב גם בכל המהלכים המדיניים של השרים שמעליו - רבין, פרס ואהוד ברק - וגם תיעד אותם. אגב כך מסגיר יתום פרט לא ידוע: "רבין, שההומור לא היה הצד החזק שלו ואם ניסה להפגין הומור, הייתה מסתמנת איזו עווית על פניו, נהג להשתלט על השיחות שניהל בזירה הבינלאומית. אפילו לקלינטון הוא כמעט לא נתן לדבר, כל כך היה חשוב לו להעביר את המסרים שלו. לא פעם אני או ראש לשכתו, איתן הבר, היינו מעבירים לו פתק ומעירים את תשומת לבו לכך.
בביקור שלי בירדן שמעתי ביטויי אכזבה על כך שהם לא נהנים מפירות השלום בין המדינות.
יאסר מחכה לרבין
בספרו מתאר יתום בפרוטרוט עשרות מפגשים של שיחות עם הסורים, שרובם נערכו בוושינגטון. על רקע מה שקורה היום בסוריה, זה לא היה בזבוז זמן? אני שואל אותו. "אף אחד לא נביא ולא יכול היה לנחש לאן יתגלגלו העניינים בדמשק", הוא משיב. "בשנות ה־90, לאחר הסכמי השלום עם מצרים וירדן, שכבר היו מחוץ למעגל הלחימה, נשארה סוריה, שגם בחשה בלבנון והיוותה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל. לתומנו חשבנו אז, שאם ייכון שלום עם הסורים, תדעך תופעת חיזבאללה. בדיעבד לא הייתי רוצה לחשוב מה היה קורה לו היינו מחזירים להם את כל הגולן וכעת הייתה לנו הצרה של דאע"ש מעל לגליל".
מי מנע את השלום עם סוריה?
תיעב, אבל הוערך.
חיפשתי בספרך את תיאור תרחיש הדחיפות המוזר בין ברק לערפאת ולא מצאתי.
הסכם לא יצא מזה, בסיכומו של דבר.
סטודנט וגם סבא
איפה הפחד?
גם אם אתה מציין את כהונתך כראש המוסד כגולת הכותרת של 33 שנות פעילותך בשירות מערכת הביטחון, האם נשאר לך ממנה פצע פתוח לאחר כישלון ההתנקשות בחאלד משעל, מה שהביא לסיום כהונתך בטרם עת?
ראש הממשלה נתניהו אכזב אותך כשבניגוד לרבין, הוא לא נתן לך גב?
לבסוף, האם אתה אכן מאמין שנתניהו יביא כראש ממשלה את השלום?